כוכבים בחוץ

ב־9 באוקטובר 1959 נדפס שיר במוסף הספרותי של 'דבר'. על השיר חסר השם הייתה חתומה משוררת חסרת שם אף היא, "זלדה". לימים, כשיתפרסם ספר שיריה הראשון 'פנאי', השיר הזה, בשינויי נוסח קלים, ייקרא 'רצון שיכור, מסוכסך' ויהפוך לכמעט סינונימי עם המשוררת — עד כדי כך שהסרט התיעודי עליה ייקרא 'אישה פשוטה'.

הנה השיר במקור: "רָצוֹן שִׁכּוֹר, מְסֻכְסָךְ, שׁוֹתֵת דָּם/ שֶׁכָּפָה אֶת עַצְמוֹ עַל מַזָּלוֹת,/ עַל סוֹד עוֹלָם,/ יִלְהַט בְּלֵב דּוֹרִי./ אֶת הָאֲוִיר הַחָפְשִׁי, הַחוֹגֵג,/ יִכְבֹּל בְּיָד קַפְּדָנִית,/ שֶׁמֶשׁ וּתְהוֹמוֹת – סוּסֵי עֲבוֹדָה/ בְּמִשְׁקוֹ./ מְשֻׁנֶּה לִהְיוֹת אִשָּׁה/ פְּשׁוּטָה, בֵּיתִית, רָפָה,/ בְּדוֹר עַז, דּוֹר אַלִּימוּת./ מְשֻׁנֶּה לִהְיוֹת בַּיְשָׁנִית, לֵאָה,/ בְּדוֹר קַר כַּפְּלָדָה, בְּדוֹר אַנְשֵׁי מִמְכָּר/ אֲשֶׁר לוֹ כְּסִיל וְכִימָה וְיָרֵחַ –/ פָּנָסֵי פִּרְסוּם, תָּוֵי פָּז, סִמְלֵי צָבָא./ מְשֹֻנֶּה לִצְעֹד בִּרְחוֹב מוּצָל/ מְהֻרְהֶרֶת, אַט אַט,/ לִטְעֹם אֶת סִין/ בַּאֲפַרְסֵק מְבֻשָּׂם,/ לְהַבִּיט עַל פָּרִיס/ בְּקוֹלְנוֹעַ קַר,/ כְּשֶׁאַלִּימֵי הַדּוֹר טָסִים/ סְבִיב הָעוֹלָם,/ כְּשֶׁהֵם פּוֹרְחִים בֶּחָלָל./ מְשֻׁנֶּה לִחְיוֹת בֵּין כּוֹבְשִׁים/ וְנִכְבָּשִׁים,/ כְּשֶׁכָּל יְצוּר נִכְלָם, נִפְחָד./ בּוֹדֵד.// מְשֻׁנֶּה לִנְבֹּל לְמוּל עָבֵי אֵיבָה,/ כְּשֶׁהַלֵּב נִמְשָׁךְ/ לְשַׁ"י עוֹלָמוֹת".

אלא שמנויי 'דבר' שנתקלו בשיר בשנה שבה פורסם, קראו אותו אחרת מאיתנו. עבור בני התקופה, השיר של זלדה היה שיר אקטואלי, בדומה ל'האמנם' של לאה גולדברג — שנקרא אחרת בחוויה הקולקטיבית של מלחמת העולם השנייה, אז הדרכים באמת להטו משריפות ובאמת סמרו מאימה ומדם. ככה זה: המציאות של דור אחד הופכת למטפורה בדור אחר.

גם 'רצון שיכור, מסוכסך' הוא תעודה היסטורית שתוכנה נשכח מלב. השיר הזה פורסם כתגובה מיידית למאורע שאירע כשלושה שבועות קודם לכן, ב־13 בספטמבר 1959, וזיעזע עולמות — תרתי משמע: התרסקות לונה 2 על אדמת הירח. החללית הסובייטית הייתה העצם הראשון מעשה ידי אדם שנגע בגוף שמיימי. לא רק נגע — התרסק על פניו במכוון, ובלשונה של זלדה: "כָּפָה אֶת עַצְמוֹ עַל מַזָּלוֹת". אז עוד לא דובר על נחיתה רכה, והאמריקאים והסובייטים התחרו על עצם האפשרות לקלוע לירח, מטרה המרוחקת כ־384 אלף ק"מ שזזה במהירות של 3,683 קמ"ש. לונה 2 הייתה המשימה הראשונה שהצליחה, שחדרה ל"סוֹד עוֹלָם", במעשה שהצית הן את הדמיון והן את האימה.

היום נתקשה להבין את פשר הזעזוע. הרי גם החללית הישראלית 'בראשית' התרסקה על הירח, ואיש לא העלה על דעתו שנגרם בכך נזק לפניו המחוטטים. סיבה אחת כמובן היא כוח ההרגל: אנחנו רגילים לחלליות שנוחתות (ומדי פעם מתרסקות). סיבה אחרת היא כוח הלשון: השפה העברית עשירה היום בחידושים כמו לוויין וגשושית, משגר וחללית. בפתח עידן החלל עוד לא היו מילים לכל אלה. לוויין כמו ספוטניק נקרא אז "ירח מלאכותי", שכן הוא סובב את הארץ, ואילו הגשושית לונה 2 נקראה "טיל קוסמי" — שכן הסובייטים שיגרו אותה במטרה לפגוע בירח ההוא, הטבעי.

עיון בעיתונות התקופה מספק לנו צוהר לפגיעה בציפור נפשה של זלדה. "הטיל הסווייטי פגע בירח", הכריזה הכותרת הראשית של 'דבר'. "המוני מוסקוה הריעו לכבוד הטיל הראשון שהגיע למטרתו. הטיל הסוואטי 'לוניק 2' פגע הלילה בירח 2.5 דקות אחרי השעה 11 לפי שעון ישראל". קצת אחרי חצות העביר קול ישראל את השידור מרדיו מוסקבה. מן המקלטים בקעו הצפצופים. הלב נחמץ מהמחשבה על זלדה היושבת בביתה ומאזינה לפעימות הטיל הקרב — ולדממה המחרידה שאחרי הפגיעה, רגע לפני תשואות ההמונים.

ולונה 2 גם הייתה הראשונה לעשות מ"כְּסִיל וְכִימָה וְיָרֵחַ –/ פָּנָסֵי פִּרְסוּם, תָּוֵי פָּז, סִמְלֵי צָבָא" — פשוטו כמשמעו: "כדי לציין מאורע יוצא מן הכלל זה, נשלחו אל פני הירח סמלי ברה"מ והכתובת 'ברית הרפובליקות הסוציאליסטיות הסוואטיות — ספטמבר 1959'". כן, את הגשושית ציידו הסובייטים בשני כדורים מחומשים שמולאו בחומר נפץ וכוסו בלוחיות סמלי ברה"מ. בעת הפגיעה התפוצצו הכדורים והעיפו את הפטישים והמגלים לכל עבר, הפכו את הירח לפנסי פרסום, לתווי פז, לסמלי צבא. וממה קורצו הלוחיות? מפלדה כמובן, כיאה ל"דּוֹר קַר כַּפְּלָדָה".

זאת ועוד, את שירה של זלדה יש לקרוא כחלק מדיון ציבורי ער בשאלה אם טילים קוסמיים אל הירח מקרבים או מרחיקים טילים גרעיניים על הארץ. אמנם ברה"מ הזדרזה להודיע כי אין לה תביעות טריטוריאליות על הירח, אבל תביעות על הארץ — יש גם יש. ביקורו ההיסטורי של חרושצ'וב בארה"ב תוזמן לפגיעת הגשושית. על הפרק עמד גורלה של ברלין הנצורה, וגורל העולם כולו, אבל לכל אורך ביקורו ביקש המזכיר הכללי להזכיר לשומעיו את עליונותה המוכחת, באותיות קידוש לבנה, של השיטה המרקסיסטית. כאילו כדי לזרות אבק כוכבים על הפצעים, מתנתו הרשמית של חרושצ'וב לאייזנהאואר הייתה — העתק של כדור הפלדה שלונה 2 פוצצה על הירח.

ספציפית, 'רצון שיכור, מסוכסך' נכתב בתגובה ל'טור השביעי' של אלתרמן מיום 23 בספטמבר. אלתרמן — תמיד חסיד של "כיבושי" המדע והטכנולוגיה — נשטף אופטימיות קוסמית והתנבא: "ביום שבו יוכלו אנשים להינתק מכדור־ארץ זה ולטוס כחפצם אל מחוצה לו, אל כוכב־לכת אחר, ביום ההוא יהפך להם כדור־הארץ הזה, הוא כולו, למולדת". זלדה דוחה את החזון האלתרמני הזה בשתי ידיים. בלהט המאבק הבין־גושי, כשמחצית העולם אינה רשאית לבקר במחציתו, היא, זלדה, אינה זקוקה לטוס לחלל כדי שיהיה לה עולם. לה כבר יש עולם, עולם ומלואו, היא יכולה, "לִטְעֹם אֶת סִין/ בַּאֲפַרְסֵק מְבֻשָּׂם,/ לְהַבִּיט עַל פָּרִיס/ בְּקוֹלְנוֹעַ קַר". כך, בארבע שורות קצרצרות, "האישה הפשוטה" מצהירה כי גבולותיה אינם יודעים גבול. בכוחה לטעום את סין (בגוש המזרחי) ולהביט בפריז (המערבי) והכל אגב צעידה איטית, מהורהרת, ברחוב בירושלים.

היא, משוררת הכוכבים, מזלזלת בשאיפות החלל של המעצמות. שתי מילים חוזרות על עצמן בשיר הדחוס הזה. המילה הראשונה היא "קר": קור הדור המתכתי למול הקור הפריזאי באולם הקולנוע החשוך, הרומנטי. והמילה השנייה היא "משונה": "מְשֻׁנֶּה לִנְבֹּל לְמוּל עָבֵי אֵיבָה,/ כְּשֶׁהַלֵּב נִמְשָׁךְ/ לְשַׁ"י עוֹלָמוֹת". במשלי נכתב: "להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא", והמשנה מחשבת את המילה "יש" בגימטריה ומבארת: "עתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק וצדיק שלש מאות ועשרה עולמות". המילה "משונה", אם כן, היא לשון המעטה והקנטה: משונה לריב על עולם אחד, הירח, ועל ידי כך להפסיד ש"י אחרים. תוכנית החלל של האישה הפשוטה שאפתנית מזו של בני דורה, דור החלל. בכוונתה לתור שלוש מאות ועשרה עולמות, וזאת מבלי לוותר על שעל אחד מהעולם הזה.

ב־1976 פגשה זלדה קבוצה של תלמידים. שאל אחד התלמידים: "האם באמת את רואה את העולם באופן פסימי? אני שואל את זה בעקבות השיר 'רצון שיכור, מסוכסך'".

ענתה המשוררת: "אני לא חושבת שזה הרגשה פסימית, זו הרגשה ש... כאילו דברים שהיו מעבר להשגה אנושית כמו הכוכבים והירח... והאנשים, לפחות בדמיון, אנשים שפתאום היה צר להם המקום בעולם הזה כאילו נמלטו לשם ופתאום גם המקומות ההם הפכו למקומות של ממשלות... למקומות מסומנים. ולי באופן אישי הדבר הזה זר. אני לא שייכת לעולם הזה של טסים בחלל". •