"יש לי אישיו עם האגו שלי. בכל ארוחה שאני עושה יש המון חרדה"
ההתרסקות של העסק שהקים והדיכאון אחרי. הקשר האינטימי עם אייל שני, שלא עמד בהבטחה לפתוח לו מסעדה. הנתק מאבא שהתאכזב מזה שלא שירת בצבא. אביתר מלכה משחיז סכינים לקראת גמר 'משחקי השף' וחושף למה כל כך התבייש להיות טבח ואיך זכה באהבה באמצעות כלב פקינז בשדה התעופה
אביתר מלכה היה בסך הכל בן 17 כשראה איך העתיד שלו קורס. זה קרה בצו הראשון, בלשכת הגיוס בבאר־שבע. "באתי בסבבה, רציתי להיות לוחם, אני בא מבית פטריוטי, אבא שלי היה הקב"ט של הנמל, אבל ברגע שראו את השם שלי התחיל בלגן. החברים שבאו איתי הופנו לוועדה רפואית ולמבחנים פסיכוטכניים ואותי שלחו לחדר 6. מדור בריאות הנפש. לא הבנתי למה, ולא שאלתי למה בגלל שהייתי מנומס".
בחדר 6 המתין לו פסיכיאטר, ומלכה התבקש לענות על עשר שאלות בכן או לא. "הוא שאל אם אני יכול לקבל מרות, אם יש לי תיק במשטרה, וכיוון שהתשובות שלי לא תאמו את המידע שהונח לפניו הוא הזכיר לי את התקרית שאירעה שנה קודם, בכיתה. הלכנו מכות, לא משהו מאוד חריג, אבל ההורים של זה שחטף הגישו תלונה והצמידו לי קצינת מבחן לשלושה חודשים. מבחינתי זה היה ונגמר, שכחתי, ולא הבנתי למה הפסיכיאטר מסתכל עליי כמו על עבריין. בסוף השאלון יצאתי למסדרון וחיכיתי על הספסל לבוסית שלו, מישהי עם הרבה פלאפלים וחרבות על הכתפיים. היא הציעה לי שלוש אפשרויות. לשרת כנהג תובלה, להצטרף לנערי מקא"ם או לקבל פטור. היא הדגישה שמדובר בפטור שלא ישים לי ברקסים כמו דחייה מעבודה ממשלתית. ההבדל היחיד הוא שלא אקבל מענק של חייל משוחרר".
מה בחרת?
"עשיתי בחירה של אין ברירה. נהג נראה לי תפקיד שמכבה. את התואר נער מקא"ם סירבתי לקבל כי ידעתי שנותנים אותו לכאלה שעשו דברים הרבה יותר חמורים מהמכות שהחטפתי. לקחתי את הפטור, חזרתי הביתה ואבא שלי לא דיבר איתי במשך כמה חודשים. לא באווירה של ברוגז, אלא בקטע של אכזבה".
למה לא הצעת לשרת כטבח?
"שכחת איזו תדמית הייתה לטבח לפני 18 שנה? היום, כל פישר שמצלחת מנה קורא לעצמו שף, מתעטף בנוצות ומתחכך בסלבס, אבל בזמני, טבח היה פועל שחור. כלומניק. לא רציתי שאמא שלי תתבאס".
היום אתה דווקא מתעקש להזדהות כטבח.
"גם בגיל מאה, אם אגיע אליו, אציג את עצמי כטבח. המקצוע הוא הפועל. לטבח. לגעת בחומרים, לבשל. מה לעשות שדווקא מהעבודה הסיזיפית הזאת אני הכי נהנה? בגיל 16 עברתי לתיכון אקסטרני כי נמאס לי ממורים שהסתכלו עליי מלמעלה ורציתי גם עצמאות כלכלית. איזו עבודה יכול למצוא נער מאשדוד? רק במסעדת חוף. התחלתי בתור פיקולו, פיניתי שולחנות ושטפתי כלים. אחר כך העבירו אותי לעמדת מיני־בר וכל היום הכנתי מילקשייק ובננה ספליט, עד שיום אחד היה חסר מישהו במטבח והבוס שאל, 'רוצה להיכנס?' נגנבתי מהקצב, מהמולטיטסקינג, מהאקשן. במשמרת הראשונה הצמידו אותי לתנור, והטבח של הפס צעק 'חסה! תביא לי חסה!' בדיוק כשהוצאתי את הטוסט. הרגשתי שאני מצליח לג'נגל והתחושה הזאת העצימה אותי. אחרי יומיים בעל הבית אמר, 'אני רוצה אותך במטבח'. המסעדה הזאת היא אחד המקומות שהכי עיצבו אותי. לא היו אז מעקפים וקיצורי דרך".
והיום?
"הצעירים נכנסים למטבח כדי להתקדם כמה שיותר מהר. תוך חודש הם חושבים שהם מהוקצעים ורוצים להיות סו שפים. כאילו שטבח זה רק חולצה שחורה וסינר מהודר. זה לא בשבילי. אני רוצה להיות בתוך התהליך. בקייטרינג שלי אני עומד עם הטבחים בפס. ככה גם בונים מערכת יחסים. עד היום, באירועים גדולים, כשמגיעים 30 קילו קלמארי, אני אעמוד מול הכיור ואנקה אותם יחד עם השוטף. אני כאילו אומר לו: אתה לא לבד בחרא הזה".
× × ×
מלכה (35) נדד בין אשדוד, תל־אביב, ברצלונה ואנגליה וחונה, נכון לעכשיו, במושב ביצרון שבמועצה האזורית באר טוביה. יש לו שלושה בנים: לביא (6), נבו (4 וחצי) ומאי (ארבעה חודשים). מבחינתו זה מספיק בהחלט ("אני לא מסוגל לדמיין אותם במדים, הלוואי שהיה בארץ צבא של שכירים") אבל רעות, האישה שאיתו מגיל 16, רוצה עוד. "התאהבתי בה ברגע שהיא נכנסה לכיתה שלי בתיכון. יצאנו בכיף שלנו עד שהצבא הפריד בינינו", הוא מספר, והיא מסבירה: "כשאביתר חזר מהצו הראשון עם הפטור לקחתי את זה מאוד קשה. לא האמנתי עד שהוא הביא לי את המכתב. גם הוריי התאכזבו. הוא הפסיד את הצבא, אבל גם הצבא הפסיד הרבה".
רעות התגייסה והקשר ביניהם נותק. הוא טס עם חברים לאנגליה למכור תמונות שמן וחזר ארצה כשהיא השתחררה. "לרעות יש משפחה בכפר שלם, היא בילתה מלא בתל־אביב, ידעתי שהיא מתה לגור בה. בתור אשדודי, תל־אביב עשתה לי רק סיוטים. טעיתי בכבישים. אבל הייתי חייב לכבוש את רעות מחדש. מצאתי דירה ביד אליהו, קניתי לה פקינז ונסעתי איתו לשדה התעופה, לקבל את פניה כשחזרה מהטיול אחרי צבא. אז המשכנו מאותה הנקודה שבה הפסקנו".
הוא עבד אז ברשת קפה ג'ו עד שניעור בו הדחף להתפתח. "'צפון אברקסס' של אייל שני הייתה אז בהרצה. חברה שמילצרה שם סידרה לי ראיון עבודה אצל הסו שף, בני ליפשיץ. הייתי חד ורעב והוא בהה בי מאחורי משקפי שמש עגולים כמו של ג'ון לנון. זרמתי, התקבלתי, התחלתי לעבוד במטבח והתאהבתי בו מפני שהוא היה שונה מכל מה שראיתי. אין הכינותי מראש, עושים הכל פרש, עכשיו. אנרגיה של להקת רוק במטבח. אנשים בוהמיינים, מלא תסרוקות ועגילים וקעקועים וכולם מונעים מחדוות יצירה. הראש שלי נגנב".
ואיך היה אייל?
"לא ראיתי את המוזרויות שמייחסים לו ולא שמעתי את מה שמוגדר כחפירות. בעיניי הוא איש נורא חם ומיוחד, שרואה יופי בפרטים שאנחנו בכלל לא רואים. קינאתי בו על הכישרון הזה. אחרי עשרה חודשים, כשבני פרש, מוניתי לשף התפעולי של המסעדה ועבדתי עם אייל בצורה ישירה. אם יש מישהו שגרם לי להאמין בעצמי בפן המקצועי זה אייל. הוא גם לימד אותי שלהיות אוטודידקט זה לא דבר רע".
אתה קצת סרבן לימודים.
"בגיל 26 כבר ידעתי שאני טוב במובן הטכני, אבל לא חשבתי שיש בי מעבר. אייל נתן לי חופש פעולה ואף פעם לא התעניין בדרך. זה הזכיר לי את המורה למתמטיקה, המקצוע היחיד שחסר לי בבגרות. היא חשדה בי שהעתקתי את התוצאה מפני שידעתי כמה שווה איקס ולא ידעתי להסביר למה. אייל היה בדיוק ההפך. אם באתי ושמתי לו משהו והוא נגס והיה לו טעים אז לא שינה לו איך עשיתי וכמה ולמה. אני חייב לו המון".
בגיל 30 הוא פרש מהחממה, "מפני שהצל היה גדול עליי. הובטחה לי מסעדה שבסוף לא הגיעה בגלל פוליטיקות פנימיות של הקבוצה ואייל לא נעמד על הרגליים האחוריות בשבילי. כשיצאתי ממנו הייתי נורא מבולבל, הכרתי כמה משקיעים, אמא של אחד מהם החזיקה את 'מפגש רחל' בכרם התימנים, אז סיכמנו על קונספט. משמונה עד ארבע המקום ממשיך לעבוד כמסעדת פועלים, בין ארבע לשש סגור, ובשש בערב נפתחת הדלת של מסעדת 'עזיזה', שמתפקדת עם דימר בתאורה וכוס יין ביד, כמו סינדרלה, ובחצות היא הופכת לדלעת. החרדות גמרו עליי. כל הזמן אמרתי, 'רק שלא יגידו שאתה כמו אייל שני'. לא ידעתי איך לייצר שפה משלי ואיך להביא ולהביע את עצמי".
איך הייתה הפתיחה של 'עזיזה'?
"בישלתי המון. ברווזים ופסטה טרייה וירוקים מאודים ששוחים בשלולית נעימה של חמאה עם הרבה פרמזן למעלה. חיכיתי וחיכיתי ובערב הראשון אף אחד לא בא. למחרת באו ארבעה חברים. ניסינו לעשות יחסי ציבור בעצמנו, לא היה לנו תקציב. המבקר חיליק גורפינקל הגיע סקפטי ופירסם ביקורת מפרגנת, שבעקבותיה בא גיא פינס ופתאום נוצר בום. המסעדה הייתה פולי־בוקד חמישה ערבים בשבוע. בשישי־שבת לא עבדנו מפני שמולה עמד בית כנסת. חוץ מזה היינו כשרים. לא הייתה לי תעודת כשרות מפני שאני לא מאמין במוסד, אבל לא עירבבנו בשר וחלב ומתוך המגבלה הזאת יצאו דברים נפלאים. עבדנו בטירוף, הוספנו ספסלים ברחוב, הכל היה מדהים עד שאחרי שבעה חודשים התלקח ריב בין בעלי הבית. מלחמות אגו וכוח גרמו לחלום הזה להתנפץ בן רגע. צללתי לדיכאון נוראי. נסגרתי בבית. חצי שנה לא עבדתי. הייתי כבוי. גם מערכת היחסים עם רעות הייתה על הפנים".
קשה.
"אכלתי את עצמי, בכיתי. ואחרי חצי שנה נמאס לי להיות עצוב. אמרתי, 'יאללה, חוזרים לחיים' ופתחתי קייטרינג לאירועים פרטיים. עם הזמן חברתי לקייטרינג של גיל אקרמן, שהיה לקוח שלי ב'עזיזה'. בעלים של מלון בתל־אביב ביקש מאיתנו לעשות את הבופה של ארוחת הבוקר, ואחר כך הוא שלח אותנו לעשות אותו דבר בבית מלון בברצלונה, בשדרה המרכזית. החלטנו, רעות ואני, שזה הזמן האידיאלי לרילוקיישן. שנינו חולים על ברצלונה. חגגנו שם בירח הדבש. קפצנו ארצה כדי ללדת את הבן השני, התכוננו לחזור לברצלונה, אבל אז התבשרנו שאביה של רעות חלה בסרטן הריאות. נשארנו כאן".
× × ×
רק השיעמום של הקורונה והסגר גרמו לו להגיד כן ל'משחקי השף' (הגמר ישודר במוצ"ש, ברשת), שכבר ניסו ללהק אותו ונדחו בתירוץ של חוסר זמן, שחיפה על חוסר עניין. "יש לי אישיו עם האגו שלי", הוא מודה. "כבר יש לי שם ומוניטין, אז למה שאתחרה מול חובבים ולמה שאעמוד מול שופטים ואקבל ביקורת? אבל ההפקה לחצה ורעות לחצה והקורונה לחצה ואמרתי, 'יאללה'. בניגוד למתמודדים שמתייחסים לתחרות כאל מקפצה באתי ממקום נונשלנטי ולא מחויב. הגישה של 'באתי לשחק וליהנות' הקלה על האגו והעצימה את התחרותיות. באתי לנצח".
אז למה נראית כל כך נבוך?
"בגלל המצלמות. וגם בגלל שהיה לי חשוב לשדר שהכל בסדר ושזה בא לי בקלות. אני לא מאמין בלהזיע בבישול. בעל מלאכה שעובד בסטרט ומזיע הוא לא סקסי. הפחד הכי גדול שלי היה לעוף במחנה האימונים או להיות המודח הראשון. בכלל, בכל ארוחה שאני עושה יש המון חרדה. אולי זה לא יהיה וואו? הפחד גם דחף אותי לעשות אסטרטגיות. כשארבעה עשו מנת דג עשיתי מנה צמחונית".
כבר באודישן מלכה הכריז שהוא שואף להיכנס לנבחרת של מושיק רוט. בפועל, רוט הפך לאבא הרוחני שלו. "השופטים שאלו אותי למה אין לי מסעדה וסיפרתי על כאב הלב של 'עזיזה'. באותם ימים מושיק סגר את המסעדה שלו באמסטרדם והוא הבין את הכאב שלי. זה הוביל לחיבור אמיתי. אם פעם אצטרך משהו, בתחום האישי או הקולינרי, הוא יהיה שם בשבילי".
תפתחו יחד מסעדת שף וטבח?
"אני לא שולל".
אם תזכה בגמר, תפתח מסעדה?
"יש רגעים שאני חולם על מסעדה משלי, רצוי באיזה מפרצון באיביזה. משהו אינטימי ונחמד, לא להושיב 200 איש כדי לעשות ווליום של כסף, אלא להאכיל 50. זה שומר על הרומנטיקה. אבל אני חייב לצידי מישהו שיעשה לי סדר בחשבוניות ובטפסים. קשה לי עם האפסים".
לפנייה לכתב/ת 
