עושים בית ספר

שיעור הזכאות לתעודת בגרות עלה ב־3.7%, אך מפת הזכאות הארצית מלמדת כי הפערים בין המרכז לפריפריה ובין הרשויות העשירות לאלו שבהן תושבים משכבות סוציו־אקונומיות נמוכות - עדיין גדולים.

המועצה האזורית שפיר מובילה את טבלת הרשויות המקומיות בשיעור הזכאות לתעודת בגרות עם 99.1%. אחריה נמצאת בוקעאתא הדרוזית שבצפון רמת הגולן (98.9% זכאים לבגרות) וקריית עקרון (98.7%). בקריית עקרון נמצאת אולפנת "פלך" הממיינת את תלמידותיה בעת הקבלה. לא מעט מהתלמידות מתגוררות מחוץ ליישוב, וההורים משלמים תוספת לשכר הלימוד. תלמידי קריית עקרון לומדים בבתי ספר תיכוניים מחוץ ליישוב.

במקום הרביעי, בהפרש קטן מאוד, נמצאת גבעת־שמואל (98.4%), שכבר כיכבה כמה פעמים במקום הראשון. אחריה ברשימה אפרת (98.2%) ויישוב דרוזי נוסף, בית ג'ן (98.1%), שגם הוא היה בראש הטבלה. גם הבאים ברשימה הם יישובים דרוזיים: פקיעין, כסרא־סמיע, חורפיש ומסעדה.

טבלת 24 הרשויות המובילות בזכאות לבגרות כוללת כאמור גם רשויות מקומיות מעשירוני טיפוח נמוכים, אולם לא כל בתי הספר בהן עומדים בדרישות הסף של המוסדות להשכלה גבוהה. וכצפוי, בצמרת, שיעור גבוה של רשויות מבוססות וממרכז הארץ. בין היתר נמצאות שם גבעתיים, רמת־השרון, רמת־גן וגני תקווה.

מנתוני משרד החינוך עולה אמנם כי חלה עלייה בשיעור הזכאות לבגרות בשנת הקורונה, אך יש לזכור שהם משקפים את השינויים שנכנסו במתכונת הבגרות בעקבות התפרצות המגפה. בנוסף, לא פחות מ־36% מהזכאים לבגרות אינם עומדים בתנאי הסף של האוניברסיטאות. מקרב תלמידי י"ב שיעור הזכאים לבגרות עמד בשנת הלימודים תש"ף על 73.4% - זוהי כאמור עלייה של 3.7 אחוזים לעומת השנה שקדמה לה. בסך הכל 74,707 היו זכאים לקבל תעודת בגרות.

הצמרת לפי בגרות מצטיינת כוללת כמעט אך ורק רשויות המשתייכות לאשכול סוציו־אקונומי 7 ומעלה. המובילה ברשימה זו היא מעיליא, שבה בית ספר כנסייתי ממיין, ואחריה גבעת־שמואל, קריית עקרון, גוש עציון, רמת־השרון, תל מונד, גבעתיים, קריית־אונו וזכרון־יעקב. בכל אותם יישובים לפחות רבע מהתלמידים זכאים לבגרות מצטיינת.

בצד השני של הטבלה אין חדש. שוב הערים החרדיות נמצאות בתחתית שיעורי הזכאות, גם משום שרבים מהתלמידים כלל אינם לומדים במוסדות המגישים לבגרות. במודיעין־עילית רק 3.6% מתלמידי י"ב היו זכאים לבגרות, בבני־ברק רק 7.7% ובביתר־עילית – 15.3% בלבד.

באופקים ובחצור הגלילית פחות ממחצית מהתלמידים זכאים לבגרות, ולמרבה הצער זהו המצב גם בבירת ישראל ירושלים – שם שיעור הזכאים עומד על 49.8%, המקום ה־13 מהסוף. גם הנתונים בחלק מהיישובים הערביים אינם מעודדים - ביר אל־מכסור נמצאת עמוק בתחתית וכך גם ג'סר א־זרקא, שם אפס תלמידים מתוך ה־240 משכבת י"ב היו זכאים לבגרות מצטיינת.

רבים מבתי הספר שבהם 100% זכאות לבגרות הם אולפנות, ישיבות, בתי ספר כנסייתיים ובתי ספר ממיינים ומבוססים אחרים. 40 מאותם 66 בתי ספר שבהם כל תלמידי י"ב זכאים לבגרות הם ממלכתיים־דתיים, אך בתי הספר הגדולים ביותר הם ברובם ממלכתיים חילוניים.

ד"ר עידית אדלר, מבית הספר לחינוך של אוניברסיטת תל־אביב, אומרת כי "מהנתונים עולה תמונה עגומה של פער גדול בין בתי ספר על פי מדד הטיפוח, כאשר במרבית המקרים בתי ספר עם מדדי טיפוח נמוכים או נוער בסיכון נמצאים בתחתית הטבלה מבחינת זכאותם לבגרות. גורמים רבים עשויים להשפיע על התופעה, כשאחד המרכזיים בהם הינו מיעוט הזדמנויות ללמידה משמעותית בקרב תלמידים הנמצאים באחוזונים הסוציו־אקונומיים התחתונים".

ד"ר אדלר מסבירה כי הפערים מתרחבים כאשר יש מיעוט בתוכניות מיוחדות (כגון תוכניות מצטיינים) במסגרת בית הספר, היעדר תמיכה משפחתית או קהילתית, ומיעוט פעילויות העשרה בלתי פורמליות, שלכולן ערך גדול מבחינת היבטים קוגניטיביים ורגשיים כאחד, פיתוח מיומנויות חשובות והעלאת המוטיבציה הפנימית ללמידה ולהתמדה. "לאיכות ההוראה חשיבות מכרעת בכל מערכת החינוך, אולם השפעתה וחשיבותה מתעצמות בקרב מוסדות עם אחוזי זכאות נמוכים לבגרות. על מנת לצמצם את הפער חובה להציב בראש סדר העדיפויות את איכות הכשרת המורים".