לצעוק בשביל רחל

זו רחל אייזנשטדט, אישה טובה שרצתה חיים טובים ומתה רק בגלל שביקשה להיות בת חורין. וחובתנו לצעוק בשבילה.

בעלה ואבי בנה, גיא שפירא, שימש כקצין נפגעים במסגרת שירותו כחייל מילואים. הוא האיש שנקש על דלתותיהן של משפחות ובישר להן שאיבדו את היקר מכל. קציני נפגעים הם אנשים רגישים, מלאי אמפתיה, עדיני נפש. לא גיא. גיא הוא רוצח.

גיא רצח את אשתו, רחל, רק כי רצתה להיפרד ממנו. בקור רוח, אחרי הרצח, הוא השחית את גופתה בשביל לביים התאבדות. במכון לרפואה משפטית התגלתה האמת. כמו גברים אלימים רבים, גיא ברח וניסה להתאבד. כמו גברים אלימים רבים, גיא הצליח לרצוח אחרת – לא את עצמו.

עבורנו רחל הופכת לעוד פנים בגלריה הבלתי נגמרת של נשים ששילמו בחייהן את מחיר החופש. אבל חבריה ואוהביה מתעקשים שנספר סיפור שלם – סיפור על אישה בעלת ידע מקצועי אדיר, כמי שעבדה בארכיון יד ושם. אישה צדיקה, שגמלה חסדים רבים בסתר ובגלוי. אישה שחמלה על כל יצור חי, והקפידה להאכיל את חתולי הרחוב ולהתעניין באנשים הכי זוטרים ופשוטים שנקרו בדרכה. אישה שהיא עולם מלא הפכה לפורטרט של נרצחת.

הסיפור המלא, המפורט, הוא חשוב. כי הוא מלמד אותנו המון. מלמד על עומקו של הנגע – האלימות, מופרעת ומסוכנת, נמצאת בכל מקום. את הסימנים צריך לאתר גם בקרב גברים שנשחשבים ל"מוצלחים" או "רגישים". גם נשים חזקות מאוד, מצליחות מאוד, מוקפות באהבה, יכולות להיקלע למערכות יחסים מתעללות. ההבנה הזו חושפת את יחסי הכוח המובנים בין המגדרים. "גברים מפחדים שנשים יצחקו עליהם, נשים מפחדות שגברים ירצחו אותן", ניסחה היטב מרגרט אטווד, וצדקה.

גם הסיפור הזה מלמד על המסוכנות שבפרידה – כל אישה שחווה אלימות ורואה מה עולה בגורלן של נשים שהעזו לעזוב, משתתקת. היא תעדיף לדמום ולסבול, ולא לפרק את החבילה – כי מי יודע מה יקרה? המודעות לכך שרגע הפרידה הוא רגע מסוכן, שדורש הכנה משמעותית וליווי צמוד, היא קריטית. הכלל שעלינו לאמץ ונוסח היטב על ידי פורום מיכל סלה הוא: "אל תעזבי אותו לבד".

גם הסיפור הזה מלמד על הבדידות – בדידות איומה ששמורה לקורבנות אלימות, קורבנות שכלואים במרחב של סוד ובושה. עד שהבושה לא תעבור צד, אל עבר התוקפים, נשים רבות ימשיכו לסבול בשקט. ולכן כל עדות, כל סיפור, כל תמיכה ציבורית – מובילה לגלים של תלונות ועדויות ברווחה, במשטרה, במרכזי הסיוע. חובתנו לדבר ולספר ולהדהד כל רצח, סיפור של כל אישה. חובתנו – כי זה עוזר, אבל בעיקר כי זה הכלי היחיד שנותר לנו. זוהי זכות הצעקה.

זו רחל אייזנשטדט, אישה טובה שרצתה חיים טובים ומתה רק בגלל שביקשה להיות בת חורין. וחובתנו לצעוק בשבילה.