"הייתי בקשר עם בחור שדיבר אליי לא יפה, העיר הערות על הגוף שלי וניסה להכריח אותי לשכב איתו. זה הוביל לפגיעה עצמית"
החיים בפנימייה. הדיכאון אחרי מערכת היחסים הפוגענית. הכדורים. הקב"נים. והתפקיד בסדרה 'המפקדת' שחששה שיציף הכל. אחרי שכבשה את המסך עלמה קיני מסרבת בכל פעם שמבקשים ממנה סלפי, לא מתכוונת להפסיק להביע את הדעות שלה בגלל האש שחטפה מיה לנדסמן, ועדיין מופתעת שבחרו בה לקמפיין לצד שלום מיכאלשווילי
לפחות פעם ביום מישהו מזהה את עלמה קיני ברחוב. במקרה הטוב זה נגמר במחמאה לבבית, במקרה המעיק בניסיון לכפות חיבוק. "עליתי פעם על אוטובוס ומישהו אמר לי, 'יואו, אני לא מאמין שאת על קו 19'. איך עוד אני אמורה להגיע ללימודים?" היא משחזרת כמעט בכעס. "תשומת הלב הזאת לא נוחה לי. מבחינתי אני בן־אדם רגיל לגמרי, סטודנטית מסכנה שלא יוצאת לבתי קפה כי אין לה כסף לקפה קר. אני גרה עם שותפים, נוסעת באוטובוסים, עושה את הדברים הכי רגילים. ונכון, גם עשיתי איזו סדרת טלוויזיה".
הסדרה היא 'המפקדת', הלהיט הקומי־טרגי ששודר לפני חצי שנה ב'כאן 11'. הסדרה תיארה מחזור טירונות מטורלל במיוחד, שמתחיל להשתבש כשקצינת החמ"ל הלא כריזמטית נועה (אלונה סער) הופכת למ"מ מהרגע להרגע. קיני בת ה־25 מצאה את עצמה מלוהקת לתפקיד גונב ההצגה של ערבה, מ"כית עם המון כוונות טובות ואף לא גרם אחד של "כוח פיקודי". המצוקה מול החיילות שצוחקות לה בפנים מחמירה עד למצב של אובדנות.
ניסיון ההתאבדות הזה של הדמות שלה, היה אחד החששות הגדולים של קיני לפני הצילומים – ולא רק בגלל האתגר כשחקנית. "המצב האישי שלי בתקופת הצבא היה קשה. הייתי במערכת יחסים מאוד לא בריאה עם בחור שדיבר אליי מאוד לא יפה, העיר המון הערות על הגוף שלי. גם ניסה להכריח אותי לשכב איתו. פחדתי שההתעסקות באובדנות בסדרה תהיה לי קשה או שתהיה לי רגרסיה".
נשמע כמו מערכת יחסים מאוד פוגענית.
"זה קשר שנמשך רק שלושה חודשים, הייתי בת 19, אפילו לא נפגשנו הרבה כי אני הייתי בצבא והוא גר רחוק בצפון. אני לא זוכרת למה בדיוק זה נגמר, אבל אחרי הפרידה הייתה שיחה נוראית וקשה והוא אמר שאני צריכה להגיד לו תודה שהוא אוהב אותי למרות שאני לא כל כך רזה וכל מיני דברים נוראים. מצד אחד ידעתי להגיד לו, 'תעוף מפה, אתה לא שווה את הזמן שלי', אבל מצד שני זה ריסק אותי לגמרי. היום בדיעבד אני אומרת, 'איך לקחת ללב קשר כל כך קצר?' אבל הוא הצליח לפגוע בי במקומות הכי כואבים ועשה לי ספתח לתקופה מאוד רעה".
מה הכוונה?
"הייתי בדיכאון מאוד חריף, הייתה שם פגיעה עצמית, הייתי על כדורים ואצל קב"נים. בתקופה ההיא הצבא היה בשבילי מפלט בתוך המשבר, הקצין שלי והק"בניות שפגשתי עזרו לי המון. אני יודעת שבשביל הרבה אנשים החוויה הייתה הפוכה. בסוף, בצילומי הסדרה, זה היה בסדר, כי אני באמת במקום אחר עכשיו, בריא יותר".
× × ×
קיני גדלה ברחובות, ילדה יצירתית עם אהבה לציור ולטיולים. בכיתה י' עזבה את הבית לטובת הפנימייה של בית הספר יאסא (התיכון למדעים ולאמנויות). "כולנו מאוד הושפענו מזה שההורים שלנו היו קיבוצניקים. הם מאוד נהנו מהלינה המשותפת ומהפנימיות, הרבה אנשים מספרים שזה היה טראומטי אבל הם באמת היו בסדר עם זה, לגור עם חברים. זה נתפס אצלנו כמשהו כיף, משהו טוב, וכשאחותי הגדולה חיפשה בית ספר לא ברחובות היא הגיעה לפנימיית יאסא בירושלים. כולנו הלכנו אחריה, חוץ מאחותי הקטנה שהלכה לפנימייה בשדה בוקר".
איך היה לחיות בפנימייה?
"זה כאילו שינוי משמעותי אבל לא הכרתי משהו אחר. לא ידעתי איך זה נראה ללכת לתיכון בבית. מבחינתי זה היה טבעי והגיוני. הרי מה כבר קורה ברחובות? לא השארתי הרבה מאחור".
קיני, אז כבר סטודנטית לאנימציה בבצלאל, הגיעה לסדרה עם קילומטראז' מכובד כאמנית ספוקן וורד באירועי פואטרי סלאם – אבל בלי ניסיון או רצון לעסוק במשחק. "המלהקת פנתה אליי בהודעה בפייסבוק והציעה לי לבוא להיבחן לתפקיד. התעלמתי מההודעה איזה שלושה ימים כי חשבתי שמישהו עובד עליי. כשהבנתי שזאת הצעה אמיתית הלכתי לאודישן, אחר כך לעוד אחד, ומשם דברים התגלגלו. בדיעבד הבנתי שעטרה פריש, הבמאית, ראתה קטע שלי בפואטרי סלאם ביוטיוב. היה שם רגע קטן שהתבלבלתי במילים ופתאום הבליחה האני האמיתית, והשנייה הזאת של המבוכה שיכנעה אותה שאני מתאימה לתפקיד. הלכתי לאודישן רק כי חשבתי שייצא מזה סיפור מגניב על הפעם ההיא שנבחנתי לסדרה. לרגע לא חשבתי שאני באמת אופציה מבחינתם".
מתברר שכן.
"האמת שבהתחלה אמרתי להם לא, בעיקר מטעמים פרקטיים של לימודים. הסכמתי לשחק כי היה לי לא נעים, הרגשתי שהשקיעו בי המון ובסוף אני אגיד לא כי אני לא רוצה להשלים קורסים? זה לא יפה. אבל הודות לקורונה הצילומים נדחו לאוגוסט, אז הבעיה נפתרה".
קיני עומדת על כך שבניגוד לדמות ששיחקה, היא לא אדם נוירוטי. "ערבה היא כל הדברים שאני הכי מפחדת להיות – בכיינית, עצבנית, נודניקית כזו, חסרת אונים. רכיכה. אני רוצה להיות אדם מרשים וחזק, מישהי שאומרת מה דעתה. מרגיז אותי שאנשים מתייחסים אליי כאילו הדמות ואני אותו דבר. מצד שני, דור הררי, ששיחק את כפיר, סיפר לי על מישהו שהיה כותב לו הודעות באינסטגרם אחרי כל פרק של 'תאג"ד' – 'למה אתה מניאק, למה לא הוצאתם אותם שבת?' וכאלה. זה עזר לי להבין שבסוף אלה רק הפנים שלי, זאת לא אני".
אמנם היא מתרגלת לאט־לאט לפוזיציה, אבל עדיין קשה לה עם תשומת הלב והחדירה לפרטיות. בכל זאת, בתוך פחות משנה היא הפכה מסטודנטית לאדם שמבקשים ממנו סלפי ברחוב. היא תמיד מסרבת: "לא הסכמתי מעולם לסלפי. יש אנשים שמקבלים את זה פחות טוב ודורשים הסברים או מתעצבנים. פעם ביקשו ממני להצטלם כשישבתי ובכיתי בתחנת אוטובוס אחרי יום מחורבן בלימודים. אבל אני בוכה עכשיו, נכון? אתם לא רואים שאני באמצע משהו?"
הפרק האחרון בסדרה 'המפקדת' שודר על רקע מבצע שומר החומות - ועל רקע זעם ציבורי עצום כלפי השחקנית מיה לנדסמן, ששיחקה בסדרה את ספיר הסמלת. הטריגר היה הבעת תמיכה של לנדסמן בפלסטינים תושבי שכונת שייח' ג'ראח, שבעקבותיה סרטון שצולם כבדיחה על סט הצילומים של 'המפקדת', שבו היא מחזיקה רובה ואומרת "על הזין שלי מדינת ישראל", הוצף מחדש על ידי עמודי הרכילות והגביר את הסערה. כשהיא נשאלת על העבודה איתה, לקיני יש רק מילים טובות: "מיה היא קולית ומצחיקה ברמות, הלוואי שהיה לי חצי מהכריזמה שלה. מי שמפתיע אותו שיש אנשי תרבות או שחקנים שמאלנים בישראל הוא מנותק ברמות".
שחקן צריך לחשוב פעמיים לפני שהוא מביע עמדה פוליטית?
"אני לא חושבת שהדעה הפוליטית של מישהו צריכה להשפיע על הקריירה שלו, לא אם הוא עובד בהיי־טק ולא אם הוא שחקן. אני מבינה שיש מי שזה פוגע בו, אבל בואו ניקח את הדבר הזה בפרופורציות. מיה לא מחליטה שום החלטה במדינה הזאת, אז מה אכפת לכם מה היא חושבת?"
את חוששת להביע דעות ברשת, עכשיו כשיש לך יותר חשיפה?
"זה מעסיק אותי, אבל זה לא משהו שיגרום לי להסתיר את הדעות שלי. יש אנשים שמבחינתם עצם זה שאמרתי שאני שמאלנית זה מוחק אותי וככה זה, אני יודעת באיזו מדינה אני חיה. אני רוצה לחיות בה, ואני לא מתכוונת להפסיק להגיד מה דעתי בגלל זה".
פורסם שמיה לא תחזור לעונה השנייה של 'המפקדת', את חושבת שיש קשר?
"זה שטויות".
× × ×
קיני עדיין מתעקשת לא לקרוא לעצמה שחקנית, אבל עכשיו היא אומרת "כן" כמעט לכל הצעה למשחק – כל עוד היא לא מתנגשת עם הלימודים. היא הצטלמה לתפקיד קטן בעונה הבאה של 'כפולים' ולשלל פרויקטים נוספים, בהם קמפיין ל'פריגת' לצד שלום מיכאלשווילי. "זה מטורף בעיניי שפנו אליי בכלל. שחברה גדולה תרצה שאני אהיה הפנים שלה? זה מחמיא בטירוף, אני לא יכולה לא להתרגש מזה".
איך הייתה העבודה עם שלום?
"הוא מקסים, בן־אדם מאוד חמוד ונוח. הוא מצחיק לאללה ובגלל שהוא עושה את הדמות הזאת כבר הרבה זמן הוא מרשה לעצמו לאלתר ועף על הרעיונות שלו. לי לקח קצת יותר זמן להשתחרר אבל בסוף היו דברים שקרו בזכות הכימיה בינינו".
היית רוצה לשחק בעתיד תפקיד ראשי?
"אם זה משהו שידבר אליי, אם אפשר פעם אחת להיות המגניבה הצינית או מלכת הכיתה. זה לא עובר בטלוויזיה, אבל בחיים אני בן־אדם מאוד מגניב, באמת. תפקיד החלומות שלי הוא להיות רייצ'ל בארי ברימייק ישראלי של 'גלי', אם מישהו רוצה להרים את הכפפה".
לפני שערבה השתלטה על חייה הייתה לה את הערבה במובן המקורי, הגיאוגרפי. הערבה הייתה היעד למקבילה שלה לטיול אחרי צבא, שנה וחצי של עבודה בקטיף פלפלים במושב פארן. "היה בזה משהו שנורא ריגש אותי, עבודת כפיים אמיתית, להתעסק במזון בצורה הכי גולמית, לקום בזריחה ולסיים בשקיעה", היא נזכרת. "חזרתי משם רגועה ועם פרופורציות. בין העונות של הפלפלים נסעתי לחודש וחצי בהודו, אבל לא התחברתי בכלל. לא אהבתי את ה'רוחניות' הזאת שהרבה ישראלים מאמצים שם. זה היה כמו להיות בסיני, רק יותר מדי זמן ובלי ים".
הטיול לא היה מבוזבז, בסופו של דבר, כי היא הכירה במהלכו את מי שהפך לבן זוגה בשנתיים האחרונות, ירדן, וגם קיבלה שם את ההשראה לאחד משירי הפואטרי סלאם הראשונים שביצעה אי פעם על במה, על העאלק חיפוש עצמי בהודו. אחר כך כתבה גם על זה שהייתה רוצה לשבת לשיחה עם משה רבנו כדי לשאול אותו איך הוא מרגיש כלפי המאכל משה בתיבה, ועלתה עם קטע של שירה מדוברת גם על מערכות היחסים שחוותה.
"תמיד הייתי כותבת וכשנחשפתי לפואטרי סלאם נדלקתי על הפורמט, פשוט לעמוד ולדבר במקום חרוזים מפוצצים ופואמות. התחלתי להופיע ונכנסתי לסצנה הזאת. חשבתי שאני אתרגל לזה יותר מהר, אבל גם היום נורא קשה לעלות על במה".
מה מפחיד אותך?
"שכולם יסתכלו עליי, ומה אם אשכח את המילים, או שלא יצחקו מבדיחה שכתבתי. אני רוצה תמיד שיאהבו אותי, לא משנה מי עומד מולי, וזה גורם לי לעשות דברים או לא לעשות אותם. בסוף זה עניין של לשלוט בחשיפה. גם בטלוויזיה זה היה לי קשה, כי שם אין לי שום שליטה על מה הקהל יחשוב".
לפנייה לכתב/ת 
