משחק העונה

ההתנגשות החזיתית בין "הזמר במסכה" ו"הישרדות VIP", התוכניות הכי מצליחות של "קשת" ו"רשת" (בהתאמה), היא דרכה המעודנת כתמיד של הטלוויזיה המסחרית להכריז: נגמרו החגים, אפשר להניח לנטפליקס. "משחק הדיונון"? שלנו יותר מעניין.

"הזמר במסכה" עדיין מספיק טרייה כדי לוותר על הקטע של רענון ולעשות עוד מאותו דבר. וב"עוד" הכוונה היא להגדלת מספר המתמודדים. כנראה שבין הופעה בתחפושת מגוחכת (ברכות ל"רוגלך") לעומת התכלבות בתנאים של הומלס (ובטח בלי רוגלך), הבחירה לא מורכבת במיוחד. בשולחן השופטים, נותר לקוות שצדי צרפתי המתוק לא יתפוצץ מרוב רגשות.

גם ב"הישרדות" עסקים כרגיל, בעיקר העסקים של מותג ההנעלה שקיבל חשיפה. בתוכנית כנראה חשבו ש"הזמר במסכה" לא מוכרת מספיק ולכן יש טעם להרים את "השורד במסכה". בערוץ 13 רואים עקיצה משעשעת, בערוץ 12 נקרעים מצחוק. עם זאת, הליהוק השאיר רושם טוב והפתיחה הייתה פחות אלימה וצורמת מהעונה שעברה. אולי זה השקט שלפני הסערה, או שבהפקה העדיפו להתמקד בהחפצה הבוטה של מייקל לואיס.

בחסות מלחמה על כסף ואגו, "הזמר במסכה" ו"הישרדות" הן גם הרעשה אינסופית. בספורט קוראים לזה "משחק העונה". בריאליטי, המשחק אף פעם לא נפסק והעונה נגמרת אחרי נצח ועוד חודשיים.

אתיקה שמתיקה

"השבוע עם גאולה", ערוץ 11, שישי

הדיון הפוליטי ב"השבוע עם גאולה", נפתח בגילוי נאות מאת גאולה אבן־סער. אלא שהטקסט שלה הסביר בדיוק מדוע הבחירה בה להוביל את רצועת ערב שבת היא שערורייה, שאף "ועדת אתיקה" ותירוצים קלושים אחרים לא מכשירים. ודווקא שם, במקום לכבד צופים שלא מרגישים בנוח, הטון ושפת הגוף שלה שידרו זלזול ויהירות. "חוק שמוק", הגיבה המגישה לכך שראש הממשלה ויו"ר האופוזיציה, שעוין את גדעון סער (ולהיפך), לא ערכו עדיין פגישת עדכון. יותר כמו אתיקה שמתיקה.

אבל היותה של אבן־סער רעייתו של שר המשפטים, שכבר פרשה מהגשת המהדורה כשהוא חזר לפוליטיקה וגם השתתפה בקמפיינים שלו (בעודה בחופשה), היא רק החטא הקדמון. הוא ממש לא היחיד.

לזכותה של התוכנית ייאמר, שהיא מתרחקת במופגן מהנוסחה של המתחרות. אין פאנלים עתירי משתתפים והפרעות. הראיון עם קולט אביטל היה מעניין והדגים את יעילות שיטת הלחץ השקט של אבן־סער. חבל שמאוחר יותר, אותה טקטיקה נוצלה כדי לחקור את ריקי גל, דמות הרבה יותר מורכבת ועשירה מהיחס שקיבלה.

אולם "השבוע עם גאולה" (שם מקטין וילדותי, שבעצמו מסגיר את הבעייתיות בליהוק) היא בעיקר טלוויזיה לא טובה ולפעמים אפילו לא טלוויזיה. כתבות החדשות בפתיחה היו ערוכות כה רע, עד שהן נראו כמו מבחן שנועד לבדוק את נחישות הצופים. הפריימים באולפן היו מביכים גם ערוץ קהילתי. הדיאלוג עם הפרשנים - בהנחה שאריה גולן עונה להגדרה - היה פודקאסט מצולם, ללא עזרים כגון גרפיקה (ובשיחה עם שאול אמסטרדמסקי, שמדבר מהר מדי, זה קריטי). בפרק המגזין, הכתבה של אבן־סער על מה שמותר ואסור למשפחות שכולות הייתה ביצוע חלש לרעיון חזק. ומיקום השיחה עם גל, באולפן "כאן ג'", היה ביזאר בסגנון רוממה. מצד שני, יש בזה היגיון: גם תוכנית עיתונאית של מגישה שלא בלתי מעורבת בקריירה הפוליטית של בעלה היא קלאסיקה של רשות השידור.