החרם ושברו

סאלי רוני שלום,

בעולם המו"לות הבינלאומי, התקשורת בין סופרים למוציאים לאור שלהם בשפות אחרות מתנהלת בתיווכם של סוכנים ספרותיים. אם נוצר קשר בלתי אמצעי הוא קורה לאחר רכישת זכויות התרגום ובמסגרת ירידים ופסטיבלים ספרותיים. מעולם לא נפגשנו, על כן אציג את עצמי בפנייך: שמי ארנית כהן־ברק, ואני עורכת את הסדרה לספרות יפה בהוצאת מודן שבה ראו אור שניים מספרייך — 'שיחות עם חברים' ו'אנשים נורמלים'. תפקידי לרכוש כותרים לתרגום וללוות את הוצאתם לאור בעברית. בסדרה שבעריכתי התפרסמו 70 ספרים מתורגמים מארבע יבשות, 30 מדינות ו־25 שפות, שנכתבו על ידי כ־40 סופרים שחלקם אני מניחה, מוכרים לך: קורמאק מקארתי, קרל אובה קנאוסגורד, ג'וליאן בארנס, בורהן סונמז, לואיז ארדריץ', גאל פיי, לילה סלימאני, דונה טארט, זיידי סמית, אוסקר ויילד, שטפן צוויג, ג'יימס בולדווין ואליס מונרו. קולם של מריאן וקונל, פרנסס ובובי, שבראת במקלדת שלך הידהדו בין קולם של גיבורים אחרים, קורבנות של מלחמות אזרחים, רדיפה פוליטית, אפליה והדרה מגדרית והעדפה מינית. וגם של אחרים שביקשו להבין את עצמם ואת העולם שסובב אותם טוב יותר. למדינות יש גבולות — לסיפורים אין. לכן בחרתי לעסוק בספרות מתורגמת. דרכה אני מעורבת בהנכחה של עולמות תרבות ותוכן זרים בשפה העברית בהקשר רחב. בעיניי זו דרך להבנה בין־תרבותית המעשירה את עולמנו ומזמנת לנו מפגש אינטימי עם האחר ועם עצמנו. כל מי שנוטל חלק בזירה הזו כצרכן או יצרן מקדם למעשה שיח שמתאפיין בסקרנות, ביקורתיות, פלורליזם וסובלנות.

בשנים 2017־2018 קראתי את ספרייך וחשבתי שהצלחת לייצג בהם באופן רענן, אמין ומורכב דמויות וקונפליקטים שעשויים לעורר עניין בקרב קהל הקוראים בעברית. היטבת לתאר צעירים שבקיאים ברזי השיחים הפוליטיים העכשוויים, הניאו־מרקסיסטיים, המגדריים והלאומיים, צעירים שסומכים על האג'נדות הפוליטיות והתחכום שהם עוטים, שיעזרו להם למקם את עצמם חברתית, לעשות את הבחירות הנכונות ובגדול להסתדר בחיים. כשהם רהוטים ומפגינים את ההון התרבותי שלהם בשיחות שולחן זה נשמע נפלא, אלא שקיים פער בין הדימויים שהם מציגים לעולם ולעצמם לבין עולמם הפנימי, וכשהפער הזה מתחוור להם, הוא כרוך בכאב ובהתפכחות. מסתבר שאותו הידע שעליו הם סמכו, לא רק שלא עוזר להם, אלא פעמים רבות הוא אף מכשיל אותם ומוליך אותם שולל. זה הרגע שבו מתברר ערכו היקר של ניסיון החיים.

בשל אותן איכויות הצעתי לסוכנים שלך לרכוש את ספרייך. הם בירכו על הצעתנו בשמך ויצאנו לדרך. הפקדתי את מלאכת התרגום בידי קטיה בנוביץ', מתרגמת מצוינת ומנוסה, שזכתה לשבחי הביקורת על התוצאה.

ארנית כהן ברק

נהוג שסוכנים מיידעים ושולחים כתבי יד בתהליך להוצאות. על ספרך האחרון לא עודכנתי מפי סוכנייך, וכשפניתי בעניין נתבקשתי להתאזר בסבלנות. בסמוך למועד היציאה לאור של ספרך באנגליה, כששבתי והתעניינתי לפשר העיכוב נתבשרתי מפיהם לקונית שאינך מעוניינת שספרך יראה אור בעברית בישראל. "מסיבות פוליטיות?" שאלתי. נעניתי במילה אחת: "כן". כבר נתקלתי בסופרים שלא רצו שספרם יתפרסם בישראל, להוציא אחד — כולם היו ממדינות ערביות. חלקם ביקשו להעביר לי מסר שהם פוחדים פן יבולע להם בארצם, והם מייחלים לימים של סובלנות. אני מודה שהופתעתי. למתוח ביקורת לגיטימית על מדיניות ולהטיל חרם תרבותי — אלו הם שני דברים שונים בתכלית. לא קיבלתי הנחיות כיצד לדברר בישראל את עמדתך למרות שביקשתי, וכך דממה כבדה ירדה על הנושא. בימים האחרונים הדממה הפכה למרקחה. על נימוקייך למדתי למעשה מהתקשורת ולכן גם אענה לך באמצעותה וגם אציע פרסקטיבה להתבונן בהחלטה שלך.

אם קיים ספק, אבהיר: איני כופרת בזכותך לעשות עם היצירה שלך כראות עינייך ולהתבטא בכל נושא העולה על רוחך, העניין הוא שאני חוששת שהדרך שבחרת בה חותרת תחת כל מה שהתרבות שואפת להיות ולעשות. חרם תרבותי לא רק שאינו מקדם את המטרות שעליהן את מצהירה אלא עושה ומשיג את ההפך הגמור.

• • •

ילדותי וחיי הבוגרים עברו עליי בישראל. אני בת 56 ויש לי שלושה ילדים בגילי צבא. הסכסוך הישראלי־פלסטיני הוא לא עניין אקדמי או תיאורטי עבורי. אני חיה אותו באופן יומיומי ומקדישה מאמצים כנים להבינו; אני מכירה על בוריין את הנסיבות ההיסטוריות שביקשו לפתור בעיה אחת על ידי יצירת בעיה חדשה ואת הנסיבות הנוכחיות באזורנו. אני ושכניי חיים לצערי במציאות לא פשוטה שנולדנו לתוכה, וכולנו היינו בוחרים אחרת לו ניתנה בידנו הבחירה. כמו עוד מציאויות מורכבות שקשה להסבירן על רגל אחת, יש אינספור ניסיונות לרדד אותה לסיסמאות פשטניות ופופוליסטיות שמרחיקות אותה מן האמת. היום אנחנו כבר יודעים שתרבות השיח העכשווית המרודדת למסרים חד־משמעיים קליטים ורצוי גם מעוררי "זעם", משרתת בעיקר פוליטיקה צינית ואינטרסים כלכליים. במקום לעודד שיח ענייני היא תורמת להתחפרות בדעות מוכרות והופכת כל שיחה בין אנשים עם עמדות שונות לשיח חירשים. לשם פתרון קונפליקטים היה ונשאר רק כלי אחד והוא — לתקשר. כשאת בוחרת להפנות גב להזדמנות להעשיר את השיח התרבותי עם היצירה שלך, את משחקת לידי שיטה שמקדמת דיאטה תרבותית דלה ולידי מי שגורף מכך רווחים. ממך הייתי מצפה שבאותה עין מורכבת שאת מתבוננת בגיבורייך תתבונני גם בסכסוך מורכב.

להווי ידוע לך שכשהקונפליקט הישראלי־פלסטיני מגיע לזירה הבינלאומית, הוא נגוע בשלל אינטרסים גלויים וסמויים והופך למורכב אפילו יותר; מי שאינו בקיא בהם לעומקם סבור אולי שהוא משחק את המשחק "במגרש של הגדולים" בעוד למעשה, הוא עצמו משמש כלי משחק שמתומרן בידי כוחות שהוא עיוור להם.

את, שמעידה על עצמך שהנושא המעמדי קרוב לליבך, תורמת במו ידייך להדרה בפועל של האנשים שאת נזעקת להגנתם. שכבת המשכילים שהאנגלית שגורה בפיהם תמיד תוכל לקרוא את ספרייך בשפת המקור, אבל מבני דמותו של "פליקס" האירי ברומן החדש שלך את מונעת במעשה החרם הזדמנות לראות את השתקפותם בתרבות אחרת. ובאשר לקונסטרוקציה שהצעת בנוגע לתרגום ספרך לעברית, במחילה מכבודך — אין לה שום היתכנות ולכן אין בה כל ממש.

העובדה שברשימה המפוארת של המדינות שבהן מתפרסמים התרגומים לספרך החדש נמצאות גם מדינות שיש נגדן ראיות מטרידות על הפרות בוטות של זכויות אדם בסיסיות, מציבה סימן שאלה גדול באשר לעקביות הגישה שלך בנושא ולהבנתך אותו כדיפרנציאלי וגיאוגרפי. בחירתך להתמקד בסכסוך שאינו סובל ממחסור ביחסי ציבור רק מבססת חשד שהחרם שהטלת נועד אולי בכלל לשרת בראש ובראשונה אינטרסים תדמיתיים כאלו ואחרים דווקא שלך.

הביעי את דעותייך ואת הביקורת שלך בכל מקום שתרצי. אינך צריכה לשם כך להחרים תרבותית קהל קוראים שמקיים ומאמין בחופש ביטוי במובנו העמוק ומסוגל לקרוא גם את ספרייך וגם את דעותייך אפילו כשהם מנוגדים לדעתו. בסירובך לעשות זאת את ממאנת להושיט יד לבני דמותו של פליקס ונופלת בדיוק לאותם המקומות שבהם נכשלים גיבורייך, בובי, פרנסס, קונל ומריאן.

כן, הייתי רוצה לראות את ספרך השלישי רואה אור בעברית. אבל לפני כן אני מציעה לך לערוך ביקור בישראל, מקום שמעולם לא ביקרת בו ושאת מחזיקה בדעות כל כך נחרצות לגביו שמסמנות ציבור שלם על פי מקום מגוריו ושפתו. שוחחי עם מגוון ישראלים ופלסטינים. אולי תתחזקי בדעותייך, אולי לא. קחי בחשבון שכנראה תצאי מכאן עם יותר שאלות מאשר תשובות. •