לוחמים במשפט, השיפוט הצבאי בישראל במלחמת העצמאות // ענת שטרן - יד יצחק בן־צבי - 340 עמ'

שבועות ספורים לאחר הקמת המדינה קיבלו שוטרי המשטרה הצבאית משימה מיוחדת. על פי המידע שהגיע למשטרה נודע להם שאחד מהפקחים ששכר משרד הביטחון כדי לשמור על הרכוש הפלסטיני שנותר ביפו, עוסק בביזה. באחד מימי הקיץ של 1948 עקבו השוטרים אחר מעשיו של הפקח. הם ראו כיצד שיחד בכסף מזומן את שומרי המחסום בכניסה ליפו כך שיאפשרו לו להכניס משאית לאזור המחסנים הסמוך לנמל. מן המארב שהניחו צפו בו פורץ עם לום לשלושה מחסני סחורות בבעלות פלסטינית ומעמיס סחורה יקרת ערך על המשאית, ולאחר מכן עקבו אחריו עד למחסן בתל־אביב. כשפרצו פנימה גילו שלא הייתה זו הפעם הראשונה שאותו פקח בזז ביפו. המחסן בתל־אביב היה מלא בסחורות, ומהרישומים שנמצאו עלה שכבר נמכרו לסוחר יהודי — רווח קל מביזת הרכוש הנטוש.

האזרח אריה מ' נתפס בידי הצבא, הושם במעצר והוגש נגדו כתב אישום. ממעצרו בבית הכלא הצבאי הגיש הנאשם עתירה לבג"ץ בניסיון להציל את עורו. בעתירה טען שהוא אזרח, ושלצבא אין סמכות להעמידו לדין. מאחר שבית המשפט העליון עדיין לא הוקם עד ספטמבר 1948, נדון עניינו בבית המשפט המחוזי בתל־אביב ששימש כערכאת בג"ץ בימיה הראשונים של המדינה.

המקרה הזה הוא אחד ממאות התיקים המשפטיים שנפתחו לעיון לראשונה מאז מלחמת העצמאות, ומנותחים בצורה מסקרנת וחכמה ב'לוחמים במשפט, השיפוט הצבאי בישראל במלחמת העצמאות'. ספרה של ההיסטוריונית ענת שטרן חודר אל לב הכאוס המשפטי והמשילותי במערכת המשפט הישראלית ערב קום המדינה ומיד אחר כך. שטרן, נכדתו של הלוחם מייסד הלח"י המיתולוגי אברהם (יאיר) שטרן, מתארת בראייה מפוכחת, נוקבת ובלי חשש משבירת המיתוסים שהחלו עם קום המדינה על "טוהר הנשק" — את תולדות בניית מערכת המשפט הצבאית של המדינה הצעירה. הספר אינו רק מסמך אקדמי, עתיר מידע, ציטוטים מפרוטוקלים של דיונים ועוד — אלא מחקר עשיר, ניתוח הדיונים שהתנהלו אז, המתחים האישיים והתפיסתיים בין קובעי המדיניות המשפטית־לוחמתית, והכל בתוך קונטקסט־כוללני של המדינה בחיתוליה.

שטרן מנתחת את תהליך הקמת הפרקליטות הצבאית (שכונתה אז "התביעה הכללית"), את הממשק בין החוק הצבאי והחברה האזרחית, ואת ההליכים המשפטיים שנערכו בצה"ל במהלך המלחמה. ייחודה של מערכת השיפוט של צה"ל הוא בכך שהתקיימה עוד לפני הקמת המדינה, וההליכים המשפטיים מתעדים את המעבר ממיליציות (שרידי ההגנה, האצ"ל והלח"י) לצבא סדיר ומיישוב למדינה. מתועדים התיקים המשפטיים של לוחמים העוסקים בביזה, עריקה, סרבנות מצפון, השתמטות מגיוס ועבירות משמעת. דרך הסיפורים הללו עולה דמותו של היישוב ב־1948, על אתגריו והנורמות שהתפתחו בו, הכוללות ערבות הדדית וקולקטיביזם, לצד הדרה וענישה חברתית, אשר חלקן מתקיימות עד היום בצה"ל.

עוד עולה, תופעת עריקה של חיילים שעזבו את מקומות שירותם על מנת לסייע כלכלית למשפחותיהם שנותרו ללא מפרנס, וזאת בשל העובדה שצה"ל, צבא העם, סבל מקשיי התארגנות ומחסור תקציבי והתקשה להעביר משכורות לחיילים. החייל יצחק ב', שהועמד לדין לאחר שערק כדי לסייע למשפחתו, הסביר בעדותו בבית הדין שקיבל אישור ללוות חבר פצוע לבית החולים, ואז "ניגשתי הביתה וראיתי שאמא חולה. יש לי עוד שני אחים מגויסים... כסף קיבלתי רק פעם אחת מהצבא לפני חודש־חודשים, הוריי קיבלו 5־8 לא"י. מצב הוריי לא היה טוב, אני עבדתי בסוף השבוע (ונתתי להם את הכסף)".

השופטים, שהבינו את הקשיים, גזרו עליו עונש מאסר מופחת של ארבעה שבועות. ואילו ראש הממשלה דוד בן־גוריון התייחס לתופעה ביומנו וכתב: "ויש אצלנו עריקים. קשה לדון את כולם ללא יוצא מן הכלל לכף חובה, כי בשעה שמהחייל נדרש הכל — הוא יודע שאשתו אינה מקבלת את המשכורת המינימלית לקיומה ולקיום ילדו". •