ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    .
    חדשות • 19.10.2021
    הכל פוליטי
    סימה קדמון

    אחד הרגעים שייזכרו מנאומי הפוליטיקאים אתמול בכנסת היה כששר החוץ יאיר לפיד קבע מעל הדוכן כי צאצאיו האידיאולוגיים של יגאל עמיר יושבים פה בכנסת. לפיד לא ציין אותם בשם, אבל כל אחד הבין למי הוא מתכוון. מסתבר שגם אלה שהוא התכוון אליהם הבינו. ואם מישהו צריך המחשה לביטוי "על ראש הגנב בוער הכובע", הרי שזה קרה כשחברי הכנסת בצלאל סמוטריץ' ואורית סטרוק קמו והחלו לזעוק מתוך עלבון ויצאו מהמליאה במחאה.

     

    עוד מישהו שעשוי היה להיעלב, ח"כ איתמר בן־גביר, האיש שהצטלם עם הסמל שנתלש ממכוניתו של רבין והתרברב שכמו שהגיע לסמל יידע להגיע גם אליו – פשוט לא נכח באירוע. אבל אחרי הטקס הוא נראה דולק אחרי לפיד במסדרון כשהוא צועק: "למי אתה קורא צאצאים אידיאולוגיים, למי?".

     

    התשובה המתבקשת היא, ככל הנראה: למי שחושב שעליו מדובר.

     

    שלושת הטקסים שהתקיימו אמש - בבית הנשיא, בהר הרצל ובמליאת הכנסת - היו טעונים כמו בכל יום זיכרון לרצח הטראומטי שאירע לפני 26 שנים. נפתלי בנט, שהתייצב אתמול לראשונה כראש הממשלה בכל האירועים, התקבל על ידי משפחת רבין באהדה רבה. למרות הניסיונות של דליה רבין במהדורות הערב להדוף, באופן בוטה ונרגן יש לומר, כל נושא פוליטי שהעלו המראיינים – היא עצמה וגם בנה, יונתן בן־ארצי, ממש לא נמנעו מכך. "אחרי שנים חשוכות של פחד ושיתוק", אמר בן־ארצי, "עם ישראל זקף את הגב. שלטון העם ניצח את שלטון היחיד". ואילו בתו של רבין אמרה אחרי נאומו של בנט: "היה שווה לסבול 26 שנה כדי להגיע לכאן ולשמוע את הדברים המרגשים של נשיא המדינה וראש הממשלה".

     

    מי היה מאמין שאיש הציונות הדתית, חובש הכיפה, שיש מי שטרחו אתמול להזכיר שיגאל עמיר הצביע לו – יהיה בעיני המשפחה והשמאל מחולל התקווה לשינוי, האיש שבשבילו היה כדאי לחכות את כל השנים האלה. נדמה שאם רבין היה קם לפתע מקברו ורואה את בנט מספיד אותו בשם ממשלת ישראל - הוא היה מת.

     

    כל אלה סיבות מספיק טובות שלא לבקר את היעדרותו של יו"ר האופוזיציה מהטקס בהר הרצל. במשך שנים הוא נאלץ מתוקף תפקידו לשבת בין המוזמנים שרובם מתעבים אותו ובעיקר רואים בו את האשם המרכזי לרצח, ולשמוע את כל העלבונות שהטיחו בו בני המשפחה. לדרוש ממנו גם בתפקידו הנוכחי להיות באירוע שהוא לא רצוי בו והוא לא חייב להיות בו - זו דרישה מופרזת ואפילו לא הוגנת.

     

    "אסור לשרוף את הבית", אמר אתמול ראש הממשלה. מאוחר מדי. ריח חרוך עלה אתמול ממליאת הכנסת. הדבר היחיד שהיה עליו אתמול קונצנזוס בין כל הנואמים היה שאין קונצנזוס על כלום. פני הכנסת כפני העם: חוסר אחדות, חוסר כבוד, בוז וזלזול לכל מי שאינו חושב כמוך. אפילו ביום המיוחד הזה אף אחד לא ויתר על האג'נדות שלו.

     

    גם ביום הזה הכל היה פוליטי.