חדר החזרות של הבימה. נועם קלינשטיין שרה את "הילדה הכי יפה בגן", וכשהיא שרה, העיניים שלה נוצצות — וגם של שאר האנשים. כבר יותר מחודש שקלינשטיין בחזרות להצגה "הכבש השישה עשר" והיא עדיין מתרגשת. "רציתי את התפקיד הזה יותר מכל תפקיד אחר", היא אומרת. "שאלתי באודישן, 'אני יכולה לשיר לכם משהו עם הפסנתר?' ואז ניגנתי להם את 'הילדה הכי יפה בגן'. הם אמרו 'תודה רבה, היה מקסים', בנימוס כזה, לא יותר".

בחזרות להצגה "הכבש השישה עשר" | צילום: יובל חן

ואז הבנת שאת בפנים?

"לא. הייתי בלחץ היסטרי עד שהודיעו לי שקיבלתי את התפקיד. מבחינתי זה נראה נצח, אבל בטח עברו איזה שבועיים. כשהודיעו לי שהתקבלתי נורא התרגשתי. קפצתי משמחה. כל יום, כשאני עולה במדרגות של הבימה, אני לא מאמינה שזה המקום שאני הולכת לעבוד בו. אני מתרגשת ברמות".

מאיפה ההתרגשות הזאת?

"יוני רכטר, יהונתן גפן, גידי גוב ויהודית רביץ הם האנשים שהכי השפיעו עליי מלבד ההורים שלי. אמא שלי שומעת המון את דויד ברוזה. אני חושבת שהוא הזמר שהיא הכי שומעת בבית. יוני רכטר הוא אחד המלחינים שהכי אהובים עליי ויהונתן גפן הוא המשורר שהכי השפיע עליי. הייתי לוקחת ספרי שירה שהוא כתב וקוראת אותם בלי הפסקה. אני קוראת כל הזמן גם עמיחי, אלתרמן, רחל, אבל לשירים שלו יש לי פינה מאוד חמה בלב".

בזכות ולא בחסד

היא גדלה בבית של אייקוני מוזיקה ולצד אחות כוכבת, והייתה רוצה שתשפטו אותה רק בזכות מי שהיא, אבל נועם בת ה־20, שהורגלה מילדותה להבזקי הפפראצי ולעיסוק בנישואי הוריה ובגירושים שלהם, יודעת שזו בקשה כמעט בלתי אפשרית. "אני מאוד אוהבת את החיים שלי ואת המשפחה שלי, אבל עשיתי המון בתור ילדה כדי ליצור לעצמי עולם שלם", היא אומרת. "כל הזמן רציתי לפתח את עצמי, ללמוד ולכתוב, כדי שזה לא יהיה בחסד אלא בזכות. חובת ההוכחה שלי יותר גדולה".

במה זה מתבטא?

"כשהגעתי למגמת מוזיקה בתיכון אלון, הרגשתי שאני צריכה להיות הכי טובה כפול שניים. הכי טובה במגמה, והכי טובה יחסית לעצמי. בהתחלה היו כאלה שאמרו שהתקבלתי בפרוטקציות, גם ללהקה הצבאית, אבל עבדתי מספיק קשה כדי לדעת שאני יכולה להיות גאה בעצמי. יש דברים טובים בלהיות הבת־של ויש דברים פחות טובים. אני שמחה שיש אנשים שמזהים אותי בזכות המוזיקה שלי ולא בגלל שום דבר אחר".

החיטוט בחיים הפרטיים של ההורים הפריע לך?

"בתור ילדה לא הבנתי מה זה גירושים, אם זה טוב או זה רע. אני נפרדתי כל כך הרבה פעמים מחברים שהיו לי, והם היו 30 שנה יחד. תיאו, אחי הקטן (הבן של רמי ואלכס קלינשטיין), שראה שנפרדתי מהחבר שלי, שואל אותי כל חמש דקות, 'נו, יש לך כבר חבר חדש?' הוא אינטליגנטי ברמות".

החברות הכי טובות שלה הן אמא שלה ריטה, אחותה משי והסבתא שרונה. "אני ואמא הכי קרובות", היא אומרת. "אנחנו גרות יחד לבד ואנחנו כל הזמן יחד. היא הבן אדם הכי קרוב אליי בעולם. היא העולם שלי, הנשמה שלי. משי ואני היינו אחיות נהדרות, ובתקופה האחרונה אנחנו מתחילות להיות חברות נהדרות וזה נורא כיף. העולמות שלנו מתחילים להתחבר. היא שיחקה בסרט עם חברים שלי, ואני משחקת עם חברים שלה. היא הראשונה שאני משתפת במה שעובר עליי, בדברים הכי אינטימיים. אני מעריצה אותה. היא הוציאה עכשיו שיר מהמם".

עם אמא ריטה והאחות משי | צילום באדיבות המשפחה

וסבתא?

"הייתי רוצה להיות כמוה. היא האדם הכי אופטימי שאני מכירה. אצלה כל יום זה היום הכי טוב שהיה לה בחיים. היא אוכלת ארטיק ואומרת, 'זה הארטיק הכי טעים שאי פעם אכלתי'. בא לי להתרגש מהחיים כמו שהיא מתרגשת מהם. היא רואה את הטוב שבכל בן אדם ונורא מפרגנת. אתה יודע איזה מצחיק זה לשמוע את סבתא שלי מדברת עם הרופא שלה. היא אומרת לו, 'כפרה עליך, אני אוהבת אותך'. אף אחד בטח לא מדבר ככה על הרופא שלו. אני מדמיינת את הרופא מהצד השני ומתפקעת מצחוק".

ואבא?

"אבא הוא היועץ שלי גם לענייני מוזיקה וגם לענייני החיים עצמם. אני יכולה להתקשר אליו ארבע פעמים ביום כדי להתייעץ איתו. באולפן שלו הקלטתי את האלבום הראשון שלי. כל שיר שאני כותבת אני ישר שולחת אליו. הוא גם בא לכל בלאנס שלי. לפני שבאתי לאודישן בהבימה מאוד הטריד אותו מה אני הולכת ללבוש. הוא נורא רצה שאני אקבל את התפקיד, והיה אכפת לו מכל דבר".

מורה לחיים. אבא רמי | צילום: אביגיל עוזי

לחזור לילדות

אין כמעט ילד שגדל כאן בעשורים האחרונים שלא מכיר את "הכבש השישה עשר", המחזה שכתב מיקי גורביץ בהשראת הסיפורים והשירים של יהונתן גפן, עם הלחנים הנהדרים של יוני רכטר. בהצגה, שתעלה בסוף השבוע בתיאטרון הבימה, בבימויו של משה קפטן, יככבו לצד קלינשטיין צוות שחקנים וזמרים מעורר ציפיות, ביניהם טל מוסרי, אור עמרמי ברוקמן, ניר זליחובסקי, שירן הוברמן, נדיר אלדד, יואב מילשטיין, שירה לוי, רוני מרחבי, גל גולדשטיין ואליעד סודאי.

"אני משחקת את ענתי, הילדה הכי קטנה והכי פחדנית בחבורה, אבל גם הכי מצחיקה", אומרת קלינשטיין. "נורא כיף לי כי תמיד הייתי ילדה מאוד בוגרת ושקולה. תמיד אמרו לי שנולדתי עם נשמה של בת 80. היו לי אמנם חברים, אבל תמיד, כשכולם היו ממשיכים ליהנות ולשחק יחד, הייתי הולכת לנגן על פסנתר ובהפסקות הייתי הולכת לקרוא ספרים. הייתי הילדה החכמה שבגן יושבת עם הגננות. זקיינע. לא הייתי הילדה שמשתוללת, בוכה ומצחיקה, והתפקיד הזה נותן לי את האופציה לחזור לילדות ולעשות תיקון".

קלינשטיין, שתשתחרר בשבוע הבא מצה"ל אחרי ששירתה בלהקת הפרויקט של אלתרמן של חיל חינוך, התחילה ללמוד לנגן פסנתר קלאסי בילדותה, אבל די מהר פרשה מזה. בכיתה ג' כבר ביקשה לחזור ללמוד, אבל העדיפה להתרחק מהכיוון הקלאסי. כשמלאו לה 13 התחילה לכתוב וזיקה וטקסטים.

אלבום הבכורה של קלינשטיין, לו כתבה את כל השירים ובהפקתו המוזיקלית שיתפה פעולה עם עילי סער, ייצא בחודשים הקרובים. מהאזנה לכמה שירים – יש בהחלט למה לצפות. "יובל", אחד משירי האלבום, עוסק באחת הפרידות הפרטיות שלה. "אתה יודע שיצאתי עם שני יובלים ואנשים לא יודעים מי זה מהם", היא אומרת. "אני פשוט אוהבת לאהוב. הייתי בת 16 כשהיכרנו. אנחנו גם חברים ממש טובים עכשיו. אני חושבת שעכשיו אני שמה את האושר שלי לפני הכל. אני קודם כל רוצה שיהיה לי טוב במערכת היחסים".

יש לך עכשיו אהבה?

"לא. הייתה לי לא מזמן פרידה ממערכת יחסים מאוד משמעותית, וזאת הייתה פרידה קשה. עכשיו אני כבר במקום אחר, טוב יותר. אני לא יכולה בלי מערכות יחסים. אני בן אדם מאוד טוטאלי בייסוד. לפני חמש־שש שנים לא אכלתי, לא שתיתי, והיו לי כאבי לב".

לא מפתיע. דרמה היא חלק מהמשפחה שלך.

"זה מתאים למשפחה, אבל אני הכי פחות דרמטית. למשי, נדמה לי, יש את קשת הרגשות הכי רחבה של בן אדם שפגשתי. היא יכולה לעבור בקלות בין שמחה לעצב. היא מאוד יכולה להכיל את הבן אדם השני. בגלל זה אני פונה אליה הרבה".

בחודשים האחרונים קלינשטיין הורידה ממשקלה. "אני חושבת שזה מהחזרות להצגה. אני אוהבת לאכול. הייתי ילדה שמנמנה", היא אומרת ומראה לי, כולה חיוכים, תמונה של ילדונת שמנמנה. "הייתי דובי קטנה, אבל היה לי מלא ביטחון והיו לי מלא חברים. אני חושבת שזה גם היה המון אכילה רגשית בעקבות הגירושים של ההורים".

צחקו עלייך?

"גם צחקו עליי וגם היו אומרים לי שאני שמנה. פעם אחת עשינו מלחמת מים ומישהו זרק עליי מלמעלה בלון מים, והוא לא התפוצץ. פדיחה. למה הוא לא התפוצץ? כי אני בעצמי הייתי סוג של בלון", היא צוחקת. "הוא אמר לי, 'הוא לא התפוצץ כי את שמנה'. עניתי לו: 'בסדר, אני שמנה, אבל אני יכולה לרזות, ואתה עם הפרצוף שלך תישאר לנצח'.

"לרזות בכוונה ומהר זה לא טוב. הייתה לי תקופה הפוכה שלא רציתי לצאת מהבית כדי לא לאכול בחוץ. אני מאוד טוטאלית ולקחתי את זה למקום טוטאלי מדי. אני חושבת שצריך לשמור על איזון בחיים. במבנה הגוף שלי אני לא יכולה להיות רזה־רזה. אני גם חושבת שאין כמעט בחורה שלא התמודדה עם הפרעת אכילה כזו או אחרת. אני אוהבת שיש מה לתפוס. בני הזוג שלי אהבו שהיה מה לתפוס אצלי. כשאתה מחבק אתה רוצה שיהיה במה לגעת. בעיניי האישיות של הבן אדם חשובה יותר. הדבר שאני הכי נמשכת אליו בבן אדם הוא השכל".

מה מודל היופי שלך?

"נשים יפות כמו ביונסה או רג'ינה ספקטור, ושתיהן סקסיות בטירוף. עם כל ההפרעות האכילה שהיו לי, תמיד הזכרתי לעצמי שהאיידול שלי, רג'ינה ספקטור, היא בחורה שנראית כמו בן אדם אמיתי. לא שמנה ולא רזה. אני חושבת שאני יפה כמו שאני. אני רוצה שיקשיבו לי כשאני שרה או משחקת. זה חשוב יותר מכל דבר אחר. אמא שלי אמרה לי כשדיברתי על המשקל שלי, 'אבל כשאת פותחת את הפה, אף אחד לא מסתכל כמה את שוקלת ואיך את נראית'".

מי מהזמרים הישראלים העכשוויים את אוהבת?

"הייתי בהופעה של חנן בן־ארי ואחרי זה אמרתי לו, 'אני מפחדת לדבר איתך כי אתה מוכשר בצורה לא אנושית'. הוא מרגש אותך, והוא נוגע בך. יצא לי להכיר אותו אישית כי עבדתי עם המפיק שלו, תומר בירן. הוא באמת כל כך חמוד ומוכשר. גם אלון עדר מדהים. שרתי לו קולות באלבום האחרון. הוא התקשר אליי ואמר שהוא ישלם לי, ואמרתי לו, 'מה פתאום לשלם, אני צריכה לשלם לך'".

בשבועות הקרובים תצטלם קלינשטיין לסרט הבכורה שלה, "כולם מחכים רק לי", שאת תסריטו כתב אבי עמר. אקי אבני שיביים ישחק את התפקיד הראשי ולצידם ישתתפו בין השאר צחי הלוי, מאור שווייצר, דנה פרידר ויפית אסולין. "זאת הפעם הראשונה שלי מול המצלמה", היא אומרת. "אני חושבת שזה הולך להיות סרט מצוין. אני מתרגשת בטירוף. התבאסתי שמשי, שהייתה מועמדת לפרס אופיר על הסרט של אבי נשר, ונתנה שם תפקיד לפנתיאון, לא זכתה, אבל גם להיות מועמדת זה משהו".