דילן סופרסטאר

השנה האחרונה הייתה ויראלית לא רק בגזרת הקורונה, אלא גם עבור דילן דרור, נער צעיר שמינף סרטון על טרמפולינה לקריירה מפוארת. דרור הוא תוצר כל כך מובהק של דור הטיקטוק, שמאוד מפתה להרים גבה על ההצלחה שלו. אבל בגיל 14 בלבד הוא יודע בדיוק מה הוא רוצה והוא בדרך לשם, למרות המפורסמים ששמים לו רגליים והמעריצים שפורצים אליו הביתה

ליאור אוחנה | צילום: טל שחרעדכון אחרון: 21.10.21 , 00:15

השבוע של דילן דרור כנראה לא דומה כלל לשבוע שהיה לכם בגילו, ואולי גם לא בגילים קצת יותר מאוחרים. ביום ראשון הוא מצטלם לקמפיין אופנה של אחת מחברות הענק המוכרות בשוק, ביום שני הוא מפתיע במספר ימי הולדת של חבר'ה שהיו יכולים להיות חבריו לכיתה, בשלישי כנראה יש לו איזו הופעה בקניון או בפארק מסחרי מול קהל מעריצים די גדול, וברביעי וחמישי הוא מצלם "וולוגים" ו"טיקטוקים" שהם הבסיס לכל הפרסום והעשייה שלו. יש לו שני טלפונים, מאות דפי מעריצים ומעריצות, וחשבון בנק מלבלב. כל אלו ועוד הם חלק בלתי נפרד מהחיים של דרור, שלא מזמן חגג את הגיל המופלג 14.

ברוכים הבאים לעידן הטיקטוק והיוטיוב, שבו נערי חטיבה הופכים לסלבס החמים ביותר, בזכותה וולוגים - סרטונים קצרים שבהם הם רוקדים, שרים או סתם קופצים על רגל אחת - ואחריהם אלפי בני גילם שעושים בדיוק אותו הדבר עד ליצירת כדור שלג ויראלי שמגלגל סכומי עתק.

"הכל התחיל כשהייתי בן 13", מפליג דרור בערך 365 ימים לאחור. "איזה חבר של המשפחה ראה אותי בקניון ואמר שיש לו קמפיינים של דוגמנות לילדים להציע לי ומשם זה התגלגל: כל שבוע קמפיין אחר. הפרסום ביוטיוב התחיל קצת אחרי – לגמרי במקרה ולא במכוון", הוא מבהיר. "לאבא שלי יש עסק של משחקים בשם 'פאנקי מאנקי'. הוא ואני בנינו טרמפולינות בחצר והיינו עושים שם כל מיני דברים משוגעים. לא היינו מצלמים, סתם נהנים. "יום אחד הזמנתי צלם מקצועי שיעשה לי תמונות יפות לאינסטגרם. פתאום באמצע הצילומים הוא אמר 'בוא נעשה וולוג ליוטיוב, משהו מגניב'. ידעתי מה זה, אבל לא ידעתי איך יוצרים כזה. מפה לשם קפצנו בטרמפולינות, השתגענו, וזה היה הוולוג הראשון שעשיתי. התאהבתי בזה. תוך שלושה שבועות הוא עשה 100 אלף צפיות – ואז היה לי אפס מנויים פרטיים לעמוד שלי. את יודעת עד כמה זה מטורף?"

נשמע ככה.

"אז זה מטורף. באתי לאבא שלי ואמרתי לו שזה מה שאני רוצה. פנינו לכל מיני יוטיוברים לקבל עצות והדרכות, אבל הם ביקשו כספים מאוד גדולים אז החלטנו ללמוד בעצמנו. ישבנו וחשבנו. עשינו עוד וולוג ועוד וולוג. בסרטון השני שצילמנו לקחנו בריכת כדורים ושפכנו אותה בכל הסלון ואז חיברנו אליה מגלשות ומתקנים ועשיתי פעלולים, וזה גם הצליח מאוד".

מגפה ויראלית

בתחילת המגפה, כשכולם ישבו בבית ומסגרות הלימוד שבקו, דרור ג'וניור ראה הזדמנות להרחיב את הביזנס. אלפי ילדים שיושבים משועממים בחדר ורק מחכים לתוכן שיבדר אותם – זה הרגע שלו לזרוח. "הייתי בכיתה ז'. ידעתי שיש לי צפיות וידעתי שאני מתחיל לצבור לא מעט עוקבים, אבל גם הייתה תחושת אי־ודאות גדולה. לא יכולתי לצאת ולהרגיש אם באמת מכירים אותי או לא. לא ידעתי לאן זה הולך. הכרתי טיקטוקר נוסף בשם ארתור והתחלנו לעשות דברים מטורפים ומוגזמים יחד. עטפתי רכב שלם בלגו, עוד רכב הפצצתי בבובות. הכנו לאפה שווארמה בקוטר של שלושה וחצי מטר, עשינו אתגר פסטה של רבע טון וחילקנו לחיילי צה"ל. כשנגמר הבידוד יכולתי סוף־סוף לצאת מהבית והכנו את ההופעה הראשונה שלי שהייתה בקריית־גת. שם הבנתי כמה אוהבים אותי. הגיעו להופעה 1,500 ילדים וזה היה פסיכי. עליתי עם ארתור לבמה אחרי שהובילו אותנו מתוך חנות מוסתרת בקניון ארבעה מאבטחים שעשו חץ והדפו ילדים שלא נתנו לנו לעבור. בלעדיהם לא הייתי מצליח לעלות לבמה. ידעתי שיהיה טוב, אבל לא האמנתי שיהיו כמויות כאלה של אנשים. שיקשקתי, הקול שלי רעד, זה היה מלחיץ. זרמתי ובסוף הייתה הופעה מצוינת".

היות שלא מדובר בתחביב, הכל נמדד במספרים, ואלה לא משקרים: לדרור יש מעל 120 אלף מנויים ביוטיוב, עם סרטונים שמגיעים ל־800 אלף צפיות, בטיקטוק יש לו 300 אלף עוקבים, והסרטון הכי ויראלי שלו הגיע ל־20 מיליון צפיות. באינסטגרם עוקב אחריו קהל צנוע של 24 אלף איש – וכל זה בשנה אחת. כמובן שההצלחה משכה גם סוכן, וכבר כמה חודשים שהוא מיוצג בסוכנות של רוברטו, שם מיוצגת גם אחת, נועה קירל.

"מאז אותה הופעה אני לא יכול ללכת ברחוב מבלי שכל שנייה יעצרו אותי ויבקשו סלפי", הוא מספר בחיוך. "אנשים בכל הגילים, סבתות עם טיקטוק. יש לא מעט מעריצות שעושות רעש. שולחות מלא מלא הודעות בכל יום בכל הפלטפורמות", הוא לובש פנים אדישות. "יש המון עמודי מעריצים עם סרטונים מלאי השקעה, מצגות. בגלל זה אני חייב שני טלפונים, כי אחד היה מתפוצץ. מובן שיש גם דברים קצת קיצוניים ופחות נעימים שבאים עם ההצלחה".

כמו?

"אני גר בגן הדרום עם שני אחיי הקטנים וההורים שלי. לפני כמה שבועות ילדים הגיעו אליי הביתה בלי הזמנה, פרצו דרך השער, נכנסו לטרמפולינות ולמתקנים וקפצו בלי רשות. עשו שטויות, הצטלמו עם הרכבים, העלו לטיקטוק וזה נהיה ויראלי. לקחו חלקים מהרכב לגו שבניתי, הרסו אותו, צילמו לסטורי ושלחו לי".

מה אתה חושב שסוד ההצלחה שלך?

"תוכן פסיכי, משוגע, לא נראה דבר כזה לפני בארץ", הוא מפטיר בביטחון. "קחי עוד אתגר. בחורף הקודם היו יומיים של סופת שלגים מטורפת. אמרתי לאבא שלי שאני רוצה ללכת ולהעביר 24 שעות בתוך אוהל בסופה בתור אתגר ולצלם משם. הלכנו לשם וצילמנו, לא הפסיק לרדת עלינו שלג לשנייה. הסרטון הזה התפוצץ ברשת".

איך עולים הרעיונות?

"בדרך כלל פשוט זורמים. מדברים קצת לפני שמעלים וולוג, חושבים. אם עכשיו תביאי רעיון טוב נראה איך אפשר לממש אותו, ואם באמת אפשר מחר כבר נתחיל לצלם".

בית הספר של החיים

מפתה להרים גבה על זאטוט שעוד לא צלח בחינת בגרות אחת, שעשה את הונו החברתי והממשי מסרטונים שלא מגיעים לדקה ומתנאה בביטחון גמור בסוף שבוע בשלג כ"אתגר", אבל כל קליפ קצרצר כזה דורש כפר שלם של אנשי מקצוע, שיתופי פעולה מסחריים שמספקים את הציוד והביגוד, ולבסוף גם חוש פוליטי שיאפשר לזהות וללהק את כוכבי הרשת הנכונים, שיקפיצו את מספר הצפיות, כמעין יד רוחצת יד.

ובכל זאת, קשה שלא לשאול את השאלה המתבקשת על הדרך היותר קונבנציונלית להבטחת הקריירה של דרור, לטובת יום גשום ונטול לייקים.

תגיד, מה עם בית ספר, הולך עדיין?

"יש לי ימי צילום שהם יותר מ־24 שעות, משמונה בבוקר עד יום המחרת. ביום כזה אני לא הולך לבית הספר אבל אני משלים את החומר, עובד קשה מאוד בשביל זה. האמת? זה קשה לשלב גם את הלימודים וגם את הטיקטוק ולהיות מפורסם, זה מאוד קשה. את קמה בבוקר, הולכת לבית ספר, חוזרת הביתה, עושה שיעורים – ואחרי כל זה צריך עוד להתחיל לתפעל את העבודה שלי. אני עובד שישה ימים בשבוע, כל היום. יש ימים שההורים אומרים לי להישאר בבית ולא ללכת, כי אם אני אלך אני פשוט אקרוס. היום היה לי מבחן במתמטיקה, קמתי מאוחר בלחץ כי פחדתי לפספס אותו, אבל אבא כבר אמר לי שהוא דיבר עם המורה ושהמבחן יידחה לי ליום רביעי כי היה לי שבוע מאוד עמוס".

אפשר לשרוד ככה את בית הספר?

"אני חייב. חשובים לי מאוד הלימודים, וגם להורים שלי. נכון להיום אני לא מרגיש שקשה לי עד כדי כך. אתמול נתתי לעצמי לנוח כי הייתי סחוט מהשבוע שלפני, שבו היו ארבעה ימי צילום, קמפיין אופנה ושני ימי הולדת".

ויקטור, אבא של דילן, יושב בצד ומהנהן. זה הראיון הראשון של דילן, אז הוא הגיע על תקן המבוגר האחראי. "הוא ילד קטן־גדול וכל הבחירות שהוא עושה בחיים הן שלו", מבהיר האב הגאה. "אנחנו כן פה, מוודאים שהכל בסדר, דואגים, אבל הוא האחראי הבלעדי לחיים שלו. דילן יודע מה הוא עושה בהמון פרמטרים, הוא חושב יותר טוב מאיתנו".

יש קווים אדומים?

"כן. בחיים לא ניתן לו לעשות משהו שקשור למיניות, לאלימות, לחרמות. אנחנו מעודדים מאוד תרומה לקהילה בסרטונים שלו. דילן היה עושה דברים מגניבים ומטורפים עוד לפני שהתפרסם אבל אף פעם לא הייתה לידו מצלמה שתיעדה. כל מה שאתם רואים זה אך ורק הוא, אין תסריט או מישהו שאומר לו מאחורה מה לעשות. יש דברים כמובן שאני עוזר לו בהם כדי להקל עליו".

ומאיפה מגיע כל המימון?

"מקמפיינים שאני עושה על הסרטונים, חסויות", מתערב הכוכב ולוקח את המושכות. "רוב החסויות מתאימות לאופי שלי, לא סתם חסויות בלי קשר לתוכן. שאר הכסף לא הולך אליי, אין לי כרטיס אשראי, אני ישירות מעביר את זה להורים והם עוזרים לי לנהל אותו. רוב הכסף שאני מרוויח הולך על הסרטונים הבאים שאני ממשיך לצלם, יש בהם המון השקעה. כמובן יש לי ערוץ רווחי ביוטיוב ואני מקבל עליו כסף. אני משתדל ליהנות ולבלות, אבל העבודה שלי זה הבילוי שלי".

תגיד, דילן, מתי בפעם האחרונה קראת ספר?

"לא זוכר. אבל אנחנו דור של עשר שניות סרטון, אין מה לעשות. מריצים סרטונים וישר עוברים לתוכן הבא. בגלל זה הוולוגים והטיקטוקים מצליחים יותר מהכל. כי הם קצרים וקולעים וכוכבי רשת חייבים להיצמד לזמנים. פעם יוטיוב היה המקום הכי מצליח, היום כבר ירדו משתמשים כי יש שם סרטונים של שלוש דקות ויותר. מאז שנפתח טיקטוק יש פחות משתמשים בכל הפלטפורמות".

"תקשיבו להורים"

בטיקטוק, בניגוד ליוטיוב, יש לא מעט "הֵיְיט" (תגובות רעות, ל"א), בעגת כוכבי הרשת שדרור שולט בה על בוריה. כמו שהרשת יודעת לחבק, כך היא יודעת להיות רעה. "הסרטונים בטיקטוק חשופים לכולם", הוא מספר. "המון קללות, ירידות, מילות גנאי. יש לא מעט כוכבי רשת שנפגעים, אבל אותי זה לא חודר".

מה, בכלל? לא מטריד אותך אפילו לשנייה?

"בוולוגים הראשונים ראיתי שלא הכל ורוד ושקלתי להפסיק, לקחתי ללב. אבל מהר מאוד הבנתי שאני יודע מה אני שווה ומה אני יכול וזה לא משנה מה יכתבו".

ויש פרגון בין כוכבי הרשת?

"פה בארץ פחות. הכוכבים חושבים שההצלחה של האחד באה על חשבון השני. יש אנשים שלא מפרגנים, שמים רגליים, אנשים בני 30 פותחים קבוצות נגדי, מאיימים על הצלמים שלי, מבקשים מהם לא לעזור להעלות תוכן. אנשים מצליחים! שמות מאוד מוכרים. לא יודע איך אפשר להרגיש מאוים מילד בן 14".

מי מודל החיקוי שלך?

"ג'סטין ביבר ומיסטר ביסט, שהוא יוטיובר חזק מאוד. בארץ אני מאוד אוהב את נועה קירל - היא התחילה פחות או יותר בגיל שלי ותראי אותה עכשיו, מפורסמת ברמה פסיכית. פגשתי אותה כמה פעמים בסוכנות, אני מסתכל ורואה מה היא עושה ולומד המון. היא עובדת מאוד קשה ואני רואה את עצמי בה. בעוד מספר שבועות אני גם הולך לצאת בקריירת שירה חדשה, הולכים לצאת לי שלושה שירים שכתבו והלחינו בשבילי ואני מאוד מתרגש לקראת זה".

מפגש לא ארוך עם דילן דרור מספיק כדי להסכים במידה רבה עם האמירה של אבא שלו – זה ילד קטן־גדול, שופע קסם אישי שממהר להקסים קטנים וגדולים כאחד. כאחד שזכה להזדמנות ולמנוע כלכלי לא מבוטל, ובתוכו מפעם מנוע של בולדוזר, דרור בן ה־14 הבין איפה הפסגה ואיך מטפסים עליה, והוא כבר בדרך למעלה למגינת ליבם של טיקטוקרים מבוגרים ממנו. אחרי שעה וחצי של ראיון נראה שסוד הקסם של הילד נמצא בביטחון העצמי האותנטי שפשוט שופע ממנו בגלים.

"הכי חשוב זה להאמין בעצמך", הוא מסכם במסר לאומה. "להבין מה אתה שווה וליהנות מהדרך. לא משנה אם אנשים אוהבים את התוכן שלך או לא, פשוט לא להפסיק עד שמצליחים. לא משנה איך אתה נראה, איך אתה מתלבש, תמשיך ליהנות ולעשות מה שאתה אוהב, מה שכיף לך. ודבר אחרון – עד גיל 18 להקשיב להורים, זה מאוד חשוב".