yed300250
הכי מטוקבקות
    צילום : נטפליקס
    7 ימים • 20.10.2021
    המוח מאחורי 'משחק הדיונון'
    התסריט שכתב לפני יותר מעשר שנים ואף אחד לא רצה כי היה ביזארי מדי. ההברקה הפתאומית שהובילה אותו לנטפליקס. מקורות ההשראה מילדותו הענייה וממשחקי מחשב. השיניים שאיבד בגלל הלחץ בצילומים. הבמאי הקוריאני הואנג דונג־היוק, האיש מאחורי 'משחק הדיונון', הלהיט הכי גדול של ענקית הסטרימינג מאז ומעולם, מגלה על מה הוא שוקל לבסס את העונה השנייה ומודה שכרגע הוא היה הכי רוצה קצת לנוח
    סם ליית'

    הרעיון ל'משחק הדיונון', הלהיט האלים ושובר השיאים של נטפליקס, עלה בראשו של היוצר שלה, הואנג דונג־היוק, כבר ב־2008. "ב־2009 היה לי תסריט מוכן לפיצ'ר של שעתיים", הוא מספר, "אבל אנשים חשבו אז שזה מאוד ביזארי. ניסיתי להשיג משקיעים לסרט שלי אבל אף אחד לא חשב שזה אטרקטיבי או שזה יהיה כזה להיט", הוא מספר למה ויתר אז ודחף את ההצעה למגירה.

     

    עשר שנים עברו עד שהתסריט ההוא קרא לו שוב ממעמקי המגירה. הוא בכלל חשב להפוך אותו לוובטון (webtoon, קומיקס דיגיטלי ברשת, סגנון שפותח בקוריאה) אבל אז משהו נדלק לו בראש. "חשבתי, ובכן, יש את נטפליקס. איך לא חשבתי על זה קודם?"

     

    הואנג (50) פנה לענקית הסטרימינג עם התסריט המקורי לפיצ'ר ושם זיהו מיד את הפוטנציאל, אם כי סביר להניח שגם הם לא תיארו לעצמם עד לאן כל זה יכול להגיע, והציעו להואנג להחליף את הפיצ'ר בסדרה של תשעה פרקים.

    הואנג | צילום: גטי אימג'ס
    הואנג | צילום: גטי אימג'ס

     

    כפי שהואנג רואה את זה, זה העולם שבכלל הדביק את הקצב עם התסריט שלו ולא להפך. "אני חושב שבעשר שנים העולם השתנה", הוא מסביר. "היום אנשים לא חושבים שהחומרים האלה ביזאריים אלא שהם כיף. וריאליסטיים. קשה יותר לאנשים לשרוד בעולם הזה היום. אנשים שהשקיעו במטבעות קריפטו (מטבעות דיגיטליים) רוצים לעשות קופה מהירה ולכן, לדעתי, הם התחברו למשחק הזה שמהמרים בו על הכל. וגם לקורונה יש חלק בזה. בגלל המגפה החלוקה בין החולים לבריאים נעשתה הרבה יותר עמוקה. לכן המשחק יותר ריאליסטי ממה שהוא נראה".

     

    הואנג על סט  'משחק הדיונון'.  החיים דרך  משקפיים  פסימיים | צילום: נטפליקס
    הואנג על סט 'משחק הדיונון'. החיים דרך משקפיים פסימיים | צילום: נטפליקס

     

      

    × × ×

     

    עד לפני כמה שבועות איש לא היה מהמר שסדרת אימה קוריאנית אלימה, מוגזמת ופנטסטית תהפוך לסדרה הפופולרית בנטפליקס מאז ומעולם. אבל אחרי שטיפסה למקום ראשון ב־90 מדינות בתוך עשרה ימים, 'משחק הדיונון' הפכה בדיוק לזה. היא כל כך פופולרית, שחברת פס רחב קוריאנית תובעת מנטפליקס פיצויים על העומס שנגרם לה על ידי צופי הבינג'. המיליארדר ג'ף בזוס, כיבד אותה בציוץ: "מרשימה ומעוררת השראה. אני לא יכול לחכות עד שאצפה בה". ויוטיוב מוצף בסרטונים שמסבירים איך מכינים את חלת הדבש הקוריאנית המסורתית (מעין עוגייה שמכינים מסוכר ומסודה לשתייה) שכיכבה באחד הפרקים.

     

    צילום: נטפליקס
    צילום: נטפליקס

     

     

    ההצלחה היא לבטח פיצוי הולם עבור הואנג, בוגר תואר שני ללימודי קולנוע בלוס־אנג’לס ובמאי מוכר מאוד בארצו, שהודה שהמעבר מהטריטוריה המוכרת של סרט לאזור הידוע פחות של סדרה, לא היה פשוט. חצי שנה לקח לו רק לכתוב מחדש את שני הפרקים הראשונים, סיפר. גם הצילומים לא עברו בנעימים מבחינתו: הוא איבד שש שיניים במהלכם בגלל הסטרס.

     

    תשעת פרקי הסדרה, שעלתה לאוויר ב־17 בספטמבר, עוקבים אחרי כמה דמויות מתחתית סולם המעמדות הקוריאני שנקלעו לחובות עתק ולמצב כלכלי נואש שאין ממנו מוצא. יחד עם כמה מאות אנשים עם סיפור רקע זהה פחות או יותר הם נחטפים לאי נטוש ומוצאים עצמם חלק משעשועון מחריד - ניצחון, כלומר ההכרזה שהם בעצם השורד האחרון, יזכה אותם בסכום כסף אסטרונומי, הפסד יעלה להם בחייהם. המון שטרות, הרבה פחות סיכוי להשיג אותם ולא לצאת בארון. חבורה של גברים באוברול אדום, מסכות ותתי־מקלע מנהלים את התחרות - שישה משחקי ילדים מוכרים המתרחשים בזירות ענק ציוריות וזרחניות. מי שנפסל ימצא את מותו בדרך אכזרית ומדממת, ולא פחות חשוב - יצירתית.

     

    בפרק הראשון, למשל, משחקים המתמודדים "אחת, שתיים, שלוש דג מלוח", רק כדי לגלות בדרך הקשה שמי שנתפס זז לא חוזר אחורנית אלא מחוסל על ידי מכונת ירייה. או תחרות משיכת חבל שבה הקבוצה המפסידה צונחת מאות מטרים אל מותה. בקיצור, מחנה הקיץ הגרוע ביותר שניתן לדמיין.

     

    הואנג מספר ששאב את ההשראה כבר ב־2008 מז'אנר משחקי הקרבות וההישרדות הממוחשבים, ובעיקר מ'באטל רויאל', שבו תלמידי תיכון נחטפים ונאלצים להילחם עד מוות, ומסדרת המנגה (סגנון הקומיקס היפני) 'קאיג'י', שבה הדמות הראשית טובעת בחובות ונאלצת להמר (ולהפסיד) איברים מגופה.

     

    צילום: נטפליקס
    צילום: נטפליקס

     

     

    העובדה שהיצירה שלו יצאה מגבולות הפיצ'ר וטפחה משעתיים לתשעה פרקים, העניקה להואנג מרחב לספר את הסיפור שלו באופן מפורט ומקיף יותר. עדכון התסריט הפך יצירה בעלת פוטנציאל למשהו שמדבר לקהל בכל העולם. "בהתחלה התמקדתי בעיקר במשחקים", הוא אומר, "אבל עכשיו היה לנו יותר זמן אז יכולנו להתמקד בסיפורים של הדמויות ומנעד התחושות שלהן. ויכולתי לדבר יותר על האנשים במסכה, אלו ששולטים במשחק".

     

    הדחייה בזמנים הביאה איתה שינוי משמעותי נוסף: "כשכתבתי את התסריט הראשון לסרט, לפני עשר שנים", ממשיך הואנג, "הדמויות היו בעיקר גברים. בתקופה ההיא זה היה נורמלי שכל הקאסט מורכב מגברים. עכשיו זה מאוד מיושן. העריקה הצפון־קוריאנית בסדרה, לדוגמה, הייתה עריק. בגרסת הסדרה שיניתי את המגדר של הדמות".

     

    בעצם, הרעיון הבסיסי כבר מוכר לקהל המערבי מסדרת סרטי 'משחקי הרעב' או ממשחק המחשב 'פורטנייט', אבל בעוד אלה מתרחשים בעולם דמיוני ורחוק מהמציאות, 'משחק הדיונון' טוענת את הדמויות שלה במוטיבים פסיכולוגיים מציאותיים ועמוסה בעלילות רקע שמחברות את הצופה אל הדמויות.

     

    הגיבור (וזו כנראה מילה שממש רחוקה מתיאור הדמות), סונג ג'י־הון, הוא אב גרוש שגר בדירה קטנטנה עם אמו החולה. הוא מגרד משכורת חלקית כנהג, אבל התמכרותו להימורים בצירוף תוכנית עסקית כושלת, הותירו אותו עם חובות כבדים לאנשים שמאוד לא כדאי להסתבך איתם. במקביל, בעלה החדש של גרושתו רוצה לקחת את בתו לחיות איתם בארה"ב. קל להיקשר לסונג' ג'י־הון, כמו גם להרבה מחסרי המזל אליהם הוא חובר בעולם המשחק.

     

     

     

    לצד ביקורת עולמית על האלימות הגרפית המרובה ב'משחק הדיונון', מעריציה מצביעים על המסר החברתי והביקורתי שהיא מעלה. היא מכילה מוטיבים מספרים כמו 'בעל זבוב' ו'דוקטור פישר מז'נבה', המדברים על האכזריות שמגלים בני אדם זה לזה, מהפילוסופיה הפוליטית של תומאס הובס ומתוכניות המגזין היפנית משנות ה־90 שנהגו לעלוב ולנהוג באלימות בקהל. בנוסף, על המסכות שעוטים הסוהרים מצוירים משולש, עיגול וריבוע – חיבור בין הטכנולוגיה של המאה ה־21 ובין אותו כיוון המדבר על חוסר האנושיות שמגלים בני אדם זה לזה.

     

    החברה הלא־שוויונית בקוריאה המודרנית – כפי שהוצגה גם ב'פרזיטים', זוכה פרס הסרט הזר באוסקר 2020 - היא התשתית למצב אליו הידרדרו הדמויות ב'משחק הדיונון'. בפרק השני, בסיום הטבח במשחק הדג מלוח, הם מצביעים ברוב דחוק על סיום המשחקים ומשוחררים לביתם – רק כדי לבחור בפרק שאחריו לשוב מרצונם אל התופת. הם מבינים שהחיים שלהם בחוץ עגומים יותר, ומסונוורים מהפרס הכספי, ערימות של שטרות שמרחפות מעליהם בחדר המגורים בתוך כדור שקוף ענק.

     

    אמנם הנחת היסוד של הסדרה היא שהיא כלל־עולמית, אבל לדברי היוצר שלה, במקביל היא גם מאוד קוריאנית בגלל הפורטרט החברתי שהיא מציגה. "רציתי שיהיו נציגים מכל קבוצות המיעוט החברתי שקיימות בקוריאה: האיש המבוגר מייצג את האוכלוסייה האסייתית המסורתית יותר, הדמות של עלי מייצגת את מהגרי העבודה, דמותה של סה ביוק מייצגת את אוכלוסיית העריקים מצפון־קוריאה. אז אני חושב שהסדרה מאוד קוריאנית – אבל עדיין נגישה לשאר העולם, בגלל שענייני מהגרים יש בכל מקום. גם אוכלוסייה מזדקנת. אלו סוגיות שנוגעות לכולם".

     

    האיזון בין האלמנטים מז'אנר הפנטזיה עם הריאליזם הסוציאלי, הרוטב הסודי של הסדרה, הוא הדבר לגביו היה הואנג אובססיבי יותר מכל. "זו הנקודה שהירהרתי לגביה במשך הרבה מאוד זמן. היה לי חשוב להביא את האיזון בין החלקים הריאליסטיים והפנטסטיים בסדרה. רציתי שזה יהיה כמעט כמו משל, אבל גם רציתי שהדמויות יהיו מציאותיות, כדי שאנשים יוכלו לחשוב: זה יכולתי להיות אני במשחקים האלה.

     

    "כשכתבתי וצילמתי, וידאתי שיש סוג של הרמוניה בין העולם האמיתי לעולם המשחקים. בסצנה הזאת, הפרק השני היה מאוד חשוב. במשחקי מוות והישרדות אחרים, אנשים נגררים למשחק. זה לא מהרצון האישי שלהם להשתתף. הם רק בחלל המוגבל הזה והם חייבים לשחק כדי לנצח. רציתי לנפץ את הסטריאוטיפ הזה. בפרק השני הם יכלו לעצור את המשחק. אבל הם בחרו לחזור לשחק. רציתי להראות שהעולם האמיתי והעולם של המשחק יכולים לחיות יחד בהרמוניה".

     

    × × ×

     

    חלק מהמרכיבים הריאליסטיים שהביא הואנג לסדרה שלו נלקחו מחוויות אישיות שלו. "הרבה מההיסטוריה ומהזיכרונות שלי מעורבבים בסדרה", הוא מעיד.

     

    הוא נולד וגדל בסיאול, בירת קוריאה־הדרומית, באזור דומה מאוד לזה המתואר בסדרה כרקע לחייו של הגיבור. סבתו, כמו אמה של אחת הדמויות הראשיות, הייתה מוכרת בדוכן קטן בשוק. כמו סאונג ג'י־הון, גם הואנג גדל "רק עם אמא שלי, בחדר קטן". לרוב הדמויות, כולל הגיבור, קרא בשמותיהם של חבריו. "ובעיקר, המשחקים שבמרכז הסדרה הם אותם משחקים שנהגתי לשחק כילד בסמטאות ובמגרשי המשחקים. למשל האסטרטגיה של הגיבור בפרק על חלת הדבש, ללקק את העוגייה כדי לחלץ את הצורה שכלואה בתוכה, היא משהו שאני המצאתי כשהייתי קטן ושיחקתי באותו משחק".

     

    גם חלק ממאפייני העיצוב הוא בדיחות פנימיות. "בגדי ההתעמלות הירוקים שהמתמודדים לובשים? הם בדיוק בגדי הספורט שאני לבשתי בבית הספר היסודי".

     

    ההשראות לעיצוב המוגזם היו אינסופיות. הואנג מספר שאת ההשראה לגרם המדרגות המתפתל שעליו צועדים השומרים באדום, שאב מגרמי המדרגות שביצירותיו של האמן המפורסם אשר. "דיברתי עם הארט דירקטורית על זה והיא אהבה את הרעיון והציעה להוסיף להן צבעים ילדותיים של מגרשי משחקים".

     

    ויש גם מה שהואנג מכנה "פאן פאקט": הרעיון לחליפות הסוהרים הגיע מתמונה של מפעל בצפון־קוריאה שמצא מנהל הארט. "עובדי המפעל לבשו כולם חליפות כאלה כתומות, כתום ממש חי וזוהר, והיו מאות מהם..."

     

    בדרך לכיבוש שוק הבידור הגלובלי החל הואנג כבר בלימודי התואר הראשון באוניברסיטה הלאומית של סיאול, לכתוב ולביים סרטים קצרים מהסוג שמתאר את החיים דרך משקפיים פסימיים למדי, קו שבו הוא ממשיך עד 'משחק הדיונון'. סרט הגמר של התואר השני שלו עסק גם הוא באישה בשולי החברה, נהגת מונית קוריאנית־אמריקאית לא חוקית המחפשת אחרי אחיה שאומץ בארה"ב לפני 20 שנה. עשרות הפסטיבלים שבהם הוצג ומגוון הפרסים שבהם זכה נתנו אולי רמז ראשון להצלחה המרשימה שהוא רושם כיום.

     

    הערבוב בין מציאות סוציאלית קשה לפנטזיה בדיונית, בין אלימות קשוחה לתמימות של מגרש משחקים, בין ציות לחוקי ז'אנר לצד שפע של מקוריות, בין ספציפיות קוריאנית לאוניברסליות, הפך את הסרט שלא קיבל מימון ב־2009, למגה־להיט של 2021.

     

    לעיתים תכופות סדרות וסרטים מצליחים של יוצרים זרים זוכים לעיבודים מערביים, כלומר באנגלית. האם אתה צופה או רוצה שייצא עיבוד כזה?

     

    "אם תצפה בפרקים המאוחרים יותר, תראה שיש בסדרה את המארח - ואפשר להסיק שדברים כאלה משוחקים גם במדינות אחרות בעולם ולא רק בקוריאה. אז רימייק הוא אופציה, אבל השקפת העולם שלי אומרת שהמשחקים האלה משוחקים במדינות שונות מסביב לעולם. כלומר זה יהיה יחסית מיותר".

     

    הפופולריות של 'גמביט המלכה' בנטפליקס הובילה נחילים של נערות ונשים צעירות ללמוד שחמט. בהנחה שמפה הצופים ייקחו את הביסקוויטים של חלות הדבש ולא חיבה לשעשועונים מטורפים, איך אתה רואה את הכל מתפתח מפה?

     

    "הרבה אנשים רוצים עונה שנייה, ועלו לי כמה רעיונות בראש כשכתבתי את העונה הראשונה, אז אני חושב על זה. שום דבר לא הוחלט עדיין. יש גם הרבה דיבור על להפוך את 'הדיונון' למשחק וידיאו. בנוסף, יש הרבה אנשים מארה"ב שיוצרים איתי קשר אבל כרגע אני כל כך עייף ומותש שאני לא באמת עונה".

     

    ואם אכן תהיה עונה שנייה, לאן תיקח את הסיפור?

     

    "אני חושב שהעונה השנייה אולי תתמקד באדם מסתורי שמתגלה בפרק הלפני אחרון כחבר במשטרת קוריאה".

     

    וברגע הזה, הואנג דונג־היוק עובר פתאום לראשונה לאנגלית: "אני בעיקר צריך הפסקה. אני צריך הפסקה".

     


    פרסום ראשון: 20.10.21 , 22:36
    yed660100