מסדר כנפיים

לפי השיר האהוב "בשנה הבאה נשב על המרפסת ונספור ציפורים נודדות". אבל למה לחכות עד אז, כשאפשר לעשות זאת כבר עכשיו? בימי הסתיו האלו, עשרות מיני עופות נודדים חוצים את ישראל בדרכם לארצות החום. קשה לנקוב במספר המדויק של בעלי הכנף שחולפים מעל ראשינו בימים אלה, אך ההערכות מדברות על כמה מאות מיליונים.

עבור המטייל וחובב הטבע הממוצע, סצנת הנדידה מתנקזת למקום אחד – אגמון החולה. ואכן, בימים אלה מתקיימת באתר פעילות מסחררת בתחום. "מה שקורה אצלנו בימים אלה זה טירוף, במובן החיובי של המילה", אומר שי אגמון, ראש תחום הצפרות של אגמון החולה של קק"ל, המודע לחיבור המשועשע בין שם משפחתו למקום עבודתו.

"עכשיו זו העונה הכי טובה שיש לנדידה. אז פותחים את הבוקר עם להקות של שקנאים. הם נוחתים לקראת ארבע אחר הצהריים, ועוזבים עד עשר בבוקר, אחרי שעשו באגמון את הלילה. ועדיין רואים נדידה של עופות דורסים כמו עיטים ואיות צרעים – עוף דורס ממשפחת הנציים. מעבר לזה, מתחילים להרגיש את ציפורי החורף, וכל יום מספר העגורים עולה. בתחילת החודש הגיעו 12 עגורים, למחרת בערב ספרנו 300, אחרי שבוע 600, בשבוע שעבר כבר היו 11 אלף. ובהמשך יהיו 30 אלף".

איך סופרים אותם?

"לעגורים יש תבנית מעוף ברורה. הם יוצאים בטורים ארוכים. אנחנו מחלקים את היקף אגמון החולה, כתשעה ק"מ, וסופרים באור ראשון, כל אחד בגזרה מסוימת. סופרים מתחילים יכולים לספור אלף פריטים ב־40 דקות, סופרים ותיקים יכולים לספור יותר. אבל העיקרון הוא שהתעופה מסודרת, זו לא להקת יונים שעפה בבלגן".

אם תהיתם מי הם אותם "סופרים" האחראים לניטור נתוני הנדידה, הרי שמדובר בצפרים של אגמון החולה, מתנדבי קק"ל, צפרים של החברה להגנת הטבע "וכל מי שמעניין אותו נושא השמירה והניטור", לדברי אגמון. מעבר לעגורים אפשר למצוא באגמון החולה גם ברווזים ופלמינגואים נודדים. "הם מגיעים בתחילת כל חורף ובסוף כל חורף. פלמינגו נתפס כמשהו של גן חיות. אנשים לא יודעים אבל הם לגמרי פה, והם מגיעים מאיראן", כך אגמון.

איך יודעים מהיכן הם מגיעים?

"כשאנחנו סופרים ציפורים, אנחנו בעצם מנטרים אותן. בין השאר אנחנו מסמנים ציפורים בטבעות סימון שכתוב עליהן 'ישראל'. ובאותה מידה אנחנו רואים טבעות מחו"ל, והרבה מהפלמינגו הגיעו עם טבעות מאיראן. לאחרונה המחקר שם מצטמצם".

|

6,000 ק"מ לכל כיוון

וזה בעצם כל היופי בתופעת הנדידה: בעלי הכנף מתעלמים משיקולי גבולות ולא מחתימים דרכון. "לציפורים לא משנה גבולות ואיבה בין מדינות", מסביר אגמון, "העיקר שיהיה להן איפה לנחות ולהעביר זמן. נקודות העצירה בנדידה הן סוג של תחנות דלק והתארגנות. ציפור בנדידה גומאת מרחקים מטורפים, והיא זקוקה לתחנה הזאת".

כך, למשל, ציפור שיר בשם קנית קטנה, שמשקלה נע בין שמונה ל־14 גרם, מגיעה לפה משולי אירופה, ולאחר העצירה אצלנו תמשיך עד קניה וטנזניה שבאפריקה. "ציפור בגודל אגודל נודדת 5,000־6,000 ק"מ לכיוון פעמיים בשנה כל חייה. ואם נגזול ממנה את נקודת המנוחה, האוכלוסייה הזו תקרוס. וישראל היא נקודת עצירה חשובה".

"ישראל היא אחת ממדינות הנדידה הכי רציניות בעולם", אומר ד"ר יואב פרלמן, מנהל מדעי של מרכז הצפרות בחברה להגנת הטבע. "אנחנו נחשבים לצוואר בקבוק וזה אומר שבישראל הנדידה אף פעם לא ממש נפסקת. אבל בכל זאת יש שיאים, ועכשיו אנחנו בלב נדידת הסתיו, ויש הרבה מינים שמגיעים בכמויות גדולות.

"ישראל היא הגשר היבשתי היחיד בין אזורי הקינון של אוכלוסיות גדולות של ציפורים – בין אפריקה לבין איופה ואסיה", ממשיך ד"ר פרלמן, "הכל מתנקז לצוואר בקבוק צר שזה ישראל, כמו נתיבי אילון ב־8:30 בבוקר, כולם רוצים להיכנס וזה עמוס. אין עוד מקומות כאלה בעולם. ציפורים מעדיפות לעשות סיבובים גדולים כדי לא לעוף מעל הים. חלקן עושות תעופות קצרות מעל הים, כי אם קורה משהו הן לא יכולות לנוח. הן מעדיפות לעשות סיבוב מסביב לים התיכון ואז עוברות דרך ישראל.

אגמון מוסיף ש"עשינו לפני שבועיים אירוע גדול עם החברה להגנת הטבע שנקרא 'צפרתון', תחרות בת 24 שעות מי סופר יותר. מזריחה עד שקיעה ספרנו 116 מינים שונים, לא בטוח כמה מקומות בעולם יכולים להגיד את זה. אנחנו אחד מעשרת המקומות המובילים בעולם, אנשים מחו"ל באים לפה. באו מאוניברסיטת קורנל בארצות־הברית שהיא האוניבריסטה לצפרות. המתחרים שלנו הן מדינות טרופיות כמו קוסטה־ריקה. וכל זה בשטח של 15 ק"מ רבוע, שטח קטן ואיכותי.

ציפורים בראש כל גג

נדידת העופות הדואים והדורסים מסתיימת בימים אלה, וכעת מככבים העגורים והשקנאים, נדידה בהיקפים גדולים של ציפורים קטנות, בעיקר ציפורי שיר, שנודדות בעיקר בלילה. "בלילות השמיים עמוסים בכחול חזה, בעלווית החורף ובמינים רבים של נחליאלים. בכל שבוע יש דינמיקה חדשה", מאפיין ד"ר פרלמן. "זו תקופה יפה להסתובב בשטחים פתוחים במרחבים חקלאיים ולראות את זה".

צריך ציוד מיוחד כדי לצפות בציפורים נודדות?

אגמון: "כדי לראות טוב צריך להגיע ולהרים ראש, ואפשר גם לשכור משקפת. מי שעמוק בזה קונה משקפת. האמצעים הטכניים בהחלט עוזרים".

באיזה שעה הכי טוב לבוא?

אגמון: "בשעות הבוקר מוקדמות או אחר הצהריים המאוחרות. אבל זה נכון להרגע. עוד שבועיים־שלושה הימים כבר מתקצרים, יש יותר עננות, הטמפרטורה יורדת וההבדלים מיטשטשים. בחורף יש פחות משמעות לזמן ביום".

ד"ר פרלמן: "אפשר לראות הכל גם בעין בלתי מזוינת, אבל כמובן שעוזר אם יש משקפת ויש סיורים מודרכים, אבל אפשר בכל שדה ובכל חורשה. כדאי להצטייד במגדיר. כדי לחוות נדידת ציפורים אפשר רק להרים את הראש, בכל מקום - בגינה ציבורית ובחצר של בית. כמובן שאם הולכים למקומות עם בית גידול עשיר, אפשר לראות דברים יותר מרשימים, כמו למשל אזורים של מאגרים ובריכות דגים, אגמון החולה, פארק הצפרות באילת".

בדרך לאפריקה

אילת נחשבת לנקודה אסטרטגית עבור ציפורים נודדות, היא ממוקמת בצומת בין־יבשתי חשוב ביותר עבור הציפורים הנודדות ונחשבת לגשר היבשתי היחיד שמחבר את אירופה, אסיה ואפריקה. ציפור שנוחתת באילת למעשה נוחתת בתחנה האחרונה לפני הנדידה למדבר סהרה. במרכז הצפרות אילת הנדידה נמצאת בעיצומה בימים אלה. חנקנים אדומי גב, עלוויות אפורות, זמירים כחולי חזה ודרורים ספרדיים נמצאים על כל שיח ירקרק ואוספים מזון.

|

בסוף שנות ה־90 הוקם בעיר פארק הצפרות אילת כדי לשמש תחנת עצירה לציפורים הנודדות המתכוננות לחציית מדבר הסהרה, חסר המזון, בדרך לאפריקה. ניטעו עצים מדבריים, הוקמו אגמים מלאי דגים, בריכות מלח ושלל בתי גידול שיתאימו למיני העופות הפוקדים את העיר. במשך השנים התפתח המקום והחל בנוסף לעופות, לקבל גם את הקהילה המקומית ותיירים רבים. מי שיבקר במקום יוכל לשוטט בין אגמים ובריכות מאוכלסות באנפות, בשלדגים, בטבלנים גמדיים ובפלמינגו. על הקרקע שבין העצים יש תכונה רבה של כחולי חזה, וסבכיים ועלוויות נמצאים בין עלי העצים. לאחרונה ביצעה החברה הממשלתית לתיירות ומשרד התיירות, בשיתוף הקרן להגנה על השטחים הפתוחים, פרויקט ששיפר לאין ערוך את בתי הגידול עבור העופות ותשתית קבלת הקהל עבור המבקרים המעופפים פחות.

"זה הזמן המתאים ביותר לצפות גם בעיטי הערבות", מספר נועם וייס, מנהל מרכז הצפרות אילת ואיש החברה להגנת הטבע. "העוף הדורס המרשים, בעל מוטת כנף של מעל שני מטרים, מגיע אלינו מערבות קזחסטן, סיביר ומונגוליה בדרכו אל אפריקה, ולמרות שהוא בסכנת הכחדה חמורה, בשבועיים הקרובים עם קצת מזל ניתן לצפות בשמי פארק הצפרות אילת במאות ממנו".

אטרקציה נוספת היא תחנת המחקר שבפארק הצפרות בה ניתן לצפות בתהליך טיבוע הציפורים. מטרת הטיבוע היא לבדוק את מצבן הפיזי של הציפורים – כמה אנרגיה הן אגרו לקראת מסען ומי מהן תגיע בשלום לאפריקה. נתוני הטיבוע מסייעים לשיפור בתי הגידול בפארק הצפרות ובאתרי עצירה נוספים, עבור מיני עופות המראים לנו שמצבן אינו טוב מספיק. מי שיבקר בפארק בשעות הבוקר יוכל לקבל מידע מעניין על נדידת העופות ואפילו לשחרר עם הצוות את הציפורים שנבדקו בתחנת הטיבוע. ניתן לשכור במקום משקפת ואף לקחת צפר מדריך.

פארק הצפרות הוא שותפות נדירה של החברה להגנת הטבע, קק"ל, רשות הטבע והגנים, עיריית אילת והמועצה האזורית חבל אילות, החברה הממשלתית לתיירות ומשרד התיירות. יחד הם שומרים על נתיב הנדידה של העופות, על שמיים בטוחים ממכשולים ומקדמים פרויקטים לשיפור בתי גידול באזור, כדי שיהיו בטוחים וזמינים עבור הנודדות.

50,000 שקנאים רעבים

לצד הפארק באילת ובאגמון החולה ישנם מוקדים נוספים המנקזים אליהם המוני ציפורים נודדות. מרכז הציפורים "מקור חסידא" הממוקם בכפר רופין שבעמק בית־שאן, משתרע על פני כ־40 דונם ומהווה אזור חשוב לציפורים המקננות, חורפות ונודדות. לאחרונה השלימה החברת הממשלתית לתיירות את השלב הבא בפיתוח פארק הציפורים, הפיכת בריכות דגים לבריכות היוצרות אזור טבעי שימשוך ציפורים. במרכז נצפו למעלה מ־330 מיני ציפורים כגון שקנאים, קורמורנים גדולים, עפיפונים, נבלים, אנפות אפורות, אוכלי דבורים רגילים, דגי מלך־גרון, נפרון קטן, דג קינג וחסידות שחורות. פעמיים בשנה כל אוכלוסיית השקנאים האירופית, כ־50,000 ציפורים רעבות, עוברת פה. זה קורה עכשיו בתחילת החורף, כשהן נודדות דרומה, ובאביב כשהן חוזרות צפונה. 

 גם במעגן מיכאל מפתחים בימים אלה פארק ציפורים. בריכות הדגים של הקיבוץ משתרעות על רצועה ארוכה וצרה לאורך חוף הכרמל, מתל תנינים ושפך נחל תנינים בדרום ועד לשפך נחל דליה בצפון. האזור מוכר מזה שנים רבות כאחד מאתרי הצפרות המעניינים בישראל והוא בעל חשיבות בינלאומית כמסלול לציפורים נודדות שעוצרות על גדות הנחלים - כולל שקנאים, חסידות שחורות, קורמורנים, ברווזים, אנפות, שחפים, דגים ועופות דורסים.

הסגרים בקורונה השפיעו על הנדידה?

ד"ר פרלמן: "הם השפיעו בצורה מקומית על חלק מהמינים. צריך לזכור שרק הסגר הראשון היה אמיתי, ובאמת בסגר הראשון הרגשנו במקומות מסוימים עליה בפעילות הציפורים שיצאו החוצה. היו לזה גם השפעות שליליות כי הפקחים היו עסוקים בדברים אחרים והייתה עלייה בפשיעה נגד הטבע. אבל בסופו של דבר האדם חזר להשתלט על הטבע".

וייס: "מחקר שנעשה בפארק חושף ירידה מתמדת במספר העופות החולפים דרך אילת. צפרי החברה להגנת הטבע מבחינים שעיקר הסובלות הן הנודדות לטווחים ארוכים, המגיעות מצפון אירופה בדרך לאפריקה דרומית. שינויי האקלים והפגיעה בבתי הגידול בדרך מציבים להן אתגרים, שלא כולן יכולות להם. לכן עבודת מרכז הצפרות בשיקום בתי גידול ובמחקר תומך, חשובות להמשך הצלחת נדידת הציפורים ברמה גלובלית".

מתי מסתיימת עונת הנדידה?

ד"ר פרלמן: "בשבועיים־שלושה הקרובים זה חזק מאוד ואחר כך הולך ודועך. הנדידה נחלשת מאוד בשליש האחרון של נובמבר. אז יש לפנינו עוד חודש של נדידה יפה וחזקה, ואחריה גם זנב נדידה שנמשך לתוך החורף, אבל כאמור זה אף פעם לא באמת נגמר".

צילום השער: שי אגמון, צפרות טבע סביבה