כשהגענו ביום שני בבוקר לכרם הזיתים של אכרם נעסאן הוא בדיוק ניער במקל ענף גדול. זו שיטת המסיק הפלסטינית: פריסת יריעות ניילון למרגלות העץ וניעור ענפיו כדי שהפרי הבשל יינתק ממנו וייפול על הקרקע. אחרי שהעץ עירום מפרי, מקפלים את הניילון ושופכים ממנו את הזיתים אל שקי בד או דליי פלסטיק. זה נעשה בידיים חשופות, עם מקל, בלי מכונות, שיטה שעובדת כבר מאות ואלפי שנים.
אנחנו למרגלות המאחז עדי עד שבעמק שילה. לאכרם יש כאן חלקה של כמה דונמים בגב הכפר מוע'ייר שבו נולד ובו הוא מתגורר וכדי להסיר ספק הוא מסביר שאם הקרקע לא הייתה שלו עם תעודות, המינהל האזרחי לא היה מתיר לו להגיע לכאן למסוק את עציו. מרחוק השגיח עלינו רכב הביטחון של ההתנחלות. עמדנו על חלקת אדמה מפוחמת, זכר לשריפה שאחזה בכרם ביום רביעי שעבר. הוא מספר שזה קרה אחר הצהריים, אחרי שחזר מהחלקה. "פתאום ראיתי עשן שעולה מהשטח. בדרך כלל במסיק, אחרי שהפרי נופל, עושים לעץ קצת קוסמטיקה. מורידים ענפים יבשים או כאלו שנשברו, עושים ערימה ושורפים. זה עוזר לו להמשיך להיות בריא ולגדול. באותו יום לא שרפנו כלום. ידעתי שהאש הזו לא שלי ולא של השכנים לשטח, שכולם מהמשפחה. אז עליתי על הטרקטור ודהרתי לאדמה שלי ומהגבעה מעל הכרם ראיתי את האש. התקשרתי מהר למפקדת התיאום הפלסטינית, שידווחו לצבא הישראלי שיש שריפה באדמה שלי".
בינתיים ירדת לכבות אותה?
"מה פתאום ירדתי. אני בלי צבא, בלי ליווי, לא יורד שמה. ראיתי את המתנחלים עומדים על הגבעה שלהם ופחדתי. התקשר אליי הקצין הישראלי ואמר לי חכה שם, אנחנו באים. כשהם הגיעו בטנדר צבאי הקצין התקשר ואמר לי לרדת. אמרתי לו אני מפחד והוא אמר, 'אל תדאג, אנחנו פה, לא יעשו לך כלום'. ירדתי. האש בינתיים נחלשה, במזל לא נתפסה בעצים. הקצין אמר לי 'חכה פה עם החייל שלי, אני הולך לדבר עם המתנחלים'.
"הוא טיפס אליהם, הם ממש עמדו כמה מטרים מאיתנו, ואמר, 'באנו לראות איך נהייתה השריפה', אחד המתנחלים דחף אותו, ראיתי שהם רוצים להגיע אליי. החייל אמר לי 'ברח, ברח', אבל חשבתי שאם אני מתחיל לרוץ הם יתפסו אותי בקלות. אני לא רץ טוב. פחדתי על החיים שלי, לא רציתי לעזוב את החייל והקצין. היו ארבעה מתנחלים, רק שלושה מהם רעולי פנים. את הרביעי זיהיתי, הוא גר כאן, כבר ראיתי אותו. נכנסתי לטנדר וגם החייל והקצין נכנסו כי התחילו דחיפות וקללות וכולנו פחדנו. אחד המתנחלים הצליח לפתוח את הדלת מקדימה ותפס מוט גדול וניסה לפגוע בי. אני ישבתי מאחורה. מתנחל אחר הכניס את היד והתחיל לרסס עלינו גז".
הוא ריסס רק אותך, ניסה לפגוע רק בך?
"איך ירסס רק אותי, אנחנו כולנו באוטו, חלונות סגורים. ריסס גם את החייל והקצין, כולנו צעקנו וכיסינו בידיים על הפנים והעיניים, בקושי נשמנו".
הם לא מפחדים
ירדנו לשטח של אכרם מאתר הבנייה של העיירה הפלסטינית החדשה זהראת, ההולכת ונבנית מעל ההתנחלות עמיחי. מנהל האתר, מופיד קראג'ה, מחזיק שם צוות של שישה שומרים כדי להגן על הציוד ההנדסי ועל הפועלים בזמן העבודה. בלילות עולה כאן הכוננות וקראג'ה מוסיף עוד שישה שומרים. כל ה־12 מצטופפים סביב המדורה בגבעה החולשת על המרחב, אבל עם כל הכבוד לחושים החדים שלהם, אין כמעט בוקר שבו הם יוצאים לסריקה ולא מגלים שבלילה בוצעה חבלה בציוד או נגרם נזק לעבודות בשטח.
השיא הגיע ביום שבת האחרון עת עלו מכיוון המאחזים בעמק שילה כמה עשרות מתנחלים לבושים לבן כיאה לשבת המלכה. "הם הגיעו בשלוש קבוצות, אחת מימין, אחת משמאל ואחת שבאה מולנו דוך, ישר בפנים", מספר קראג'ה תוך כדי שהוא מראה לנו סרטונים מהאירוע. "בדרך כלל הם מגיעים, שוברים כלים וזורקים אבנים, הורסים את הגדר ועד שהצבא מגיע הנזק נעשה והם בורחים. זה כמו בסרטים של המערב הפרוע, המשטרה תמיד מגיעה בסוף", חייך במרירות. "בשבת הם גם זרקו אבנים ושרפו שני כלי רכב, שברולט 2008 של אחד הפועלים ועוד יונדאי קטנה מסכנה, הנה שם בירידה. וטוב שבאתם כי לא היה לי את מי לשאול", הוסיף, "אמרו לי שליהודים אסור להדליק אש בשבת, זה נכון?"
התקרבנו לשברולט המפוחמת שנשרפה עד לשד עצמותיה. על מכסה המנוע ריסס אחד הפועלים את הכתובת "Free Palestine". מכאן רואים את כביש 60 ואת תנועת המכוניות. זו גזרה לא קלה. אבנים נזרקות כאן בכבישים ביומיום על רכבי המתנחלים, לעיתים גם בקבוקי תבערה. לפני כחודש סיכל השב"כ התארגנות חמאס באזור רמאללה שתיכננה פיגועים בגדה. גם כשנדמה ששקט כאן, אתה אף פעם לא יודע מה רוחש מתחת לפני השטח.
אל מול התארגנויות הטרור, כוחות הביטחון נדרשים להתמודד גם עם אלימות של יהודים כלפי פלסטינים.
מדובר במיעוט קטן, כמה עשרות צעירים בגבעות, על פי הערכה לא יותר מ־80 נערים עבריינים שעושים את עיקר הצרות. בשנה האחרונה נרשמה עלייה חדה במספר אירועי האלימות נגד הפלסטינים וכוחות הביטחון בגדה. ב־2019 נרשמו 363 אירועים, ב־2020 כבר נספרו 507 והשנה עד סוף יוני, המספר עומד על 416 תקריות אלימות. ואנחנו בשיא עונת המסיק ובשטח נרשמים אירועי השחתה ואלימות על בסיס יומיומי כך שעל פי הערכות גורמי הביטחון, 2021 תהיה שנה אלימה יותר מקודמתה.
המספרים, שנחשפו לראשונה השבוע ב"ידיעות אחרונות", מגלמים מציאות המשקפת אובדן הרתעה מוחלט של מערכת הביטחון כלפי אותם צעירים עבריינים. ארגון "יש דין" תיעד בשלוש השנים האחרונות, עד סוף יוני השנה, 540 אירועי אלימות נגד פלסטינים. ב־238 מהמקרים, הפלסטינים שנפגעו הגישו תלונה במשטרת ישראל. רק חמישה מהתיקים הובילו להגשת כתבי אישום. וכשהאכיפה מגוחכת, ככה נראית גם ההרתעה. מה שקורה ביישובים הערביים בתחומי הקו הירוק, בכפרים בגליל ובפזורה הבדואית בנגב, קורה גם בגדה בקרב אותם נערי גבעות עבריינים. הם לא מפחדים.
לדברי הרב אריק אשרמן, מנכ"ל עמותת "תורת צדק", למדינת ישראל אין שום הרתעה כלפי אותם קיצוניים. אשרמן יוצא כמה פעמים בשבוע לשטח לנקודות החיכוך בין המתנחלים והפלסטינים. מלווה פלאחים בעבודה בשדות באזור רמאללה ורועי צאן בבקעה. "גם כשכבר עוצרים חשודים יהודים בהשחתת עצי זית או פגיעה פיזית בפלסטינים, משחררים אותם כעבור זמן קצר. כמה פעמים תיעדתי מתנחלים פוגעים בפלסטינים וחיילים עומדים מנגד, לא מתערבים? אינספור.
"אני הייתי עד לפגיעה באכרם, בקצין ובחייל בשבוע שעבר. עמדתי לא רחוק משם וצילמתי. ראיתי את רעולי הפנים הולכים לכיוונו של אכרם וצעקתי 'תגנו עליו, תגנו עליו'. אני מלווה את האזור הזה משנת 2003 וראיתי כאן פוגרומים, מתנחלים עם מכושים, אלות בידיהם, תוקפים באבנים פלסטינים. זה נעשה מול עיני החיילים לפעמים. החיילים עומדים מהצד, או בגלל שהם מזדהים עם המעשים או בגלל שהם עצמם מפחדים מהמתנחלים".
גורמים בצה"ל מכחישים את הדברים ומדגישים כי הלוחמים פועלים להגן על תושבי האזור ולשמר מרקם חיים תקין, לישראלים ולפלסטינים כאחד. לדבריהם, הטענות לא מתיישבות עם המציאות בשטח משום שרוב אירועי החיכוך מסתיימים בעקבות פעילות הלוחמים.
אמבוש בחשיכה
עכשיו אנחנו בבסיס גדוד אלון של מג"ב איו"ש בצומת תפוח. מפקד הגדוד, סנ"צ עאדל יוסף, מגיע בדיוק מסיור בגבעות יצהר. "רגוע שם", הוא אומר, "נכון לעכשיו אין בנייה במקום, גם לא ניסיונות בנייה". בערב יום שני בשבוע שעבר נשלח לאחת הגבעות הסמוכות ליצהר המ"פ חגי סבן כדי לבצע אכיפה של שטח צבאי סגור שאושר בצו חתום על ידי אלוף פיקוד המרכז. יומיים קודם לכן זיהו תצפיות של צה"ל כמה צעירים שהבעירו באזור מדורה ומתחו מעליה צילייה. סנ"צ יוסף אומר שזה תמיד מתחיל מכמה חבר'ה ומדורה. "יש שם כמה גבעות סמוכות ליישוב שהצעירים מנסים כל הזמן לתקוע עליהן יתד. באים בערב מדליקים מדורה ונשארים לישון בשטח על הארץ. למחרת באים עוד פעם, הפעם מביאים אוהל ולמחרת כבר מניחים ספה, מותחים צילייה, מביאים גם ספסל, ספרי קודש, שבוע אחר כך כבר מותחים קו חשמל ובונים סוכה או בקתה בבנייה קלה. וזה אזור שיש עליו צו שטח צבאי סגור, שאסור לשהות בו ואסור לבנות בו".
התצפיות זיהו בשטח בין שמונה לעשרה צעירים. אל מול החבורה הזו הגיע המ"פ סבן עם ארבעה צוותים, ארבעה לוחמים בצוות, כולם ממוגנים מכף רגל ועד ראש. "חגי הקריא להם את הצו וביקש שיעזבו", אומר סנ"צ יוסף. "הם התחילו להתקפל והצוותים התחילו להתקפל תוך כדי שלוחמים צועדים ברגל לפני כלי הרכב כדי לסרוק את האדמה, כי ברוב הפעמים הצעירים האלה מפזרים לנו נינג'ות שמשכיבות את הרכבים שלנו על הג'נטים. ובאמת, הכוח איתר עשרות נינג'ות מפוזרות על השביל, כולל סלעים שדורדרו על מנת לעכב את היציאה שלנו. הם עשו לנו אמבוש בחסות החשיכה".
הלוחמים התחילו לפנות את השביל מהסלעים ומדוקרני הברזל כשלפתע החל ידוי אבנים מאסיבי. "גשם של אבנים", אומר המ"פ סבן, "ושתבינו, מדובר בחשיכה מוחלטת. אם זה קורה באור יום, אתה יכול לאתר מאיפה זורקים עליך, לדלוק אחריהם ולבצע מעצרים, לראות כמה בכלל עומדים מולך. בלילה החושך שם מוחלט. זה בהרים. והתחושה היא קשה כי זה לא הפרות סדר של פלסטינים. זה יהודים שזורקים עליך אבנים ואבן יכולה להרוג.
"זה מעיק בגלל שאתה יודע מי אלה. אבל אנחנו מנוסים באירועים כאלה ויש לנו מיגון וההתמודדות אותה התמודדות. אתה מבין שהם עלולים להרוג את אחד הלוחמים שלך, ככה אני רואה את זה, ומגיב במיידי והחלטי. יורה גז מדמיע ורימוני הלם ועולה על הרכבים. בתוך היישוב נתקלנו בעוד מטח אבנים, אבן חדרה את אחד הרכבים ופצעה קל לוחם".
הג'יפים חטפו לא רק אבנים וסלעים שעיקמו את הפח, אלא גם בקבוקי צבע. סנ"צ יוסף אומר שהגדוד מחכה למודיעין מהשב"כ כדי לחזור לגבעות ולעצור את מי שתקף את הכוח. סבן אומר שהוא בטוח שתהיה סגירת מעגל והפורעים ייעצרו, "אני עצמי אעמוד בראש כוח המעצרים".
המג"ד עצמו נשמע סקפטי. "אז נעצור אותם, לגבי זה אני כמעט בטוח. אבל כבר עצרנו בשנה האחרונה צעירים שהתעמתו עם כוחות הביטחון. העברנו אותם למשטרה והם גם הגיעו לבית המשפט. אני לא יודע מה נסגר עם התיקים שלהם אבל אני לא מתרשם שהם קיבלו עונשים כבדים, כי אחרי שבוע־שבועיים אנחנו פוגשים אותם שוב בשטח. שתבינו, יש בגזרת הגדוד חצי מיליון פלסטינים ו־10,000 מתיישבים יהודים, וחצי מסד"כ הגדוד מופעל סביב השעון באופן קבוע בגבעות יצהר. זה קומץ אלים ופורע שמשחיר את כל ההתיישבות".
התגובה: הקמת חווה
לדרום הר חברון הגענו לפנות ערב. אחרי קריית ארבע הכביש נהיה צר ומתחתר אל תוך המדבר והנוף מסביב נצבע ארגמן. זה מרהיב. את מוחמד חממדי בן הארבע מצאנו בבית משפחתו שבכפר אל־מופקרה. לפני שלושה שבועות תקפו כמה עשרות צעירים יהודים רעולי פנים את הכפר הקטן הזה באבנים. יש פה בתים קטנים שנבנו בבלוקים וכוסו בטיח פשוט ובמורד השטח יש מערות טבעיות בסלע שבהן עדיין חיים פלסטינים. מוחמד בן הארבע שכב על המזרן בחדר השינה המשפחתי כשאבן גדולה ניפצה את החלון, חדרה פנימה ופגעה בראשו. הוא הובהל במצב קשה לסורוקה ושוחרר חזרה לביתו כעבור ארבעה ימים.
200 מטר מבתי הכפר הזה נמצאת אביגיל. זה יישוב קהילתי בספר המדבר שהחל כמאחז לא חוקי הנמצא כרגע בהליכי הסדרה שלא ברור מתי ואיך ייגמרו, אם בכלל. 25 דקות מערד, 40 מבאר־שבע, יישוב של דתיים וחילונים. מכל בית נשקף נוף המדבר. שרה הגר, תושבת המקום, אומרת שלפני עשר שנים היו במופקרה אולי ארבעה בתים. "עכשיו תסתכלו, יש שם בין 30 ל־40. שמה זה מנטיקת שיעב, יישוב שלא היה קיים. והכפר ההוא, קוואוויס, היה ממש דרומית אלינו, אבל עם השנים הם בנו יותר ויותר לכיווננו.
"לנו ברור שהמטרה שלהם היא ליצור סביבנו טבעת חנק. הם בונים על אדמות מדינה, בשטחי אש, במימון אירופי מתוך כוונה להפוך אותנו למובלעת ולגרום לנו לעזוב. הם מתקדמים בקצב מטורף. ושתבינו, יש להם רוח גבית לא רק ממדינות וארגונים באירופה, בכל יום שישי מגיעים לפה אנרכיסטים שמאלנים יהודים ומתסיסים את האווירה. חוסמים לנו את הכניסה ליישוב וקוראים נגדנו קריאות במגפונים. הצבא ביקש מאיתנו לא לצאת ולהתווכח איתם".
גם גורמים במערכת הביטחון טוענים כי הפגנות השמאל באזור תורמות את חלקן בהבערת השטח. לפני חודש, במהלך הפגנה של פעילים בתנועת "לוחמים לשלום", נדחף אחד המפגינים בחוזקה והוטח אל הכביש על ידי קצין הנדסה קרבית רב־סרן מאור משה. המפגין לא התעמת איתו והדחיפה צולמה והופצה בכל העולם. השבוע הוחלט בצבא להקפיא את קידומו של הקצין לשלוש שנים. כך או כך באביגיל החליטו להביא כמה עיזים וכמה צעירים שישמרו עליהן וירעו אותן בשטח הקרוב ליישוב, כדי למנוע מהבנייה הפלסטינית הלא־חוקית להתקרב אליהם. "ראינו שהמינהל לא מבצע את תפקידו אז הקמנו חווה, הבאנו כמה עיזים ושלושה בחורים נחמדים", אומרת הגר ומוסיפה, "זה הנוהג באזור הזה, מי שמסתובב עם עיזים וכבשים בשטח מסמן טריטוריה".
אל החווה הזו הגיעו בחג סוכות האחרון כמה עשרות צעירים מבנימין והשומרון וגם מתחומי הקו הירוק. הם התפצלו בין לינה בחווה באביגיל לבין לינה בחוות מעון שנמצאת לא הרחק מכאן, משהו כמו 20 דקות הליכה. הגר אומרת שהצבא אישר להם לצעוד ברגל בין החווה באביגיל לחוות מעון. אפילו ליווה אותם ג'יפ. הצעירים טענו כי קודם החלו הפלסטינים ליידות עליהם אבנים, רק אחר כך הם הגיבו. בכל מקרה, ההליכה הזו נגמרה בהתפרעות שלוחת רסן ובפציעתו הקשה של מוחמד בן הארבע.
"איך אתה מרגיש?" שואל אותו סבו מוחמד, והילד עונה, "עכשיו טוב". באביגיל מדגישים כי הם מגנים בתוקף את ההתפרעות האלימה. הסבא אומר שזו לא חוכמה לגנות אחרי שדבר כזה קורה. "אם מגיע אליי מג'נון משכם, אורח בבית שלי, בנאדם רע שרוצה לפגוע בשכנים שלי, אני אחראי עליו. אני לא אתן לו לעשות דבר כזה. המטרה שלהם, של המתנחלים, היא להפחיד אותנו כדי שנעזוב".
נאסר נוואג'עה, תחקירן ארגון "בצלם" בדרום הר חברון, אומר שהוא מתעד אירועי אלימות של מתנחלים כבר 14 שנים ודבר כזה עוד לא ראה. "הגעתי זמן קצר אחרי שזה התחיל ואני אומר לכם, היו פה חיילים שמנעו מאנשים שגרים בכפר א־תוואני הסמוך לבוא ולעזור פה, אבל לא מנעו מאותם פורעים יהודים לפגוע באנשי מופקרה. הם לא עשו את התפקיד שלהם".
אורחים ולא תושבי המקום
יוחאי דמרי, ראש המועצה דרום הר חברון, מגנה את התקיפה שהובילה לפציעתו של מוחמד הילד ומדגיש: "הנערים שהשתתפו בה היו אורחים ולא תושבי המקום. הם טוענים כי הותקפו באבנים ואלות ויש בידינו גם תיעוד של התססת האירוע בידי אנרכיסטים, אולם עם כל המורכבות יש לומר ברורות, דרכנו אינה באלימות".
רעות מליחי, מורה, אם לשבעה ותושבת אביגיל, נסעה לסורוקה ביום למחרת האירוע, לבקר את משפחתו של הילד. "אני מכירה את הסבא שנים, אחרי הכל אנחנו שכנים. חשוב לי להכיר את שכניי, לא להתעלם מהם. אז מההתחלה נוצרו קשרים, גם אם זה מורכב כי הסבא לא מכיר במדינת ישראל ולא מכיר בקיום שלנו פה. ועדיין אנחנו מדברים כי הוא פה ואני פה ושנינו לא הולכים לשום מקום".
סיפרנו לה מה אמר לנו הסב מוחמד, שכל האירוע הזה וההתנכלויות האחרות נועדו למטרה אחת בלבד, והיא לסלק אותם מהשטח. "אני לא רואה שום אפשרות להעיף אותו מכאן, ממש לא. כמו שאמרתי, הם לא ילכו מפה. הצעתי לו שנעשה סולחה בין אביגיל למופקרה אבל הוא לא ענה".
ארבעה צעירים נעצרו בעקבות ההתפרעות במופקרה, אתמול הגישה הפרקליטות כתבי אישום כנגד שניים מהם, קטינים בני 15 ו־17. התושבים באביגיל החליטו לסגור את החווה, שלחו את הנערים בחזרה הביתה ואת העיזים העבירו ליישוב אחר. גם אירוע ריסוס הגז המדמיע לא פוענח. אכרם נעסאן מספר שהלך למחרת תקיפתו להגיש תלונה בתחנת שער בנימין. "חיכיתי שעתיים ואמרו שאין חוקר שמדבר ערבית, אז ביקשו שאבוא עוד פעם בשישי".
גם הקצין והחייל שהיו איתו התבקשו להגיע לתחנת המשטרה בבנימין להגיש תלונה. ביום ראשון השבוע נעצרו שני חשודים בתקיפה, נחקרו ושוחררו באותו היום. נכון ליום חמישי בצהריים לא נרשמה פריצת דרך בחקירת תקיפת כוח מג"ב ביצהר. העיקר שהרמטכ"ל כוכבי ושר הביטחון גנץ פירסמו הודעות גינוי חריפות. שיירשם בפרוטוקול.
