לקרוא אוטוביוגרפיה כספרות

הילדה עם העניבה האדומה // קולט אביטל - ידיעות ספרים - 480 עמ'

ספרה של קולט אביטל הוא אוטוביוגרפיה מרתקת, בעלת ערך נדיר. לא רק בגלל העובדות המסעירות, הנוגעות ללב והמאלפות שהוא מגיש לקורא, אלא גם משום שאולי — ללא כוונת המחברת — למסמך הזה יש ערך מוסף היסטורי חשוב. יש לו גם, אם תרצו, עלילת התפתחות פסיכולוגית מעניינת ונוגעת ללב, וגם משמעות אֶתּית, שנרמזת בעקיפין. יש לו ללא ספק סגנון מסירה מבריק ומשעשע. יש בו נקודת מבט אירונית לעיתים והומוריסטית לעיתים של המספרת־הגיבורה על עצמה. הוא כתוב בסגנון מאופק, אמין, סלקטיבי, מתחשב. במובן הזה לפנינו יצירה ספרותית שלא במתכוון.

צילום: רמי זרנגר

אסביר: לפנינו ללא ספק אוטוביוגרפיה, סוגה פורחת ומשגשגת לאחרונה. קל להבין את החיבה של הקהל הרחב לאוטוביוגרפיות של אנשים מפורסמים: אנשים אוהבים להתוודע לזוטות היום־יום של אנשים מפורסמים, לחדור לביתם, ואם אפשר – גם לחדרים נוספים. זה מעניק תחושה משפחתית, מספק הסברים פסיכולוגיים מתנשאים, מבטל את המרחק ומוציא את האוויר מבלון הגדוּלה של האישיות המפורסמת — גדולה ומרחק שמשום מה רבים מתקשים לכבד אותם. פריחתה של הסוגה הזאת עודדה לאחרונה רבים, לאו דווקא מפורסמים, לפרסם אוטוביוגרפיות, שחלקן מעניינות בהחלט בזכות עובדות מרתקות, וחלקן מעידות על יצרי חשיפה מוגזמת, נקמנות וצורך בחשיבות עצמית. כל זה אינו הופך את האוטוביוגרפיות הללו — גם אם הקריאה בהן מרגשת — לבעלות ערך ספרותי. בעיקרון אוטוביוגרפיה, כמו מידע תקשורתי וכמו יומן ומכתבים — היא מסמך, היא לא ספרות.

ואכן 'הילדה בעניבה האדומה' הוא ספר שהתכוון להיות אוטוביוגרפיה, אך אפשר לקרוא אותו כספרות. התאווה חסרת המעצורים של אמצעי התקשורת לשערוריות, דשה וממשיכה לדוש בפרשת היחסים בין אביטל לשמעון פרס. הספר מעמיד דברים על דיוקם, ללא נקמנות וללא חשבונאות — עצוב לגלות את הפנים הלא־סימפטיות של מנהיג ישראלי נערץ — אך מקצה להם ערך שולי ביותר, יחסית לאירועים, חיצוניים ופנימיים, ובעיקר לפעולות, תגובות, היכרויות ומפעלים, הצלחות וכישלונות של קולט אביטל בשדה המדינאות הישראלית.

למען הגילוי הנאות: הכרתי את קולט כשהגיעה לבית הספר תיכון עירוני ה' בגיל 15 (ראה עמוד 33), אבל כשקראתי את הספר הזה הבנתי שלא הכרתי אותה בכלל. רוב הספר מוקדש לדרכה המקצועית המתפתחת של אביטל במשרד החוץ, ויש לומר שהספר מספר בענווה וללא התחסדות על הצלחות, ובאירוניה או הומור גם על כישלונות לא מעטים; לעיתים כישלונות של עצמה, לעיתים כאלה שחושפים רשעות וטיפשות של נושאי תפקידים, וגם זה נחשף כאן באיפוק מעורר כבוד. כך מתברר שמקור השמועה על היחסים בינה לשמעון פרס הוא אמירה אומללה בראיון של שרה נתניהו, שהתנצלה, אך העיתונות אינה מוציאה את השלל מבין שיניה. בכל אופן אני למדתי מהספר הזה להכיר ולהעריך את אחת מהנשים הבודדות שהניעו את גלגלי הדיפלומטיה – אם לא לומר ההיסטוריה – הישראלית, וגם את הקשיים (המעניינים לכשעצמם) שהיה עליה להתמודד איתם.

הגיבורה הראשית של הספר הזה התחילה את חייה כילדה ניצולת שואה ברומניה, הגיעה לארץ עם משפחה שאיבדה את רכושה ואת מעמדה. עד גיל 15 היא קיבלה כאן חינוך בבית ספר של הכנסייה, משום שהוריה לא הסתפקו בחינוך הישראלי ולא היו קרובים ליהדות. מרתק ונוגע ללב לעקוב אחר ההתפתחות הרגשית העמוקה שעוברת עליה במהלך חייה המקצועיים, והופכת אותה מבלי משים לישראלית, יהודייה, חברה בתנועת העבודה ולוחמת מסורה למען תהליך השלום הישראלי־פלסטיני.

המעורבות של קולט אביטל בתהליך השלום מראשיתו ועד עתה נפרסת בספר, המאפשר לקורא (לי הוא איפשר, סוף־סוף) להכיר ולהבין בצורה טובה יותר ממה שאיפשרו כלי התקשורת את המהלכים הדיפלומטיים והמדיניים שהתרחשו בתחום זה. קולט אביטל מספרת על המהלכים הללו בצורה עניינית, אמינה, דיסקרטית, מרתקת, מלווה באנקדוטות מצחיקות ומדהימות.

הספר מתאר את מאבקיה להישרדות ולהתקדמות מקצועית במשרד החוץ. אמנם גם אני לא נולדתי אתמול והכרתי במקצת את קשיי ההתקדמות של נשים באוניברסיטאות בארץ, אבל מה שקולט מספרת — ויש להדגיש שהיא מספרת את הדברים בקיצור ובאיפוק — עורר בי גם חלחלה ותיעוב כלפי מספר דמויות משנה וגם הערצה ללא גבול ליכולת של הגיבורה הראשית לשאת בתבונה בל תיאמן התנכלויות, דיבות, חתרנות ורשעות. ליכולת שלה לוותר באלגנטיות. ליכולות שלא להתפתות לשוחד. למה שנהוג לקרוא באנגלית integrity.

קולט היא (עדיין) אישה יפהפייה, משכילה ואלגנטית, יש לה אופי שובב (תכונה שבלעדיה לא תיתכן יצירתיות) — כל אלה קיבעו עבורה תדמית שיש בה מקלות הדעת של אישה גנדרנית, שנכנסה למשרד החוץ "כדי להיות מוזמנת למסיבות קוקטייל". הספר הזה שובר בצורה דרמטית את התדמית הזאת. הוא מציג אישה אחראית, מצפונית, עם לב חם לסבל אנושי באשר הוא, עם כוח עצום לשים את האגו בצד ולפעול למען מה שהיא מאמינה בו. במובן הזה הספר מציג דמות שאפשר להזדהות איתה ולראות בה דגם, אפשרות, אתגר.

הפתעה: הספר אינו מספר כלל על חיי האהבה של קולט, מלבד על אהבתה והערכתה לאמה, אביה, סבה. כל הכבוד! קורא יקר: זה לא רלוונטי. •