בלדה לאיש

הוא היה אז בן חמש, אבל למרות שעברו כבר ארבעים וארבע שנים מאז, נתן סלור זוכר את הנסיעה ההיא עם אביו במכונית כשמחלונות הבתים מרצדים אורות והוא מדמיין מה מתרחש שם בתוך הבתים לפני שעוצמים עיניים והולכים לישון. הוא אפילו כתב עליה שיר, "האור בחלון". "הייתי מדמיין שאולי יש מאחורי חלונות הבתים משפחות קצת יותר נורמטיביות משלי", הוא אומר. "דמיינתי שכולם יושבים שם סביב השולחן ועובדים בעבודות רגילות, לא כמו אצלנו בבית, ורציתי להיות חלק מהן. היום אני כבר לא מקנא".

מעל סלור, בן ה־49, תמיד ירחפו צילם של הסבא נתן אלתרמן, מגדולי המשוררים בארץ, האמא המשוררת והפזמונאית תרצה אתר, שנסיבות מותה הטראגיות יישארו לא ברורות, הסבתא השחקנית רחל מרכוס, וגם המאהבת של הסבא, הציירת צילה בינדר איתה ניהל רומן ארוך שנים וגלוי במקביל לנישואיו ועד למותו.

"זו הייתה משפחה שאי אפשר היה למרוד בה", הוא אומר. "אם הפרעתי בבית הספר והזמינו את אבא שלי לשיחה, הוא היה מאושר. סוף־סוף הילד נורמלי! פעם כילד פגשתי את המחנכת שלי מכיתה א' יושבת עם החברים שלה, וכולם התרגשו. חשבתי שזה בגלל שאני חמוד, אבל ברור שמה שריגש אותם זה שאני הנכד של, הבן של, היתום הקטן. תמיד היה איזה משהו מיוחד".

זה מפריע לך היום?

"לא, בגיל 49 זה כבר ממש בסדר. כשלמדתי מוזיקה בבית הספר רימון נהניתי בהתחלה מאנונימיות וזה מאוד שימח אותי. הייתי אז פסנתרן, וכשבאה אליך זמרת ומבקשת שתלווה אותה בשיר 'בלדה לאישה' של וילנסקי ותרצה אתר – מה תגיד, שלא תלווה אותה?".

מתגעגע אליה, לאמא שלך?

"געגוע זו לא בדיוק המילה הנכונה כי אני לא יודע כל כך למה להתגעגע. היא מתה כשהייתי מאוד קטן. יש לי כמה וכמה זיכרונות ממנה עד גיל חמש, למשל שהיא הייתה כותבת לי שירים בהזמנה כשהייתי מבקש, שהופיעו אחר כך בספר 'נוני נוני אין כמוני'. מכיוון שהיא גם דמות ציבורית אז מדברים עליה ומבצעים את שיריה כל הזמן, ומהבחינה הזאת אני מקבל ד"ש מאמא מדי יום".

עם אימו, תרצה אתר. "געגוע זו לא המילה הנכונה" | צילום: באדיבות המשפחה

שאלת פעם את אבא שלך איך היא באמת מתה?

"אנחנו גדלנו בידיעה שאמא מתה מנפילה מהחלון וגם לא התעסקנו בזה כל כך כמו שכולם מתעסקים. עדיף להדחיק, לא? הבנתי שיש אפשרות אחרת ברגע שהתחלנו לקרוא עיתונים ולשמוע רדיו. כשלמדתי ברימון מישהי אמרה לי 'גם אמא שלי התאבדה'. אמרתי לה, 'אבל אמא שלי לא התאבדה'. הייתי פשוט בהלם שהיא אומרת לי את זה. זה קצת בעייתי בעיניי שאנשים מדברים על זה בצורה ודאית. אבל בסדר, הדמויות במשפחה הזאת אגדיות, אז גם אפשר שהמוות יהיה כזה".

שקרים קטנים

סלור, אולי באופן בלתי נמנע, גדל לעסוק באמנויות בעצמו. "כשאומרים לי שאני ממשיך הדרך של אמא וסבא, אני לא אוהב את זה, כי אני לא משורר, לא מתרגם ולא מחזאי. אני בעיקר מוזיקאי. מצאתי את המקום שלי", הוא מבהיר. עשור אחרי אלבומו האחרון יוצא אלבום מקוצר חדש, "קווים בתוך כף יד". הוא כתב את השירים יחד עם יסמין אבן (ההפקה המוזיקלית היא של אלון לוטרינגר), והוא יופיע איתו ועם יצירות נוספות מחר בפסטיבל הפסנתר. במופע יתארח אושיק לוי, וכן – סלור מתכנן לבצע גם שירים מהרפרטואר המשפחתי.

"כשלמדתי ברימון הדפתי מופעים עם השירים שלהם", הוא מודה. "דן אלמגור התקשר אליי כשהייתי בשנה השלישית ואמר, 'אני רוצה שתופיע במופע של שירי אלתרמן'. אמרתי לו, 'מה פתאום?! למה שאני אשיר שירים של סבא שלי? יש לי את המוזיקה שלי'. סירבתי. הייתי צעיר ולא חכם. היום אני מחבק את הדבר הזה".

תרצה אתר עם אביה, נתן אלתרמן. "הוא היה דוקטור ג'קיל ומיסטר הייד" | צילום: באדיבות מרכז קיפ, אוניברסיטת תל אביב

איזה מהשירים של אמא שלך אתה הכי אוהב?

"אני חושב ש'אהבה יומיומית' ('שקרים קטנים') שיהודית רביץ הלחינה. אני קודם כל מוזיקאי ואני מתייחס ללחן, שהוא קסום בעיניי. אני כמובן אוהב גם את 'מערבה מכאן', את 'תפילת יום הולדת' ואת 'כן היו הדברים מעולם' שהלחין סשה ארגוב. אני אוהב המון שירים שלה. היא, כמו סבא, עשתה הפרדה בין שירה לפזמונאות, והשירים שלה מושמעים ואהובים עד היום".

אתה חושב לפעמים מה היה קורה אם היא הייתה עדיין בחיים?

"כמעט שלא. היא הייתה צריכה להיות היום בת 80. במידה רבה נשארתי בן חמש וחצי. יש בי משהו מאוד תמים וילדותי, ובחנויות עדיין קוראים לי מותק ולא אדוני".

ראית את ההצגה "עוד חוזר הניגון", על המשפחה שלך, בהבימה?

"שלחו לי קטע וידיאו ממנה. מוזיקלית ברור לי שזה נפלא, אבל קורים גם דברים על הבמה שקשה לי איתם, ואני לא יודע עד כמה הם מעוגנים במציאות".

את עובדות המציאות הוא למעשה יכול היה ללמוד רק מסבתו, השחקנית רחל מרכוס, שנפטרה כשהיה בן 14. אולם היא כמעט לא סיפרה לו על בעלה ובתה, סבו ואימו, ועל הסבל שידעה בחייהם ובמותם. "לא שאלתי אותה, והיא גם הייתה מהדור הפולני הזה שלא מדבר. היא סיפרה לי על סבא סיפורים נחמדים, כמו הפעם שהוא בא הביתה ומצא את הקרפיון שקנתה באמבטיה, והחזיר אותו לירקון. ביום שהיא נפטרה התפרסמה כתבה בעיתון 'הארץ', בה היא דיברה על הכל – על סבא, על הרומן שלו עם צילה בינדר. קראו לכתבה הזו 'לפתח הר הגעש'. היא סיפרה שם שלחיות לצידו היה כמו לחיות לפתח הר געש. שהיא תמיד ידעה על צילה ושאין רע בלאהוב. היא הייתה אישה בעלת גדלות נפש".

אז ממי למדת על סבא?

"שמעתי עליו סיפורים מבני דודים של אמא שלי מקיבוץ ניר דוד, הילדים של אחותו לאה, וגם מבנות דודות. אבל גם הם סיפרו עליו דברים נחמדים, לא את הדברים הקשים. בסרט עליו, 'מותר להיות סנטימנטלי', חיים גורי אמר שהוא היה קצת דוקטור ג'קיל ומיסטר הייד. כשהוא היה שותה, אחרי כוסית אחת הוא יכול להיות מאוד לא נחמד, אבל מיד למחרת הוא היה מתקשר להתנצל".

שוחחת עליו עם עודד קוטלר, בעלה הראשון של אמא שלך?

"אני פוגש את עודד פה ושם. הוא הרי נשוי לבת דודה של אמא. עודד סיפר שהיו בינו ובין סבא יחסים טובים, שהוא אמר לו 'ברוך הבא למשפחה' כשהוא התחתן עם אמא, ושסבא נסע לניו־יורק בתור יועץ נישואים כשאמא הייתה במצב נפשי קשה. גם אם היו דברים קשים לספר, לא יספרו לי אותם כדי להגן עליי".

את צילה בינדר פגשת?

"קראתי איזו כתבה איתה שהיא מספרת שבאתי עם אמא שלי, ושאמא שלחה אותי לתת לה נשיקה בלחי. היא מתה שנתיים אחרי סבתא שלי, באותו תאריך בדיוק".

אבא גאה

לאחר מותה של תרצה אתר התאהב בנימין (בנץ') סלור, אביו של נתן, בצלמת רותי אגסי, ונתן ואחותו יעל גדלו לצד בתה נלי. "יש לי חצאי אחים גדולים ממני בהרבה, אייל ועינת, מהנישואים הראשונים של אבא, ואחות מרותי".

סלור הוא אב לרונה (14), אותה הוא מגדל בהורות משותפת עם השחקנית והבמאית אוסנת זיביל ("יש לה גם בן נוסף, טל, מאבא אחר, שהוא כמו הבן שלי"). חלק מהשירים שהוא כותב עוסקים בשברונות לב, וגם באלבום הנוכחי יש שיר שעוסק בפרידה מבן זוג. "אני בנאדם שמתאהב יחסית בקלות, והשירים הם סוג של תרפיה בשבילי", הוא מסביר. "בכל פעם שהלב שלי נשבר אני אומר 'למה בכלל נכנסתי לזה'. לפעמים כתבתי חלק מהשירים בשביל להחזיר אליי את מי שעזב אותי. השיר 'סופרמן' הוא זיכרון מגיל תשע. אני חלמתי על סופרמן בעוד ששאר הבנים חלמו על וונדר וומן, והבנתי שאני קצת שונה מאחרים".

מתי דיברת על כך עם אבא שלך ורותי?

"נראה לי שרותי ואבא ידעו שאני גיי מההתחלה, לא הייתי צריך לספר להם. כבר בגיל 16 אבא שלי דיבר עם הפסיכולוגית זיוית אברמסון, שהייתה חברה של אמא שלי – 'מה לעשות עם נתן? להגיד לו שאני יודע ושזה בסדר?'. זיוית אמרה לו, 'תן לילד לספר לך'. כשבאתי לספר להם בגיל 21 הם אמרו לי' אנחנו יודעים'. למחרת הם קנו לי מתנות".

בין האלבום הקודם של סלור לנוכחי עברו אמנם עשר שנים, אבל במרווח הזה הוא לא הפסיק לשתף פעולה עם יוצרים שונים – מהזמרת הקלאסית קרן הדר ועד הדי־ג'יי עופר ניסים. במשך שנים רבות הוא גם מופיע באינספור מופעי זמר ומופעי משוררים שחלקם כמובן מוקדש גם לשירי אימו וסבו. "המוזיקה שלי והשירים נורא נדחקו הצידה, כי אני בא לאן שמזמינים אותי ושמח לעשות את זה, בעוד שלהוציא אלבום זה משהו שאני צריך ליזום ולממן", הוא אומר. "קשה לי למצוא את הזמן לזה, וגם הנבירה בעצמי קשה לי. אבל פעם בכמה שנים טובות זה בוער בי, מבעבע ויוצא החוצה".