ויטור חסון

אחרי שבעה מחזורים בליגת העל, הפועל באר־שבע מדורגת ראשונה בטבלה עם 17 נקודות, פתיחה טובה יותר מאשר בשלוש עונות האליפויות הרצופות בעשור הקודם – אבל כל אוהד ספורט יודע שאת הכסף סופרים במדרגות. לפני שנתיים, תחת ברק בכר, היה לבאר־שבע אותו מספר נקודות בתום שבעה מחזורים, אבל היא סיימה את העונה במקום הרביעי במרחק 32 נקודות ממכבי ת"א.

יש נתון אחר, שמציב את באר־שבע של רוני לוי במקום הראשון בליגה, והוא זה שבאמת יכול להעיד על כך שסיכויי הקבוצה להחזיר את תואר האליפות טובים מאוד. מדובר בכמות שערי החובה, ארבעה בלבד, וזה מה שצריך לעודד את האוהדים מהנגב, כי בכדורגל הישראלי זוכה כמעט תמיד באליפות הקבוצה עם ההגנה הכי טובה. למעשה, הפעם הקודמת שזה לא קרה הייתה ב־2009/10, אבל מדובר בעונת הקיזוז שעיוותה את הנתונים האמיתיים. וכשמדברים על חוליית ההגנה הטובה של באר־שבע, מרב המחמאות צריכות ללכת למנהיג שלה ושל כל הקבוצה והשחקן הכי ותיק במועדון, מיגל ויטור.

הבינגו של אלונה

כשנזכרים באליפות הראשונה של באר־שבע בעידן הנוכחי, בעונת 2015/6, מיד חושבים על כוכבים גדולים כמו מאור בוזגלו, מאור מליקסון, אליניב ברדה, ג'ון אוגו, טוני ווקאמה ואובידיו הובאן. אבל באותה עונה שיחק בבאר־שבע גם מי שנחשב לאחד הזרים האיכותיים, האהובים והמשפיעים ביותר במועדון. מדובר בברזילאי־פורטוגלי וויליאם סוארס, שהגיע לבאר־שבע מהפועל ר"ג בשנת 2010, שיחק תחילה כקשר אחורי ולאחר מכן שימש במשך שנים כבלם וכמעוז ההגנה האדומה. אחרי הזכייה באליפות הסכימה הבעלים אלונה ברקת לתת לסוארס לממש את רצונו לשחק באירופה והוא עזב. במועדון חששו מאוד שלא יצליחו למלא את החלל, ובמקומו הוחתם שחקן פורטוגלי אחר, מיגל ויטור, שבדיוק סיים חוזה בפאוק סלוניקי.

מהר מאוד הבינו בבאר־שבע שיצא להם בינגו. ויטור השתלב מצוין בקבוצה של בכר, ויחד איתו כל משחק ההגנה השתדרג. רק בעיה אחת הטרידה את ראשי הקבוצה: ויטור סבל מפציעות ברכיים קשות ונאלץ להיעדר תקופות ארוכות. הלחץ סביב פציעתו אפילו גרם לקבוצה להחזיר לשורותיה את סוארס, חצי עונה בלבד לאחר שעזב. אבל לצד הפציעות, ויטור גם הפתיע עם תקופות החלמה מהירות במיוחד, מה שגרם לבאר־שבע לשחרר שוב את סוארס, שעזב את ישראל כשחקן הזר עם הכי הרבה הופעות במועדון: 246 בשמונה עונות.

ויטור עלה בשבת האחרונה למקום השלישי בקטגוריה הזאת, עם 145 משחקים בכל המסגרות. בשנתיים האחרונות הוא אולי כבר לא מהיר כבעבר, אך הוא עדיין בעל אינטליגנציית משחק גבוהה מאוד, אפילו חריגה בכדורגל הישראלי. כשלצידו משחקים שניים מהבלמים הישראלים הכי טובים שיש, חאתם אל־חמיד ואיתן טיבי, ובלם נוסף שלאחרונה הפך לשחקן נבחרת, איאד אבו־עביד, ויטור הוא עדיין בלי ספק הבלם הבכיר בקבוצה של רוני לוי.

בדרך לעונה שביעית

בנוסף ליכולת על המגרש ויטור נחשב גם למנהיג החברתי של הקבוצה. סרט הקפטן נמצא על זרועו כדבר טבעי, ולמרות שהוא לא דובר עברית, (מבין היטב את השפה), הוא משמש כפה של השחקנים מול ההנהלה. בשנים האחרונות משתפים איתו פעולה בבאר־שבע שחקנים פורטוגלים נוספים. ז'וזואה, שעזב בתום העונה שעברה בגלל אינספור עבירות משמעת, היה חבר קרוב שלו, אך עם הזמן השניים התרחקו. "מיגל ניסה כל הזמן להיות האח הגדול של ז'וזואה, זה שמכוון אותו, מרגיע אותו ומפשר בינו לבין ההנהלה. אבל כשמיגל הבין שז'וזואה כבר עובר כל גבול, הוא לקח ממנו צעד אחורה", הסביר גורם בכיר במועדון.

מיגל גם מעורה היטב בחיי הקהילה בנגב. הוא מתגורר בלהבים עם אשתו טניה ושלוש בנותיהם, הצעירה שבהן נולדה בשבוע שעבר בבית החולים סורוקה. הילדות הגדולות מרגישות ומתנהגות כישראליות לכל דבר. לפני כשבועיים פירסמה טניה ויטור באינסטגרם סרטון של הבת שלה קוראת בעברית שוטפת קטע לזכרו של יצחק רבין.

מיגל הצהיר בעבר שהוא רוצה שבנותיו יגדלו גם בפורטוגל, על מנת שיכירו את התרבות המקומית. נכון לעכשיו, בעונה הבאה הוא יהיה שחקן חופשי, אבל יכול מאוד להיות שהבלם בן ה־32 ימשיך לעונה שביעית בבאר־שבע. במועדון אמרו: "נראה שהוא יודע איך לעבוד על הגוף שלו ולהימנע מפציעות קשות. היכולת שלו עדיין גבוהה ביחס לליגה, ובנוסף הוא גם אישיות ממדרגה ראשונה. לכן אין שום סיבה שלא נציע לו חוזה גם לעונה הבאה".

מהצד של השחקן הסביר אחד ממקורביו: "לצד הרצון לגדל את הילדות שלו בסביבה פורטוגלית, מיגל מבין שאם יחזור למולדתו הוא לא יקבל סכומים שאפילו קרובים למה שהוא משתכר בבאר־שבע. לכן מבחינתו הוא לא יפסול אפשרות להמשיך בבאר־שבע עוד שנה או שנתיים, אם יוצע לו. העובדה שבאר־שבע שוב חוזרת למאבקי האליפות בכלל עושה לו טוב".