אקדח במערכה הראשונה
אסור לכוון אקדח לעבר שחקן או איש צוות, גם לא אקדח צעצוע | לעולם אין להכניס לסט הצילומים כדורים חיים | היחיד שמוסמך להדריך את השחקנים ולתת להם נשק הוא האחראי המיוחד | אם יורים לכיוון המצלמה - יש לוודא שהצלם והבמאי פינו את האזור | בחזרות משתמשים באקדחי גומי בלבד | אהרון כהן, בוגר יחידת דובדבן ומומחה נשק שתידרך את השחקנים המפורסמים ביותר בהוליווד, מפרט בפני '7 ימים' מהם כללי הברזל לבטיחות נשק בהוליווד, מצביע על שרשרת הכשלים שהובילה לטרגדיה בצילומי הסרט של אלק בולדווין ומספר מה חשבו חבריו המסתערבים על ההופעה שלו בסרט האחרון של 'רמבו'
הדיה של הירייה הקטלנית על סט הצילומים של הסרט 'ראסט' ממשיכים לרטוט באווירה של הוליווד גם היום, שבוע לאחר התקרית. עוד ועוד עדויות וגילויים על שרשרת האירועים הרשלניים שגרמה לכוכב ולמפיק הסרט, אלק בולדווין, לירות למוות בצלמת הלינה האצ'ינס מוסיפים וצצים - ולא מעט אנשים תופסים את הראש. אחד מהם הוא מומחה הנשק ההוליוודי אהרון כהן, בוגר יחידת דובדבן שמדריך במשך שנים את הכוכבים הגדולים של עיר הסרטים על הדרכים הנכונות לשימוש בנשק במהלך הצילומים.
כהן הוא אחד מחבורת אנשי מקצוע בכירים שמדריכים את השחקנים או כאלה המתמחים בכלי נשק (המכונים ארמוררים), ששוכרים האולפנים כדי לפקח ולשלוט על כל הקשור לשימוש ברובים, אקדחים וכדומה במהלך הסצנות שכולנו רואים מאוחר יותר על המסך הגדול. הן לצורך דיוק ואמינות - אבל בראש ובראשונה למען הבטיחות, נהלים שנכתבו בדם בעקבות מותו בתאונת ירי של השחקן ברנדון לי במהלך צילומי הסרט 'העורב' ב־1993.
"כשאני עובד עם שחקנים, אני עובר איתם במשך שעה על ענייני בטיחות", סיפר השבוע כהן מביתו בלוס־אנג’לס. "העברתי את הקורס הזה למייקל פסבנדר ולקיאנו ריבס ולכל שחקן שאיתו אני עובד. אני מסביר להם איך לבדוק את האקדח, איך לוודא שאין כדורים בקנה, מזהיר אותם שאסור לכוון אף פעם את הרובה כלפי מישהו - אלא אם כן באמת מתכוונים לירות".
לדברי כהן, הוא אף פעם לא לוקח את השחקנים שאותם הוא מדריך למטווח חי. "אין צורך. כל מה שאנו עושים הוא על יבש, הם רק צריכים להיראות כאילו הם יורים וצריכים לדעת כיצד לאחוז באקדח, אבל אין צורך בכדורים. עבדתי עם הרבה ארמוררים והם אנשים מאוד מקצועיים. הם לא נותנים נשק לשחקן עד שהם לא מרגישים שהוא בטוח לשימוש. לאחר צילום הסצנה, הם מגיעים מיד לקחת את האקדח מהשחקן ונעלמים איתו רחוק מכולם. ההקפדה היא מטורפת. מאז שברנדון לי נהרג נעשו אלפי סרטים ועדיין, לא שמענו אף פעם על תאונת ירי על סט, זה פשוט לא קורה".
דווקא בגלל כל מה שהוא יודע על הנהלים המנחים אותו ואת עמיתיו, האירוע על הסט של 'ראסט' בלתי נתפס בעיניו. "מאוד הפתיע אותי כששמעתי מה שקרה על הסט של בולדווין. סטנדרט הבטיחות בהפעלת נשקים בצילומי סרטים גבוה מאוד. דבר ראשון, אסור להכניס כדורים חיים לסט, כאן זה לא צבא ואין דבר כזה כדורים חיים.
"דבר שני, כלי הנשק שמשתמשים בהם עוברים שינויים קטנים בקנה של הרובה, מכניסים חתיכת מתכת, מעין תקע לקנה, כך שבמקרה שיש כדור חי, הוא לא יוכל לצאת מהקנה. הארמורר אמור לבדוק את כלי הנשק לפני שהוא מוסר אותו לשחקן והוא היחיד הרשאי לעשות זאת. השחקן לא מקבל את הנשק עד עשר שניות לפני הצילום. באותו הזמן, מכריז הארמורר 'נשק קר' (כלומר ללא כדורים חיים), כדי שכולם יידעו שיש נשק על הסט. נשק קר משמעותו שאין כדורים חיים.
“ודבר אחרון, גם לאחר שהשחקן מקבל את הנשק לידיו, אסור לו לכוון את האקדח כלפי אף אדם. אם הסצנה דורשת את כיוון האקדח למצלמה, אז הצלם והבמאי וכל מי שנמצא שם, צריכים לזוז משם, מטווח הירי".
× × ×
אהרון כהן, 45, נולד בקנדה ועבר עם משפחתו ללוס־אנג'לס כשהיה בן שנתיים, כך שבעצם העביר את כל ילדותו בעיר הנוצצת. הוריו התגרשו ואמו נישאה בשנית למפיק הידוע אייבי מאן, זוכה אוסקר על התסריט שכתב לסרט 'משפטי נירנברג' ב־1961.
כשכהן היה בן 16 החל מאן לעבוד על סרט על משה דיין, עימו היה מיודד בעבר. "במסגרת ההכנות לסרט, הוא הזמין אלינו הביתה מפקד בצה"ל שנשאר אצלנו בבית במשך שבועיים. הוא סיפר לי על ישראל והמליץ לי לנסוע לשם ולבדוק אפשרות להתגייס. זה מאוד קסם לי כי באותה תקופה נמאס לי מהבולשיט ההוליוודי ורציתי לשנות אווירה. לשמחתי, ההורים שלי תמכו בזה".
שנה לאחר מכן כהן כבר עלה על מטוס ונחת, לראשונה בחייו, בישראל. תחילה הגיע לקיבוץ מעיין צבי ומשם לקיבוץ הזורע, שם למד עברית. חודשים ספורים לאחר מכן, כשהתגייס לצבא, כבר דיבר עברית שוטפת. הוא מתראיין בעברית נקייה ממבטא, אבל מודה כי "אני טוב בלזייף מבטאים, אבל האמת שהעברית שלי בסיסית, למשל אם אקשיב לחדשות בקושי אבין מה אומרים".
במשך שלוש שנים שירת כהן כמסתערב ביחידת דובדבן והשתתף במאות פעולות, עליהן הוא מעדיף שלא לספר אבל מעיד שהותירו בו צלקות. אחרי השירות התקשה למצוא את עצמו כחייל בודד משוחרר בארץ וחזר לארה"ב, מהדק את האחיזה במה שרק כמה שנים קודם כינה “בולשיט”. "בהתחלה עבדתי כמאבטח של הרבה מהכוכבים - בראד פיט, קייטי פרי, צ'ארלי שין, פינק ועוד. כשהבנתי שאני יכול בעצם לעשות את העבודה הזאת לבד ולא לעבוד בשביל אחרים, פתחתי את חברת האבטחה שלי ‘צ'ריס’ (דובדבנים, השראה מהיחידה המיתולוגית - א”א)".
המוניטין של כהן הלך וצבר תאוצה וכמו בוגרי יחידות מובחרות צה"ליות רבים אחרים, קיבל פנייה לאמן יחידה למלחמה בטרור. "התחילו לפנות אליי יחידות משטרה וצבא מכל העולם, מדרום אמריקה, מאפריקה, מאירופה. התחלתי לטוס בכל רחבי העולם ולהעביר קורסים ללוחמה בטרור".
השילוב בין מישהו משלהם, מתוך העיר, בוגר הצבא הישראלי וגם מומחה לטרור, לא נעלם מעיניהם של אנשי תעשיית הסרטים וכהן החל לקבל פניות מהפקות הוליוודיות לאמן את השחקנים שלהן בכל הנוגע לשימוש בנשק ולפיקוח על אמצעי הירי ונוהלי הביטחון. וכהן, שמצהיר שבעצם תמיד חלם להיות שחקן, לא התכוון לתת להזדמנות הזאת לברוח.
"הראשון שפנה אליי היה הבמאי והמפיק סטיבן סודרברג ('אושן 11', 12 ו־13, 'ארין ברוקוביץ'’, 'טראפיק') ב־2011. הוא ביקש שאעבוד כיועץ טכני וכמאמן נשק עבור כוכבי הסרט 'בגידה כפולה' שצילם עם צ'נינג טייטום, יואן מק'גרגור, מייקל פסבנדר ואנטוניו בנדרס. ערכתי להם אימוני כושר, קרב מגע ושימוש בנשק. סודרברג גם נתן לי תפקיד קטן בסרט, כך השם שלי התחיל לעבור בתעשייה. יצא לי לאמן גם את קיאנו ריבס על 'ג'ון וויק 1’ ו־2".
מאז, במקביל לשירותים טכניים שהחברה שלו מספקת להפקות, כהן גם משתבץ בתפקידי משחק בעצמו, לא מאוד גדולים, אבל מספיק כדי לדחוק את שמו לרשימת הקרדיטים. למשל ב'רמבו 5' לצד סילבסטר סטאלון.
כהן סיפר לי בעבר כי חבריו חושבים שהמעבר שלו למשחק “מגוחך לחלוטין”. אולם לדבריו, “הם תומכים בי בגלל שהם מכירים אותי ויודעים שזה עוזר לי להתגבר על העבר הצבאי שלי. בזמן השירות הצבאי, הייתי חשוף לצד השחור שבטבע האדם, על כל כיעורו. כשאתה משרת ביחידה כדובדבן וממשיך לאמן יחידות ללוחמה בטרור בעולם, קשה מאוד להתנער מהחלק הזה בחייך. השירות הצבאי אמנם עיצב אותי, תרם לביטחון העצמי ודחף אותי קדימה, אבל הייתה לו גם השפעה שלילית. המשחק הפך לתרפיה שלי. אני שמח להחליף את הכדורים החיים בכדורי סרק, הרבה יותר בטוח”.
אתה בקשר עם החברים מהיחידה? הם ראו אותך ב'רמבו'?
“אני בקשר עם חלק מהם. כל החברים שלי שנשארו בצבא מחזיקים היום במשרות בולטות, חלקם עדיין משרתים בתפקידים בכירים. וכן, הם ראו אותי ב’רמבו’ ומתים על זה”.
למה בתעשייה שיודעת לספק אפקטים של הוריקנים, ליצור מפלצות ועיבודי מחשב של קרבות חלליות, עדיין משתמשים בכלי נשק אמיתיים? למה לא משתמשים בכלי נשק מגומי או פשוט מוסיפים באפקטים את הירייה?
"זה לא אותו הדבר להחזיק אקדח רפליקה ואקדח אמיתי. אקדחים ורובים אמיתיים כבדים יותר וניתן להרגיש את זה כשהשחקן מנופף את ידו, אם הוא אוחז במשהו שהוא דמוי אקדח או רובה, זה לא אותו הדבר וזה משפיע על המשחק. השחקנים גם מגיבים טוב יותר כשמדובר באקדח אמיתי ממנו יוצאת אש מהקנה, מה שמושג באמצעות כדורי סרק שאלו כדורים ריקים, אבל כן משמיעים קול, מעניקים את אפקט האש ונותנים לשחקן את התחושה האמיתית של אחיזה בכלי נשק. בכל מקרה אסור לכוון את האקדח כלפי מישהו ואסור לירות קרוב מדי למישהו כי גם מכדורי סרק עלולים להיפצע ולהיכוות".
אבל הנה, קרתה פה תאונה קטלנית.
"ובגלל זה באמת הסיפור הזה כל כך מפתיע. העבודה בסטודיו שלי כמאמן שחקנים ועל סטים אחרים, הביאה אותי להעריך עד כמה יש הקפדה בהפקות לכל הקשור לבטיחות. אף הפקה לא רוצה תאונות על הסט, אלו יכולות לעלות מאוד ביוקר, הן מבחינת זמן צילומים יקר שהולך לאיבוד והן מבחינת תביעות. לכן בכל סט יש את זה האחראי לנשקים. הוא זה שבודק כל נשק, נותן אותו ביד לשחקן ודואג לקחת אותו ממנו מיד לאחר צילום הסצנה. השמועות אומרות שאנשים בצוות ‘ראסט’ הביאו כדורים חיים בניגוד לאיסור ויצאו לעשות מטווח באזור בשביל הכיף. ייתכן שכך התגלגל כדור חי לאקדח ומי שהיה אמור לבדוק זאת לא בדק וזה לחלוטין רשלנות”. במסיבת עיתונאים שקיימו ביום רביעי אישרו חוקרי הפרשה כי מאתר הצילומים אכן הוחרמו כדורים חיים.
"דבר נוסף שמאוד מוזר”, אומר כהן, “הוא שמי שבחר את האקדח מבין שלושה והגיש אותו לבולדווין היה עוזר הבמאי. זה לא התפקיד שלו. לכל אחד על הסט יש תפקיד מאוד ברור, במיוחד כשמדובר במשהו כל כך רגיש".
× × ×
כבר שבוע שהסרט 'ראסט' דל התקציב שהצטלם במרחבי ניו־מקסיקו הוא הסרט הכי מדובר בהוליווד - ולא בגלל הישגיו האמנותיים. המקרה המטלטל שבו ירה השחקן אלק בולדווין בצלמת הלינה האצ'ינס (43) והרג אותה בעודו עורך חזרה על שימוש באקדח, וההתנהלות הרשלנית שהובילה לאסון, מככבים בכותרות מסביב לעולם.
בתצהיר שמסר למשטרה ממיטתו בבית החולים, סיפר הבמאי ג'ואל סוזה, שעמד מאחורי האצ'ינס ונפצע בכתפו, כי שמע לפתע רעש חזק וראה את האצ'ינס מועדת קדימה. הוא הספיק לשמוע את מילותיה האחרונות של האצ'ינס, נשואה ואם לבן תשע, "אני לא מרגישה את הרגליים".
מפרטים שנאספו עולה כי ההתנהלות ההפקה, בעיקר בשל שיקולי תקציב, הייתה חובבנית ומרובת ליקויים. שעות ספורות לפני האסון התפטרו שישה מאנשי הצוות, בין היתר בגלל תלונות על רשלנות בנוהלי הירי על הסט.
כל הארמוררים המקצוענים והוותיקים אליהם פנתה ההפקה סירבו לעבוד על הסט של 'ראסט' בשל התשלום הזעום שהוצע להם, שהגיע ביחס הפוך לכמות הנשק הגדולה שבה נדרשו לטפל. בסופו של דבר מי שקיבלה את העבודה הייתה בחורה צעירה וחסרת ניסיון כמעט (סרט אחד ברזומה בלבד), האנה גוטיירז ריד בת ה־24. ב־11 בספטמבר, במסגרת הפודקאסט ‘קולות מהמערב’, ריד עצמה דיברה על עבודתה כנשקית ראשית בפעם הראשונה בסרט The old Way, מערבון בכיכובו של ניקולס קייג', שצילומיו הסתיימו לאחרונה. "הייתי מאוד נרגשת מזה ובהתחלה כמעט שלא רציתי לקחת את העבודה כי לא הייתי בטוחה שאני מוכנה לכך. אבל הכל עבר חלק. אני חושבת שהחלק הטוב ביותר בעבודתי הוא להראות לאנשים שבאופן רגיל נבהלים מרובים, עד כמה בטוחים הם יכולים להיות ואיך הם לא באמת בעייתיים - אלא אם כן הם נמצאים בידיים הלא־נכונות".
את כל מה שהיא יודעת על נשק למדה ריד מאביה, ת'ל ריד, בעצמו ארמורר מוכר בתעשייה. הייחוס המשפחתי הוא גם, ללא ספק, מה שהשיג לריד את העבודה ב'ראסט'. מן הסתם איש מהמפיקים לא האזין לפודקאסט שבו סיפרה בכנות כי הדבר המפחיד ביותר עבורה הוא להטעין כלי נשק עם כדורי סרק. או כשאמרה למאזיניה שהיא לימדה את עצמה כיצד להבחין בין סבבים ריקים לסבבים אמיתיים. "אתה צריך לבדוק אותו מקדימה ולהחליט אם הוא סרק, אם זה דמה. כך לפחות אני יכולה להבחין בכל אופן... בכל סרט אני לומדת דברים חדשים, זה הכל מאוד מהיר".
מיד לאחר תקרית הירי ב־21 באוקטובר מיהרה ריד לסגור את כל החשבונות שלה ברשתות החברתיות ולא ענתה לעשרות הבקשות לראיין אותה.
אולי כי יהיה לה קשה מאוד לצאת טוב מהאירוע הזה, לאחר שהממצאים מהסט מעלים כי שעות ספורות לפני התאונה ערכו מספר חברי צוות, ייתכן שבהם גם ריד בעצמה, מטווח בנשק חם - דבר שאסור לחלוטין על סט של סרט ומנוגד לכל נוהל בטיחות מוכר. כנראה לפחות באקדח אחד, זה שאחז בו בולדווין, נותר כדור חי בקנה. וזה קרה דווקא לשחקן שידוע כפעיל בתחום הגבלת מכירות כלי נשק בארה”ב.
מי שצפוי לעמוד יחד עם ריד בשורה הראשונה של המואשמים בתקרית הוא עוזר הבמאי דייב הולס, זה שמסר לבולדווין את הנשק תוך הכרזה שהוא "נשק קר". מגי גול, יצרנית אביזרים ופירוטכנאית מוסמכת, מסרה בהצהרה שהיא העלתה את חששותיה לגבי התנהלותו של הולס על הסט בפני המפיקים הבכירים של סדרת טלוויזיה עליה עבדו יחד ב־2019. "הוא התעלם מפרוטוקולי הבטיחות של כלי הנשק וניסה להמשיך לצלם גם לאחר שהפירוטכנאי, המפקח, איבד את הכרתו על הסט", כתבה.
היא לא הייתה היחידה שלא הייתה מרוצה מהולס. מספר ימים לאחר התקרית האומללה, סיפר מפיק שעבד איתו לאחת מסוכנויות הידיעות, כי הולס פוטר מעבודתו הקודמת כעוזר במאי לאחר שכדור נורה בשוגג ופצע חבר צוות.
× × ×
אבל כפי שהדגישו שוב ושוב המרואיינים בכתבה הזאת השבוע, איש כמעט ולא זוכר תאונות ירי על סטים מאז התאונה שהביאה למותו של ברנדון לי, בנו של כוכב אמנויות הלחימה ברוס לי. המפיק הישראלי אורי זינגר, המתגורר בלוס־אנג'לס, מספר שכל יום עבודה על סט מתחיל עם תדרוך ביטחוני הדומה לתדרוך שמקבלים במטוס לפני ההמראה. "זה מאוד משעמם כי אומרים דברים טריוויאליים שברורים לכולם, אבל זה מאוד חשוב ואני מקפיד על כך שבכל בוקר תהיה לנו פגישה כזאת. כל צוות הצילום והשחקנים עומדים בלי טלפונים שיסיחו את דעתם ומקשיבים. זה הפרוטוקול, אגב, בכל הפקה.
"נראה לי שעוד הרבה פרטים יתבררו על מה שקרה על הסט של 'ראסט' ועל מידת האשמה של בולדווין. אני לא יכול להגיד אם הוא אשם כי לא הייתי שם, אבל הבעיה של בולדווין היא שיש לו אופי ארוגנטי, של מישהו שחושב שהוא יודע הכל, וזה לא יעזור לו. הוא אשם בכך שהוא כיוון אקדח כלפי הצלמת, יחד עם זאת, אולי לא הייתה תאורה טובה? אולי אמרו לו לכוון לאזור הזה והוא לא ראה שעומדים שם אנשים? קשה לדעת מה בדיוק קרה שם".
השחקן המצרי סמי שייק שכיכב בסרטו של קלינט איסטווד 'צלף אמריקאי' וב'אזימוט' של הישראלי מייק בורשטיין, מספר שבתחילת דרכו כשחקן לא הכיר את הפרוטוקול הקפדני של שימוש בנשק על הסט. "נתנו לי אקדח צעצוע מגומי, אז חשבתי שאין בעיה לכוון אותו לעבר אנשים ומיד חטפתי צעקות שאסור בשום פנים לכוון את האקדח כלפי מישהו, ולא משנה אם מדובר באקדח אמיתי או באקדח מגומי. האקדח תמיד צריך להיות מכוון כלפי מטה.
"בחזרות לא נהוג בכלל להשתמש באקדחים אמיתיים אלא באקדחי צעצוע ובצילומים עצמם, אם אתה לא צריך לירות כדורי סרק, אז גם ייתנו לך אקדח צעצוע ולא אמיתי. ב'צלף אמריקאי', שבו היו הרבה סצנות ירי, השתמשתי ברובה אמיתי רק פעמיים. בכל יתר הפעמים זה היה כלי נשק מגומי. ברגע שהסצנה הסתיימה, מישהו רץ אליי ולקח ממני את הרובה. כך זה נעשה בכל סרט שבו השתתפתי עד היום. אני מאמין שאין בכלל צורך באקדחים אמיתיים בסרטים. אנחנו לא ב־1920.
"כשחקנים אנו סומכים על אנשי המקצוע שמסביבנו שהם יעשו את העבודה שלהם, אז כשחקן בולדווין לא אשם, אבל כמפיק? יכול להיות שכן. אם היו תלונות לגבי בטיחות על הסט ותקריות ירי נוספות, כפי ששמעתי שהיו, הייתי מצפה שמפיק יטפל בהן".
כרגע טרם ידוע האם גם בולדווין יועמד לדין על רשלנות, אבל יהיה יותר מסביר להניח שההפקה של 'ראסט', סרט שלמרבה האירוניה עוסק בסב המנסה להגן על נכדו שהרג מישהו בירי בשוגג, עומדת בפני תביעה של מיליונים. צילומי הסרט הושבתו עד למועד לא ידוע והכוכב המזועזע הודיע שהוא משעה את כל הפרויקטים הקרובים שלו במטרה להתאושש.
המפיקה הישראלית לטי גרובמן (‘בלתי נשכחים’, ‘רמבו’ של חברת ההפקות ‘ניו אימג’ מילניום’) לא זוכרת אף אירוע שאפילו מתקרב לתאונה כזו. “בשביל מה צריך היום להשתמש באקדחים וברובים אמיתיים? אפשר הרי להוסיף את האפקטים מאוחר יותר בעריכה. זה אמנם יהיה יקר יותר, אבל בהחלט שווה ובטוח יותר. בכל סרט שלנו יש כלי נשק ויריות בשפע והכל תמיד מאוד בטוח ואף אחד מעולם לא נפצע. אני מצטערת בשביל אלק בולדווין, הוא ממש לא אשם במה שקרה, אבל יצטרך לחיות עם זה כל החיים. לדעתי, בעקבות התקרית הזאת, החוקים לגבי שימוש בנשק בסרטים הולכים להשתנות ולהיות קפדניים אפילו יותר”. להלינה האצ’ינס זה כבר לא יעזור.
לפנייה לכתב/ת 
