לינץ' ידוע מראש

"המקור", ערוץ 13, 21:30

תולדות הפשע הרגילו אותנו לעבריינים שיעשו הכל כדי לטשטש את העקבות שלהם. הרי אם כבר מאן דהוא החליט לחצות את הקווים, אין סיבה שגם ירצה להיתפס ולשלם את המחיר. אולם המסמך המטלטל של "המקור" על הלינץ' בבת־ים, שהתחולל במסגרת שבוע הלינצ'ים הנורא של מבצע שומר החומות, הוא לא רק כרוניקה של אלימות מזעזעת; הוא גם שחזור על אירוע שבו השנאה באמת הייתה חזקה יותר מהכל: מהמוסר האנושי הבסיסי ועד ההיגיון התועלתני הפשוט.

 

הכתבה החשובה של גיא אסיף, איתי רום ורביב דרוקר נשענה על התיעוד שהמשטרה אספה, זה שבאמצעותו היא הצליחה לשים יד על המעורבים המרכזיים בהסתערות האכזרית על סעיד מוסא. החומרים המפלילים לא הגיעו רק ממצלמות האבטחה בחנויות או מצלמי עיתונות שהנציחו את המחזה המבעית, שאף הועבר בשידור חי בחדשות "כאן": היו שם גם הודעות קוליות והודעות טקסט של חלק מהמשתתפים, שבעצם הוציאו לאור את כוונותיהם ולא התאמצו להצפין אותן.

 

היכולת להגיע אליהם, שהיא אחד התוצרים החיוביים הבודדים של עידן אובדן הפרטיות, הייתה אמורה לשלול מלכתחילה את האפשרות שלהם לחמוק מאחריות. ובכל זאת, המזימה חסרת התחכום - באים לטיילת ומרביצים לערבים - יצאה לדרך ולמרבה הצער הגשימה את הייעוד שלה. הכתובת הייתה על הקיר, עם אותיות בגודל בורג' חליפה, אבל המשטרה שוב שכחה את המשקפיים.

 

לכן מה שמטריד כאן הוא לא רק המעשה החמור (ולכל המודאגים, התוכנית תעסוק בשבוע הבא בלינץ' שביצעו ערבים בחייל ביפו, כי היה מספיק רוע לכולם) או המחדל המשטרתי. מה שעוד מציק הוא שביל הפירורים שפוזר בנדיבות. האם זה חוסר מודעות קיצוני? יצר לאו־בר־כיבוש? או שאולי זאת ההנחה שיהיה בסדר. כמו במקרה של הלינץ' בהבטום זרהום אחרי הפיגוע בתחנה המרכזית בבאר־שבע ב־2015, שם העונשים שנגזרו על חלק מהמעורבים היו מינימליים, אם בכלל.

 

"המקור" לא חייבת לענות על השאלות הללו, בטח כשגם המאמץ לנסח מכנה משותף בין החשודים לא הניב תובנה משמעותית. להציף אותן בפריים־טיים, תוך הדגשה שהזוועה הזאת לא נחתה מהחלל, זה די והותר. בשל כך ראוי לשים לב למשפט הסיכום של רום, בדיון באולפן, על "המסיתים שידעו להיזהר". הם לא נתנו רשימת ציוד (ולא מדובר בחטיפים ושתייה) וגם לא נתנו כותרות סלנג ממריצות ("קַטְלה"), אבל כן דחפו ועודדו – ואז ידעו להרחיק את עצמם מהדבר עצמו, ועל כן גם מהכתבה של "המקור". אל דאגה: למרבה הצער, אין ממש ספק שיהיו עוד הזדמנויות.

 

בקטנה
פרק הסיום של "להיות איתה" (ערוץ 12) אמנם לא התהדר בטוויסט מפתיע במיוחד, אבל הוא הזכיר מה היה כובש בשלוש העונות של הסדרה: הכתיבה המשעשעת, הכימיה בין אביב אלוש לרותם סלע, האמפתיה כלפי הדמויות (מלבד ונסה ב־ 95 אחוז מהזמן) וגם כמה אבחנות מעניינות על אהבה והמנגנונים שמניעים אותה (משיכה, חסכים, טראומה). הסצנה האחרונה, מעין גרסה אופטימית לפינאלה המופתי של "עמוק באדמה", נחתמה באזכור של "רמזור". זאת לא רק התכתבות בין שתי סדרות מצליחות של "קשת" אלא גם אמירה חכמה על המעבר של עמוס (אלוש) ונועה (סלע) משלב הדרמה לשלב הבורגנות. עם קצת מזל ומאמץ של היוצר אסי עזר, אולי הפאזה הזאת תיבחן בסרט.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים