המושל כמשל
אצלנו עבר התקציב, מה שאולי, רק אולי, מבטיח רגיעה פוליטית. הדרמה האמיתית מתחוללת דווקא בארצות־הברית. הסיפור מתחיל עם תלמידת תיכון במחוז לאודון בוירג'יניה שנאנסה בשירותי הבנות על ידי תלמיד, שנכנס לשם ברשות. אביה של הצעירה, סקוט סמית, הגיע לאספת הורים כדי להתלונן על מה שקרה לבתו. לא ברור אם הוא התפרע שם. אבל הוא נעצר, כאשר מועצת ההורים מאשימה אותו בלא פחות מ"טרור מקומי". התוקף עצמו הועבר לבית ספר אחר, שם הוא ביצע תקיפה מינית נוספת.
התקיפה המינית נכנסה לוויכוח המתנהל בארה"ב על הכנסת CRT (תיאוריית הגזע הביקורתית) למערכת החינוך. שהרי לפי חסידי התיאוריה, אין חלוקה בין “גברים” ל”נשים”. יש מגדר. והוא גמיש. כל תלמיד, אם רק ירצה, יכול להיכנס לשירותי הבנות. ובעצם, מי בכלל צריך הפרדה בשירותים כאשר אין חלוקה בין נשים לגברים. זו מציאות שיוצרת גן עדן לטורפים מיניים. התיאוריה אומרת, בקיצור נמרץ, שהחברה המערבית וחוקיה יוצרים הבניה שיטתית של גזענות כלפי הלא־לבנים. הטענות נגד התיאוריה מתרכזות בכך שהיא מדכאת את חופש הביטוי, שהיא מעודדת גזענות הפוכה, נגד לבנים, ומושיבה אותם, ואת ארצות־הברית כולה, על ספסל הנאשמים, שחסידיה פועלים כמו “המשמרות האדומים” בסין, ועוד־ועוד. כאשר המחאה הגיעה גם ללאודון, על רקע אירועי התקיפה המינית, התובע הכללי של ארצות־הברית, מריק גרלנד, הורה להכניס את האף־בי־איי לחקירה נגד ההורים המוחים. גם הם הואשמו בטרור מקומי. דרישה שהעלו רפובליקנים בגבעת הקפיטול להוריד את האף־בי־איי מהסיפור נענתה בסירוב של גרלנד.
הפרשה והדיון סביבה מתחוללים על רקע הבחירות לתפקיד המושל בוירג’יניה. בבחירות לנשיאות זכה ביידן בהפרש ניכר לטובתו. הפרשה גרמה לך שהפוקוס של הבחירות עבר לדיון על הכללת תיאוריית הגזע הביקורתית במערכת החינוך. המועמד הרפובליקני לתפקיד המושל, גלן יאנגקין, הבטיח להוציא את ה־CRT ממערכת הלימודים. לפני הפרשה, היה נדמה שהמושל הדמוקרטי, טרי מק’אוליף, מנצח בהליכה. זו גם הייתה ההערכה עד הרגע שבו זרמו התוצאות. וירג’יניה הפכה מעניין מקומי למוקד העימות בין המשך הדורסנות הפרוגרסיבית לבין השמרנות הרפובליקנית. העיתונות הפרוגרסיבית, כולל “הניו יורק טיימס”, התייצבה לצד הראשונים, עם הטענה המוזרה שהתלמיד והתלמידה קיימו יחסי מין בהסכמה בעבר. אז מה? ממתי זה היתר לאונס?
ביום רביעי בבוקר הגיעו התוצאות. יאנגקין ניצח בניגוד לכל התחזיות. זו מפלה לממשל ביידן, שסובל מצניחה חופשית באהדה הציבורית. הוא נגרר אחרי האגף הפרוגרסיבי במפלגה, והוא משלם את המחיר. הוויכוח לא תם ולא נשלם. יש לו השלכות גם על ישראל. ההמשך יגיע.
לא ביקורת, הסתה
בדרך כלל כאשר אומרים "מטורללים", בהקשר הפוליטי, הכוונה היא לתופעה שבה הפרוגרסיביים הופכים למה שקרוי בארה"ב "ווק" (woke). העניין הוא שהתופעה הזאת, של ירידה מהפסים, בגלל אג'נדה פוליטית, לא שמורה רק לשמאל. היא מגיעה גם לימין. יש לכם מושג למה נסע ראש הממשלה נפתלי בנט לוועידת האקלים בגלזגו? ובכן, לפי ד"ר אבישי בן חיים, מדובר בעצם בעוד תעלול של "ההגמוניה המדכאת", ש"מכשירה את הדיכוי: שלילת הרעיון הדמוקרטי / החלשת הלאומיות היהודיות. יש להם (להגמוניה ולבנט) אינטרס שבכל מקום שילדי ישראל למדו פעם 'אהבת ארץ ישראל' הם ילמדו 'אהבת כדור הארץ'". זקני ציון האנטישמים לא היו מנסחים את התיאוריה המופרכת הזאת יותר טוב. לימין יש טענות לא רעות נגד הממשלה. הן ראויות להישמע. אין צורך, חלילה, לסתום את הפה של בן חיים. והדברים הללו נכתבים כאן משום שבן חיים מביע את העמדות הללו בערוץ 13, שהוא אחד החשובים בישראל. ולא מדובר בהשמעת ביקורת. מדובר בהסתה. יש מטורללים משמאל. יש גם מימין.
לבדוק את העמותה
התחקיר שפירסמה אילה חסון על עמותת "סיוע 48", שמנוהלת על ידי בכירי רע"מ, והקשר לחמאס - היה מטלטל. העובדה שהכתבה מבוססת על תחקיר של עמותה ימנית, "עד כאן!", לא מורידה במילימטר אחד מחומרת הדברים שנחשפו. הבעיה מתחילה במניפולציה שעושים לתחקיר. הרי בכירי ותומכי הליכוד הם אלה שהעניקו הכשר פומבי לרע"מ (על ארבע הפעמים שמנסור עבאס הוזמן לבלפור למדנו בדיעבד). "מנסור עבאס הוא קול חדש שמעורר תקווה עצומה", כתבה גלית דיסטל אטבריאן. "יש לחבק את מנסור עבאס", קרא איוב קרא. "להקים ממשלת ימין בתמיכת עבאס", דרש שמעון ריקלין. "לקרוא לעבאס תומך טרור ביום שהוא מגנה טרור נגד מתיישבים יהודים בשומרון זה לא רציני ולא ראוי", טען ינון מגל. "העמדה המבוססת על העיקרון שאין לתת לגיטימציה לממשלת ימין בסיוע מפלגה ערבית היא עמדה שגויה", הפציר מיקי זוהר, רגע לפני שהוקמה ממשלה חדשה. "עבאס מייצג את הערבים שרוצים לחיות בשלום", הצהיר יואב קיש. ויש עוד.
נחזור לתחקיר. העמותה לא קמה יחד עם הרכבת הקואליציה החדשה, בשיתוף רע"מ. היא פועלת כבר עשרות שנים, גם תחת שלטון הימין. הממשלה הנוכחית לא העבירה אגורה אחת לעמותה. מנכ"ל העמותה, ראזי עיסא, אכן צולם יחד עם איש חמאס, ראזי חאמד, ביום שבו נפתח משרד העמותה בעזה. לפי טענת העמותה, בתגובה לתחקיר, חאמד לא הוזמן ולעמותה אין שום קשר לחמאס. נכון? לא נכון? זה בהחלט עניין לבדיקה או לחקירה ביטחונית. גם "התשלומים ליתומים" צריכים להיבדק, משום שייתכן שמדובר באותו סוג תשלומים של הרשות הפלסטינית למשפחות מחבלים ובאותו עידוד לטרור. ובכל מקרה, גם אם יש לעמותה קשר כלשהו לחמאס, הוא היה קיים גם תחת שלטון הליכוד וגם בימים שבהם בכירי הליכוד קיוו להקים קואליציה עם רע"מ. הדבר האחרון שצריך להטריד אותנו הוא בעניין "כספי משלמי המיסים שמועברים לחמאס". זה לא מה שנחשף בתחקיר. אבל זו הדמגוגיה שכבר מופצת. ולא רק שכספי מיסים לא עברו. אפשר לומר בוודאות שהם גם לא יעברו.
לפנייה לכתב/ת 
