הן שקדו שנים על לימודיהן בבית המדרש, הן נבחנו על ידי גדולי הרבנים במסלול זהה למבחנים של הרבנות, הן בקיאות בהלכה ואוהבות אותה. ובכל זאת, עד כה מדינת ישראל מעולם לא הכירה בידע או במעמד של רבניות אורתודוקסיות. למעשה, אפילו העברית לא ממש מכירה בהן. הלוא בעברית "רבנית" הוא שמה של אשת הרב, אבל הנשים הללו לא קיבלו את התואר מתוקף נישואים אלא מתוקף ההשכלה וההכשרה שצברו. מתוקף הציבור שצמא היה להנהגתן. לפני שנים ספורות עולם התורה הנשי התמקד בלימוד בלבד והיה מצומצם, אבל בעשור האחרון חל שינוי משמעותי. יותר ויותר תלמידות חכמים הפכו לדמויות מנהיגותיות, למורות הלכה ולפוסקות, בעיני הציבור שבחר בהן וראה בהן כתובת.
ב־2005 נפתח לראשונה מסלול הכשרה במדרשת לינדנבאום שהגיש נשים למבחנים שמקבילים בדיוק למבחני ההסמכה של רבנים ברבנות הראשית. מאותו מחזור סיימו שתי נשים בלבד. היום ישנם שבעה מרכזים בכל הארץ של מדרשות שונות שמכשירים ובוחנים נשים בהלכה, ישנן עשרות בוגרות ועשרות נשים שעדיין נמצאות בתקופת ההכשרה. ובכל זאת, רבניות אורתודוקסיות הן חיה נדירה: הן קיימות במציאות, מתרבות, נפוצות, אבל נטולות כל הגדרה רשמית.
כעת, לראשונה, משרד הדתות יבחן נשים דתיות במבחנים מקבילים למבחני הרבנות. הרגע הזה, בהיסטוריה היהודית ובהיסטוריה של נשות ישראל, הוא רגע גדול. רגע של הכרה שלא נראה עד כה. התוכנית של משרד הדתות נולדה כתשובה לעתירתן של כמה רבניות לבג"ץ באמצעות עמותת עיתים. הרבניות טענו שהרבנות מפלה נשים בכך שהיא לא מאפשרת להן לגשת למבחנים כמו גברים ובג"ץ דרש מהמדינה למצוא פתרון. הרבנות, מצידה, אמרה שאם יאלצו אותה לקבל מועמדות נשים למבחני רבנות, היא לא תבחן אף אחד. לא גברים ולא נשים. עם כניסתו של השר מתן כהנא למשרד הדתות חל שינוי גישה. כהנא מכיר את עולם לימוד התורה הנשי היטב. מאז שנכנס לתפקידו הוא ביקר במדרשות, פגש את התלמידות ששוקדות על התוספות והבית יוסף, והוא גם מכיר היטב את האהדה הרבה לה הן זוכות בקרב הציבור הדתי־לאומי. התופעה הזו תפסה תאוצה בקצב מסחרר. בחודש פברואר מונתה הרבנית דבורה עברון להיות המנהיגה הרוחנית של אוניברסיטת בר־אילן, תפקיד שלא היה קיים באוניברסיטה הדתית עד כה. באפריל מונתה הרבנית שירה מירוויס מרילי לעמוד בראש קהילה ביישוב אפרת, והפכה לרבנית האורתודוקסית הראשונה בישראל שמובילה קהילה. וכמובן, ישנן מורות הלכה ורבניות רבות שממלאות את בתי המדרש, מוזמנות לפורומים ציבוריים, לוקחות חלק בארגון הרבנים והרבניות "בית הלל", ועוסקות בצורכי ציבור. הרבנית האורתודוקסית אמנם לא מובילה תפילה או נספרת למניין, אבל היא משיבה לשאלות הלכתיות, מלמדת תורה להמונים, מלווה רוחנית אנשים שנמצאים בשלבי חיים משמעותיים כמו אבל, לידה או חתונה ומהווה כתובת לכל שאלה הלכתית כמו רב.
על פי התוכנית שמקדם ומתקצב כהנא בכמיליון שקלים, יוקם מערך מקביל למערך הבחינות של הרבנות בתוך משרד הדתות. ועדת היגוי בהובלת רבנים ורבניות תחבר את המבחנים לנשים, שיהיו שווים בהיקף ובעומק למבחני הרבנות של הגברים. כל אישה שתעמוד בהצלחה במבחנים תוכל להתמודד לכל תפקיד ציבורי שדורש תנאי סף של מבחני רבנות.
המהפכה הזו היא דרמטית, אבל כמו תמיד – חלקית. אליה וקוץ בה. נשים לא תוכלנה להתמודד לתפקיד רב עיר כיוון שזהו תפקיד שדורש סמיכה של הרבנות. גם עתירת בג"ץ כרגע לא יכולה לתת לכך מענה. "אני מעודד את הנשים הללו לגשת אל המועצות הדתיות, להתמודד על ההובלה שלהן, להשפיע בקהילות שלהן", אומר כהנא. "אשמח לראות אותן בתפקידי הובלה ואעמוד לצידן. עולם לימוד התורה הנשי הוא בשורה גדולה שהציבור מאמין בה, וזוכה לחיזוק מגדולי הרבנים. החלטנו שבמשרד לשירותי דת נשלב נשים בכמה שיותר תפקידים. העתירה לבג"ץ בהחלט על השולחן, אבל מדובר פה ברצון שלי, ואני רוצה לתת לזה מענה במשרד שלי. נדהמתי מהמסירות ומהכמיהה של לומדות התורה, וכיהודי דתי אני מחויב להן ואהיה שם בשבילן".
ואכן, נראה שמעולם לא נכנסו בשערי המשרד כל כך הרבה נשים. השר נפגש באופן קבוע לשולחנות עגולים עם נשים מהעולמות התורניים, עם ארגוני נשים ועם אוכלוסיות נוספות, למשל נציגי המסורתיים שלאחרונה החלו להתאגד. ישנו ניסיון אמת של המשרד להבין את הצרכים השונים של הציבורים השונים. המבחנים למורות הלכה הם חוליה בשרשרת ארוכה. כהנא מעודד מינוי של משגיחות כשרות ועל הפרק עומדת גם תוכנית ליועצות הלכה, המשיבות רק בענייני טהרה.
בעמותת עיתים, שמייצג את העותרות, פחות מרוצים ולא מתכננים למשוך את העתירה. "אין באמת דבר כזה 'נפרד אבל שווה'", אומר הרב שאול פרבר, יו"ר העמותה. "יש פה הרבה רצון טוב, אבל הרבה אנשים עלולים להפיל את הפתרון. צריך תקציב, תוכנית, ייעוץ משפטי, ואני חושש שלא נגיע ליעד. גם ועדת ההיגוי מיותרת. זה צריך להיות אותו מבחן, באותו יום, ואז לא צריך כסף, ולא ועדת היגוי, ולא צריך לחשוד בתוכן. השעון של הממשלה הזו מתקתק, ולכן אנחנו רוצים פתרון מיידי ולא תוכנית של שנה וחצי".
את הרבנית דבורה עברון, שמנהלת היום את התוכנית למנהיגות הלכתית במדרשת אור תורה סטון ומכשירה את הדור הבא של הרבניות, פגשתי בדיוק לפני ארבע שנים וחצי לשיחה משמעותית. היא הייתה אז בוגרת טרייה שסיימה את מבחני ההסמכה שלה, וראיינתי אותה לספרי "הדתיות החדשות", שעוסק במהפכת הפמיניזם הדתי. עברון נבחנה על ידי גדולי הרבנים, ביניהם הרב קנוהל ז"ל והרב מלמד מישיבת הר ברכה. שאלתי אותה אז למה היא נכנסה לתהליך כל כך ארוך וקשה, אם ממילא אין הכרה בידע שלה. שאלתי האם נזכה לראות את השינוי בימינו, או שרק בנותינו ייהנו מהפירות. התשובה שלה מלווה אותי עד היום. "אני רוצה להיות חלק מתהליכים שיישארו לאורך שנים, ברור לי שאת חלקם אפילו לא אראה בימי חיי", אמרה, "אני חוליה בשרשרת הדורות ולכן השאלה 'מה יהיה בסוף' לא רלוונטית עבורי כי מדובר בתהליך שנמדד בשעון של הנצח".
ומתברר שהזמן טס מהר. היום, כמנהיגה הרוחנית של אוניברסיטת בר־אילן, הרבנית דבורה רואה את תלמידותיה מקבלות את המנדט מהציבור שוב ושוב. בשמחה, בנדיבות. כשאנחנו חוזרות לראיון מאז, שתינו צוחקות. "ידעתי שיהיו דברים שיקרו אחרי לכתי, וזו עשייה שיש לה מבט רחוק, אבל הייתי בטוחה שההכרה של מוסדות המדינה תקרה יותר לאט. שאני לא אהיה חלק מזה. אלא שדברים קורים מהר משחשבנו. אני מברכת את שר הדתות והצוות שלו על כל מה שהם עושים בעניין. זה לא רק בקשר למבחני ההלכה, אלא לשינוי הגישה שמייצר שיתופי פעולה שלא ראינו קודם. הם מתייחסים לנושא בצורה רצינית, מתוך בקיאות והבנה. תהליכים חברתיים קורים מלמטה למעלה, ומבשילים כשיש תנועה מלמעלה למטה. והנה, אנחנו בנקודה הזו. חרשנו את השטח, הציבור עשה את הבחירה שלו, ועכשיו תור המדינה".
יום ג' / 14:15 / ועידת האקלים / סקוטלנד
עם פרח בדש, עניבה מתנפנפת וחצי חיוך שכולו מבוכה, ראש ממשלת בריטניה בוריס ג'ונסון קד קידה מלאה בפני שרת האנרגיה של ישראל, קארין אלהרר. ידו נוגעת בעדינות בידה, במגע שנע בין לחיצת יד רשמית להושטת המרפק בימי קורונה. והיא – ישובה על כיסא גלגלים, נראית באי־נחת, נבוכה לא פחות ממנו. לצידה המאבטחים שצופים לרגע בהתנצלות בסגנון בריטי.
אלהרר לא יכלה להיכנס אל ועידת האקלים בגלל בעיית נגישות, ובזמן שראש הממשלה בנט נאם היא נאלצה לשוב על עקבותיה. מתברר שגם ועידה שהתכנסה לדון בעתיד טוב יותר לא פטורה מבעיות נגישות, שאמורות היו לחלוף מהעולם. בנט יכול היה להגיב בצורה טובה יותר. למחות בנאומו על הביוש של שרת האנרגיה של מדינתו, או אפילו לייצר סצנה ולצאת לנאום לצידה. אבל הוא דבק בתוכנית המקורית. בדיעבד, החליט להזמין את אלהרר אל פגישתו האישית עם ראש ממשלת אנגליה ובכך לייצר מחווה שכולה טקסיות.
לטקסים יש משמעות, ולקידה הבריטית, על פי כללי הנימוס, יש ערך. אבל למעשה, הרגע הזה בדיוק הוא שמדגיש את הנכות של אלהרר ולא את תפקידה המשמעותי כשרת האנרגיה של ישראל. פרט כביכול פעוט, כמו היעדר נגישות, מייצר אפקט דומינו. הוא גם מונע מבעל המוגבלות את הזכות הבסיסית להגיע או להתנייד, וגם באופן אבסורדי שולל את זהותו כאדם שלם ומדגיש את המוגבלות בלבד.
אלהרר היא פוליטיקאית מיומנת ושרה שמובילה את אחד המשרדים החשובים בממשלה, אבל בגלזגו היא הפכה בעל כורכה לאישה הנכה שבוריס ג'ונסון התנצל בפניה. לעיתים גם קידה בריטית שכולה התנצלות אמת יכולה לסמל רגע של פטרונות.
שינוי מן המזרח
לעיתים, כשדברים מתנסחים לראשונה, הם מחפשים את הנתיב שלהם בעולם. לא תמיד בדיוק, לא ממש שם, אבל יש גירוד של איזו נקודת אמת ששווה להשקיע בה ולשקוע לתוכה. כך הרגשתי אחרי פרסום הטור הקודם, "סיכום ביניים", שעסק במעמד הביניים המזרחי. הטור היה אישי מאוד, אבל ניסה להתבונן באופן סוציולוגי, באמצעות ד"ר מירב אהרון גוטמן, על המבנים החברתיים שמאפשרים התקדמות ולא נשארים בדיכוטומיה של ישראל הראשונה והשנייה. מאז נערמו התגובות, ורובן היו מעוררות מחשבה ומחכימות. מבחינתי זוהי הזמנה מבורכת לשיחה חשובה ונדרשת.
ד"ר אהרון גוטמן ואני מסכימות בנקודות מסוימות וחולקות באחרות, אבל ראשית המסע נטועה בהבנה כי מעמד הביניים המזרחי הוא כוח משמעותי שיש לו אחריות ומסוגלות להיות בעל תפקיד ממתן בחברה הישראלית. דווקא מגוון הקולות, הגישות או התיאוריות בתוך המחנה מעיד על כוחו. קבוצות שוליים לרוב יתקשו מאוד לייצר ריבוי קולות, כיוון שהן עוד במציאות של הישרדות. בעל כורחן, נכפה עליהן לצופף שורות סביב דרישות בסיסיות. דווקא הדרך הארוכה שכבר הלכנו היא זו שמאפשרת יצירת שיחה ערה ורלוונטית, שיש בה גישות שונות ומחלוקת בריאה.
ההתקדמות החברתית מייצרת מורכבות, אבל ממש לא מתעלמת מעוול. להפך. אם יש משהו שאין לגביו ספק, אלו העוולות הרבות שנעשו בעבר, ולצערנו מתקיימות גם היום במגוון זירות. הגזענות אולי שינתה את פניה, אבל היא עוד חיה ונושמת בדרכה, וישנם ציבורים שלמים בישראל שסובלים ממנה פי כמה וכמה. מה נוכל לחסוך מהם? איך נוכל לייצר שותפות שיש בה קשב?
הלוא רק הביטוי "מעמד הביניים המזרחי" הוא אילוץ מהונדס, שמכניס לחבילה אחת יוצאי מדינות שונות בתכלית. השפה שלנו מוגבלת, המונחים שלנו חסרים. המציאות טסה קדימה, הפכה למרובדת יותר ועשירה יותר, ולעיתים בדיוק בגלל זה גם יותר מורכבת לפיצוח. ישנו תעתוע שמקשה עלינו לשים את האצבע על הבעיות האמיתיות, הדחופות, שאנו צריכים להשקיע בהן את מרצנו. בדיוק בגלל זה צריך לנהל שיחה ערה, לא חשדנית ולא מתגוננת, בקרב בני דור 1.5 להגירה מארצות האיסלאם. צריך לייצר מונחים חדשים ושפה חדשה שתואמת לימים שלנו, ולאתגרים שהם מביאים איתם.
צמיחתו ופריחתו של הקול המזרחי בציבוריות הישראלית הן מתנה יקרת ערך. ככל שנצליח להתבונן פנימה ללא חשש, לחלוק זה על זה, לבקר, לדון ולהתפלמס, כך נייצר מחויבות עמוקה יותר אחד כלפי השני ושיחה עשירה יותר כלפי כלל החברה הישראלית.
