רק לפנות בוקר, כשתקציב 2021 עבר בקריאה שלישית, חזרו חברי הקואליציה לנשום. אז, ורק אז, היה ברור שחוק התקציב יעבור. לשועלים הוותיקים, אלה שכבר עברו אי־אלו הצבעות בחייהם, היה ברור מה שלא היה ברור עד לאותו הרגע: שלנתניהו אין שום שפן בכובע. אם היה כזה, כבר היה שולף אותו. כולם חיכו עד לרגע האחרון להפתעה. לקסם של ביבי. וזה לא שלא היו ניסיונות לפתות מישהו לעבור צד, לשכנע את גנץ לעשות את המעשה המתבקש. לא סתם התעקש הקומבינטור הגדול של הממשלה, אלקין, להצביע קודם על תקציב 2021. אם משהו היה משתבש, אם ברגע האחרון היה מתגלה עריק, ב־14 בנובמבר הממשלה הייתה נופלת. זאת גם הייתה הסיבה להקדים את ההצבעה ב־10 ימים. החלטה לא שגרתית שנתקלה בהתנגדויות בתוך הקואליציה: מה פתאום להקדים, למה למהר?

אבל אלקין, שעל שמו (וע"ש סער) רשומים כמה מהתרגילים הפוליטיים המפוארים שידעה הכנסת (תחת נתניהו), התעקש. הזהירות שלו נמשכה גם בזמן ההצבעה, כשהגיע להסדר עם האופוזיציה שהם יוותרו על חלק מההסתייגויות בתקציב 2021, בתמורה להפסקה יותר ארוכה. העייפות הייתה ניכרת על פני חברי הכנסת. אפילו ה"מקופלת" של דוד ביטן לא הצליחה להטעין אותם באנרגיות הדרושות כדי לצלוח את הלילה. סיפרו על ח"כ בולט מהאופוזיציה שנראה שתוי. הוא היה מביש, מתלעלע, מקלל, כך אמרו. הדבר שהיה הכי ברור, אומר גורם בקואליציה, שמדובר בסוף עידן. סוף עידן נתניהו בליכוד. והדבר השני הוא שהליכוד הפכה סופית למפלגה של אמסלם.

הסכמת האופוזיציה למשוך את ההסתייגויות תמורת יציאה למנוחה הייתה עוד עדות לכך שבאופוזיציה יודעים שאין יותר על מה להילחם. התקציב עניין גמור. פניו של נתניהו אמרו הכל, מספר שר בכיר. הן היו שחורות משחור.

הייתי במתח עד לרגע האחרון, סיפר ראש הממשלה בנט אחרי ההצבעה. החשש מ"שפן" שיישלף היה מוחשי. ברגע ההצבעה הרגשתי שהכל היה שווה. כל התקופה הכל כך קשה, ההפגנות מול ביתי, צעקות הבוגד, הנוכל. אבל זה היה הרגע, אומר בנט, שאמרתי לעצמי: עשינו את זה. זה לא רק קו פרשת מים לאומי. זה גם אישי. בניגוד לקודמו, בנט לא נרתע מלשתף את שותפיו בניצחון. זה היה מאמץ קבוצתי, אמר, כשהוא מונה את כל שותפיו, כולל גנץ.

על חלקו של לפיד בהעברת התקציב אין חילוקי דעות. חודשיים הוא עבד על הרגע הזה, נסע עם מנסור עבאס ליישובים לא מוכרים, ישב עם אביר קארה שוב ושוב על דמי אבטלה לעצמאים, עם רם שפע על רפורמת החקלאות, עם מיכאל ביטון על יחסיו הסבוכים עם אורנה ברביבאי. הוא כמעט איחד את הצוות שלו עם הצוות של בנט בשבועיים האחרונים. אחרי ההצבעה כתב לו השר יואל רזבוזוב שזו לוליינות מטורפת. זה הרבה יותר קרוב לתפירה, ענה לפיד.

ובכל זאת, ביום ההצבעה הניח לפיד לפני שר האוצר לוחית רישוי שעליה כתוב "הבוס". שאלתי אותו לפשר התואר. כשהעברתי תקציב ב־2013, אמר לפיד, ביבי שלח את כל העולם לשים לי רגליים. רציתי שליברמן יידע שביום הזה כל הממשלה מאחוריו. זה לא משהו שקורה בפוליטיקה, הוא אמר, בטח לא במפלגות שונות. אבל אני סומך על איווט בעיניים עצומות. השותפות איתו היא שמחזיקה את הממשלה הזאת.

ואכן, נראה שיש אחדות דעים בממשלה על מעמדו ותפקודו של שר האוצר. זה כמעט בלתי נתפס הדברים שנאמרים על ליברמן על ידי שותפיו. מבנט, דרך סער ואלקין ועד לפיד. נראה שאפילו גנץ היה חותם על זה. ליברמן, אמר לי סער, עבר שינוי אמיתי. הוא התמתן, התבגר. הוא נמצא היום במקום שיש לו אותו ציבור שהיה לו תמיד, תחת אותם הדגלים, והתפיסות שלו הן של ימין שפוי. הוא נראה הרבה יותר נינוח, סובלני.

היה פה ממש צוות ביצוע של ההצבעות, אומר אלקין. זה היה השר חמד עמאר מהאוצר, יו"ר הקואליציה עידית סילמן ואני, ויו"ר סיעת יש עתיד בועז טופורובסקי. גם לפיד ובנט היו מעורבים מאוד, אבל מאחורי הקלעים זה היה ליברמן שליווה את התקציב ובקיא בכל פרט. הוא זה שפתר את המשברים שצצו בממשלה ובכנסת, ישב עם הח"כים, הרגיע אותם והגיע לפשרות.

קשה למצוא בימים אלה אדם יותר מרוצה מליברמן. הוא מרגיש שמילא את כל התחייבויותיו מהבחירות: להוריד את נתניהו מראשות הממשלה ולהחליף את השלטון, להקים קואליציה בלי ש"ס ויהדות התורה, לקבל את האוצר, לעשות עסקת חבילה עם כל הגורמים במשק ולהעביר תקציב. הספקנו לא מעט, אמר בסיפוק. מה קרה, שאלתי, שהפכת פתאום לאיש המתון, הסובלני. למבוגר האחראי. ממתי אתה יושב עם חברי כנסת ומקשיב להם. מה קרה לפתיל הקצר? אני עוד עובד על זה, הוא אמר.

ממשלת בנט קיבלה השבוע את מה שהיא מחכה לו 143 ימים: יציבות, אופק. זו כבר לא הממשלה המקרטעת, השברירית, שעתידה תלוי על בלימה ומותנה במצבו של נתניהו. ממשלה שכל משב רוח בלתי צפוי עלול להפיל אותה. בהצבעה על התקציב קיבלה הקואליציה גם אישור לקיומה, לכך שיש לה 61 מלא־מלא. לא עריקים ולא נעליים.

הדילמה של נתניהו תתחדד עכשיו. יש מי שסבורים שיצטרך להכריע בין לשבת באופוזיציה או ללכת לעסקת טיעון, ואם האופציה השנייה - יעדיף לעשות זאת עכשיו, לפני שהיועמ"ש מתחלף. כדאי שלא נתבלבל, אומר שר בכיר: ביבי לא הולך לשום מקום, יש לו עשר נשמות. הוא ינסה לגבש את הליכוד כדי שלא ידיחו אותו וימשיך לנסות לפרק את הממשלה.

כדאי לשים לב: מי שתקעו את המסמר בארון הקבורה הפוליטי של נתניהו אלה אנשים שהיו לצידו. ליברמן, יד ימינו בשנות ה־90 ושותף בכיר עד לפני מספר שנים; בנט, שהיה ראש המטה שלו כשהיה באופוזיציה ושר בכיר בממשלותיו; סער, שהיה מספר 2 והאופרייטור הראשי שלו; לפיד, שותפו לשעבר ושר אוצר בממשלתו; אלקין, שהחליף את סער בתור האופרייטור הפוליטי הראשי ואיש אמונו; ואפילו גנץ, ראש ממשלתו החליפי. איך אומרים? כולם היו בניו.