בין הרתעה ל"עשן קר"

שאלת השימוש באבוקות מלווה כבר שנים רבות את הכדורגל, ומתמקדת במחלוקת מהותית בין חלק מהקהל שמאמין כי מדובר בחלק חשוב מהצבע שהוא מוסיף למשחק, לבין המשטרה והקבוצות שחוששות מפגיעות פיזיות באוהדים ובשחקנים ומנזק לרכוש – שלא לדבר על הקנסות הכספיים הכבדים.

האיסור על אבוקות וזיקוקים גורף בכל רחבי אירופה, אבל מובן שלא ניתן להגיע למצב של אכיפה מוחלטת, בגלל הניסיונות היצירתיים להחדרת האבוקות למגרש (בעבר היה בבריטניה שימוש נרחב בילדים שלא עברו חיפוש בכניסה). במזרח אירופה, טורקיה ויוון אין ממש שליטה במצב, אבל בפרמייר־ליג רואים הרבה פחות מקרים כאלה בגלל ההרתעה. בחודש שעבר נעצרו באנפילד ארבעה אוהדי ליברפול שהביאו אבוקות למשחק מול מנצ'סטר סיטי (אחת מהן נזרקה למגרש), והעונש יכול לעמוד על שלושה חודשי מאסר.

בגרמניה ניסו ללכת בכיוון אחר בשנה שעברה. אוהדי המבורג מהליגה השנייה הגישו בקשה מיוחדת, וקיבלו אישור להפעיל עשרה רימוני עשן צבעוניים לפני אחד המשחקים. התנאים היו שיעשו זאת במקום פתוח המיועד לכך, בין היציע לדשא, בפיקוח מומחה לאמצעים כאלו ובנוכחות לוחמי אש שיהיו מוכנים לצידם. בינתיים אותו מקרה לא הפך לנורמה ועדיין לא הושגה הסדרה בנושא. אחת האפשרויות שעלו בעבר, וכבר נכנסה לשימוש בדנמרק, היא פירוטכניקה מזן "העשן הקר" – כזו שבטוחה לשימוש – אך הדבר לא תפס תאוצה באירופה עד כה.