ארנון בר־דוד, נשוי בשלישית פלוס שישה ילדים, נולד בשנת 1957 וגדל בקריית שלום, תל־אביב. למד בגימנסיה גאולה. התגייס לקורס חובלים ב־1975 ומשם עבר לשריון והיה מ"פ טנקים. כיום רב־סרן במילואים. אחרי השחרור החל לעבוד כמרכז הנהגה בצופים ולמד היסטוריה באוניברסיטת תל־אביב. היה כתב ספורט בעיתון 'חדשות' בשנת 1986 ומפיק לילה בעיתון עד שנת 1990. לאחר מכן ניהל מחלקה במינהל החינוך בעיריית ת"א וב־1993 עבר לארגון העובדים של העירייה. בהמשך כיהן כיו"ר הארגון עד שנת 2006, אז עבר להסתדרות כיו"ר הסתדרות המעו"ף. ב־2019 מונה ליו"ר ההסתדרות במקומו של אבי ניסנקורן

לפני הכל, התגברנו כבר על השבר הכלכלי שגרמה הקורונה?

"אנחנו בשלבי יציאה ממנו ורואים תוצאות טובות מאוד של המשק בחצי השנה האחרונה. העברת התקציב הייתה מאוד חשובה. כיו"ר הסתדרות אני סביב שלוש שנים ללא תקציב במשק, והיו ארבע מערכות בחירות. זה כאוס מטורף. העברת התקציב היא גם התחלת הדרך לקדם את ישראל".

אז למה נמנע ראש הממשלה הקודם, בנימין נתניהו, מלהעביר תקציב?

"הוא השתמש בתקציב המדינה כמנוף פוליטי על השותפים שלו ובסוף שילם מחיר על זה. אם היה מעביר תקציב, ונמנע מהמהומות בממשלה הקודמת, המצב של המדינה היה יותר טוב וכך גם מצבו הפוליטי. לדעתי הוא עשה את כל הטעויות האפשריות בסוגיה הזאת".

אמרת לו את זה?

"בהחלט. היו לי מספיק שיחות ופגישות עם נתניהו. אבל הוא מקבל את ההחלטות שלו בעצמו".

בליכוד לעגו לקואליציה על חגיגות מוגזמות בהעברת התקציב.

"במציאות המטורפת שאנחנו חיים בה, זה באמת אירוע משמח. מותר גם לצד השני לשמוח לפעמים".

איך אתה מעריך את ההתנהלות של ראש הממשלה נפתלי בנט עד כה?

"הוא מנווט קואליציה בלתי אפשרית ואני מקווה שהיא כן תעשה שינוי ותביא לרגיעה בכל מערכות השלטון. הממשלה מתנהלת יפה, כי כל אחד עוסק בענייניו. ביטחון גנץ, אוצר ליברמן, וכן הלאה. זה בעיניי גורם לסדר".

מה מצב היחסים שלך עם ליברמן?

"מצוינים. סוף־סוף יש לי פרטנר באוצר שאפשר לנוע איתו קדימה ולייצר פה הבנות למען המשק והעובדים. ברגע שאתה מתחבר לליברמן, אתה יודע להתקדם איתו".

סיכמת עם משרד האוצר על העלאת שכר המינימום בהדרגה מ־5,300 ל־6,000 שקל. באמת אפשר לחיות מזה לדעתך?

"שמע, אפשר לשאול באותה מידה אם אפשר לחיות מ־5,300 שקל. אנחנו מנסים להתקדם וזה צעד גדול וחשוב לעובדים ברמות שכר נמוכות. אני רואה בזה הישג גדול מאוד, שנרשם ללא שביתה של יום אחד אפילו. המעסיקים לא היו מוכנים לשמוע על הדבר הזה בהתחלה".

וקיבלתם בהסתדרות מעין תקציב של מאות מיליוני שקלים כסיוע לעובדים מוחלשים. במערכת הפוליטית טוענים שזה צ'ופר די תמוה, שבעיקר יחזק אותך, אולי את קופת ההסתדרות.

"שטויות במיץ. בעסקת החבילה יש הקפאת שכר לשנת 2022 במגזר הציבורי. יש בעיות במשק בסקטורים שונים וכדי לתת מענה סוכם עם האוצר על כמה מאות מיליוני שקלים. חלק מהבעיות הוא למשל של עובדי מינהל ומשק בבתי החולים הממשלתיים ובקופות החולים, מה שנקרא, החצר האחורית של מערכת הבריאות. רמת השכר שלהם נמוכה, אחרי שהוזנחו במשך שנים. גם סייעות בגני ילדים ובבתי הספר נאלצות להסתפק ברמת שכר נמוכה, למרות שברור לנו שרמת הלחץ עליהן גדלה במשך השנים. כל התוספות האלה, שאנחנו נעניק, ייקבעו בשיח עם האוצר. זה לא נקרא לצ'פר, זה נקרא לתקן עיוותים".

אבי ניסנקורן, קודמך, הגיע עד לשכת שר המשפטים. מה התוכניות שלך ביום שאחרי ההסתדרות?

"תבוא עוד כמה שנים, אהיה באותו מקום. לא מתכוון ללכת לפוליטיקה. אני 28 שנים מטפל בעובדים, וזה הייעוד שלי בחיים. זה מספיק גדול בשבילי".

חכה־חכה, פורסם שמירי רגב שוקלת להתמודד על תפקיד יו"ר ההסתדרות.

"לא נראה לי שזה יקרה. אני מזמין כל אחד להפסיד לי".

מה עושים עם השבר התעסוקתי? למה הצעירים לא חוזרים לעבוד?

"שמע, אנשים ישבו בחל"ת מטורף של שנה, התרגלו לא לעשות שום דבר, ולחלק פשוט לא בא לשנות את ההרגל הזה. זה ממד אחד. בהיבט הכלכלי, פשוט לא מציעים להם מספיק כסף כדי לשכנע אותם לחזור. גם זו מגמה עולמית. מה עושים? תציעו תנאים יותר טובים, תתייחסו לעובדים בצורה משופרת, והם יבואו".

אבל אז אתה שוב תלוי בשוק החופשי. זה לא פתרון יציב.

"גם המדינה צריכה לעשות את החלק שלה בהכשרות מקצועיות או בהסבות מקצועיות. היום זה לא ממש קורה".

הציבור לא הכי אוהב את הוועדים הגדולים עם היכולת להוריד עליו את השאלטר.

"תסתכל על ההסתדרות בשלוש השנים שלי - לא זוכר שביתה משמעותית על ידי הפעלת כוח של ועד עובדים גדול בתקופה הזאת. בעבר הפכתי שולחנות, היום אני יושב לידם. זה מסר שאני מעביר לוועדי העובדים הגדולים. ההוכחה הטובה ביותר היא השקט שאיפשרנו לממשלה כדי לנהל את תקופת הקורונה, וכמובן עסקת החבילה האחרונה".

“כשסיימתי את הספר ‘נער האופניים’ של אלי עמיר, ירדו לי דמעות. הבנתי הרבה דברים מהספר הזה על החברה הישראלית, על הפערים, גם על המקום היותר טוב שבו היינו יכולים להיות”.

מתי היית הכי קרוב למוות?

"במהלך השירות הצבאי עברתי תאונת דרכים בתל־אביב. היינו שני קצינים בחופשה, אני לא נהגתי, הגיע רכב ממול וסובב אותנו לגמרי. המכונית הלכה טוטאל לוס, לנו לא קרה כלום".

מתי התרגשת לראות מישהו מפורסם?

"פגשתי את ג'ו ביידן כשהיה סגן נשיא, בכנס בארה"ב. לחצתי לו יד ואמרתי לו, 'שמור על ישראל'. ביידן אמר לי, 'אני? אני אוהב ישראל, סמוך עליי'".

מה הדבר הכי גרוע שכתבו עליך או אמרו לך?

"פגשתי טייס אל על בחתונה לא מזמן, הוא אמר לי: 'אתה אחראי לזה שירדו לי 30 אחוז מהשכר'. אמרתי לו, 'אני אחראי לזה שהחברה שלך קיימת וממשיכה לעבוד'".

אז אל על תשרוד?

"ההסכמים שלנו מבטיחים שכן. היא מוכנה להמריא, אל על".

מה הפחד הכי גדול שלך?

"נחשים. גם מזוחלים, וגם אלה האנושיים".

מתי היית הכי מאושר?

"ביום החתונה שלי עם אשתי, הילה קניסטר בר-דוד, לפני שמונה שנים. אלה נישואים מספר שלוש שלי והרגשתי סוף־סוף שמצאתי את המקום שלי. יש לנו בת אחת משותפת בת שבע וחצי ולדעתי הלא־משוחדת היא תוכל להיות ראשת הממשלה".

מה היה הרגע הכי מביך שלך?

"התארחתי כנער, במסגרת חילופי משלחות, אצל משפחה גרמנית בגלזנקירשן. מוקדם בבוקר קמתי למקלחת. אני פותח את הדלת ומולי עומדת בעלת הבית. בארוחת הבוקר חטפתי מבט מבעלה".