באופוזיציה מוחים על המיסוי על כלי פלסטיק חד־פעמיים, שאושר בכנסת. בחברה החרדית זועקים חמס. אפילו טל גלבוע — הפעילה המובילה למען בעלי חיים ומי שהייתה יועצת ראש הממשלה לשעבר נתניהו לענייני בעלי חיים — תקפה את המהלך, משל היה הורדת מס על יבוא הבשר. ובמה מדובר באמת? בהכרח דחוף ומוצדק לצמצם את השימוש בפלסטיק המיותר והמזהם, שצריך היה להיעלם מזמן מן העולם.

על־פי הערכות, בישראל נוצרות מדי שנה כמיליון טונות של פסולת פלסטיק – יותר מ־100 ק"ג לאדם בשנה (!). היקף הייצור המקומי של כלי פלסטיק מעובדים הוא 13־15 אלף טונות בשנה. זה כולל גם מוצרי פלסטיק שאינם כלים חד־פעמיים. משק בית ממוצע בישראל מוציא כ־800 שקל בשנה על כלים חד־פעמיים – נתון הנמצא במגמת עלייה לאחר שבשנים האחרונות נרשם גידול של יותר מ־20% בצריכתם. אלה נתונים שהם לכל הדעות לא רציונליים ולא נתפסים בשנת 2021, וכולנו, בלי הבדל דת, מין וסקטור, נסבול מהם.

95% מהמשפחות החרדיות משתמשות בכלים חד־פעמיים. גם החברה החילונית לא חפה מאשמה: 57% מהמשפחות החילוניות משתמשות בכלים חד־פעמיים. המיסוי הוא לא גזירה סקטוריאלית, כמו שחוק השקיות הוא לא סקטוריאלי. כל מה שמזהם – צריך לעבור מן העולם, ויפה שעה אחת קודם. מי שהתרגל לאכול בצלחות ובסכו"ם מפלסטיק, יצטרך להתרגל אחרת בעתיד. הדרך לעשות זאת היא באמצעות הסברה בשילוב עזרה לשכבות הנפגעות.