זוג נהגי אוטובוס ישראלים נקלעו לסרט אימים טורקי שבליבו מלחמת הישרדות פוליטית של סולטן חולה. באותה מידה אלה יכולים היו להיות זוג הולנדים או אמריקאים. אבל ישראלים זה תמיד סקסי

בגלל הקשר למוסד, שמאפשר לייצר כותרות.

וזה בדיוק מה שרוצה הנשיא ארדואן: הרבה כותרות שיסיטו את תשומת הלב מן הביקורת הציבורית הקשה המוטחת נגדו ונגד המפלגה השלטת בטורקיה ויחזקו את הפופולריות הדועכת שלו. יצירת משברים בינלאומיים עם מדינות ‑ רצוי לא מוסלמיות ‑ היא דפוס פעולה חוזר אצלו, שמטרתו לחזק את מעמדו בסקרים. בשנים האחרונות ארדואן יצר משברים כאלה מול גרמניה, רוסיה, הולנד, ארה"ב ואפילו מול סין. הוא היה מוכן לספוג סנקציות אמריקאיות ואיומים אירופיים רק כדי לאחד את העם סביבו ולחזק את כיסאו.

עכשיו, כשיש סכנה שהאופוזיציה תזכה בשלטון בבחירות הכלליות ב־2023, כפי שכבר קרה בבחירות לעיריית איסטנבול ב־2019, חוזרים גם "סיפורי המוסד". רק לפני כחודש ניסה ארדואן לייצר משבר סביב 15 "סוכני מוסד" שנעצרו באשמת ריגול אחרי חמאס. בסוף התברר שמדובר במוסלמים, מרביתם פלסטינים תושבי עזה, שלא היה להם מושג עבור מי הם עובדים. הסיפור לא התרומם ולא יצר את המומנטום שעליו בנה השלטון.

זוג הנהגים נפל לידי הטורקים כפרי בשל. עכשיו יש למשטר לפחות 20 יום כדי להוציא למדינת ישראל את הנשמה ולייצר כותרות פטריוטיות־לאומניות בתוך טורקיה. לצד ההליכים המשפטיים יתחילו שיחות בין שתי המדינות בחדרי חדרים והטורקים ידרשו גם ידרשו. הם ינסו, למשל, לשפר את מעמדם בהר הבית באמצעות עמותות שהם מפעילים במקום. הם ידרשו שישראל תתנצל בפומבי על ריגול ויתעסקו עם ההקלות לחמאס בעזה. אם זה לא יעשה את הכותרות המבוקשות, הם כבר ימצאו מישהו בנציגות ישראלית כלשהי ויגרשו אותו.

אחרי יותר מ־20 שנות שלטון, ארדואן על סף אובדן עשתונות. בספטמבר קפצו המחירים לצרכן בטורקיה ביותר מ־19 אחוז. באוקטובר זה כבר הגיע ל־29 אחוז. האינפלציה דוהרת, המטבע צונח, האבטלה גדלה, רזרבות מטבע החוץ מתמעטות, השקעות זרות לא מגיעות והתיירות - אחד הענפים החשובים בטורקיה - עדיין לא התאוששה. התחזיות לשיפור המצב הכלכלי לא אופטימיות. ארדואן נוקט מדיניות כלכלית פופוליסטית. הוא לוחץ, למשל, להורדת הריבית קודם כל כדי להתחנף ל"בייס" האיסלאמיסטי שלו ‑ הרואה בריבית פעולה הנוגדת את האיסלאם. כדי לרצות אותם הוא מוכן לכרסם בעצמאות של הבנק המרכזי, המתנגד למדיניותו, ולדרדר עוד יותר את הכלכלה הטורקית.

ארדואן גם מתמודד היום מול ביקורת על שחיתות. הנזקים העצומים שגרמו השריפות שפקדו את טורקיה בחודשים האחרונים נתפסים בעיני הציבור כתולדה של שחיתות שיצרה את ההזנחה. אז כדי לשנות דעת קהל הוא גם משנה את החוקה. שינוי החוקה יאפשר, למשל, את הורדת אחוז החסימה ‑ שיאפשר למפלגות קטנות, שותפות לשלטון, להיכנס לפרלמנט בבחירות הבאות. במקביל הוא מכביד על הצנזורה ועל התקשורת ומכרסם בסמכויות המוסדות המפקחים על הבחירות.

צריך להפנים: טורקיה היא מדינה לא בטוחה לתייר הישראלי. לא בגלל הטורקי ברחוב, אלא בגלל המשטר הציני והעוין, שהפך את ישראל לאויב רק כדי לשמר את כיסאו של הסולטן. ישראל ממילא לא יכולה להפעיל עליו סנקציות ‑ ולכן היא גם אויב נוח.