המשטר החוקתי בישראל עובר זעזועים תכופים. חוקי היסוד שלנו שונו עשרות פעמים בשנים האחרונות. מנגד, התיקון האחרון לחוקה האמריקאית התרחש לפני כ־40 שנה. כך, גם אתמול דנה הממשלה באפשרות לתקן את חוק יסוד הממשלה באופן שיקצוב את כהונת ראש ממשלה לשמונה שנים בלבד ובתום התקופה יראו את הממשלה כאילו התפטרה מתפקידה.

תיקונים במשטר חוקתי הם לעיתים הכרח לא יגונה. ואולם, שתי רעות חולות – מסוכנות במיוחד – רובצות לפתחנו:

האחת, שינוי חוקי היסוד מסיבות נקודתיות ואינטרסנטיות. המשבר הפוליטי החריף מפתה קואליציות, בשני הגושים, לעשות שימוש בכוחן הרגעי על מנת להתאים את השיטה לאינטרסים שלהן. זהו שימוש לרעה – אף שהוא חוקי בדרך כלל – בסמכות הכנסת כרשות מכוננת. ייעודו של משטר חוקתי הוא לשמש מצפן לדרך ההתנהגות המשותפת, גם כאשר הוא איננו נוח למחנה מסוים. ניצול כוח קואליציוני רגעי כדי לשנות את כללי המשחק הופך את הכללים עצמם לחלק מהמשחק ובכך הוא שומט את האפשרות להישען עליהם.

זוהי בעיית תשתית: חוקי יסוד נועדו ליצוק רצפת בטון יציבה מתחת לרגלי המחלוקת הישראלית. מוצקות הכללים מבהירה למפסידים כיצד יתאפשר להם לחזור ולנצח. ואולם, אם המנצח יכול לשנות את הכללים, כצבעה של זיקית, בהתאם לצרכיו, מתברר כי אנו מתנהלים על חולות משטריים נודדים. ככל שהיד של המחוקק על הדק השינוי של חוקי היסוד קלה יותר, כך גם המאבק הפוליטי והתרבותי בין המחנות בישראל הופך למעין היאבקות חופשית, שבה המנצח יכול להתפתות לקחת הכל.

ואולם - וזוהי הרעה החולה השנייה - גם שינוי חוק יסוד השוחר את טובת הכלל עלול להתברר כמסוכן אם הוא איננו מתחשב במרקם החוקתי הכולל. דוגמה לכך היא ההצעה לקציבת כהונות של ראש ממשלה. מצד אחד יש לשבח אותה באשר נקבע בה שהיא לא תחול רטרואקטיבית. נתניהו או כל אדם אחר יוכלו לכהן שמונה שנים החל מיום כניסת החוק לתוקף. זוהי איננה הצעה שמונעת מאינטרס פוליטי של מחנה מסוים.

ועדיין: בצד הנימוקים החשובים בעד ההצעה – מניעת ריכוז עוצמה בידי אדם אחד, שחרור רה”מ מהשקעת עיקר מרצו בהבטחת בחירתו מחדש, החשש מפני ניוון המערכת הפוליטית ועוד – ראוי לבחון את מידת התאמתה למשטר החוקתי הכולל בישראל. קציבת כהונה של מנהיג מתאימה למשטרים נשיאותיים, בהם לנשיא כוח רב ומשך כהונתו איננו תלוי בהסכמת הפרלמנט. מנגד, בישראל נהוג משטר פרלמנטרי. הכנסת היא שבוחרת את רה”מ ויכולה להפסיק את כהונתו בכל רגע. חסרונה הגדול של ההצעה הוא בכך שהיא מבקשת לשתול איבר של חיה אחת (משטר נשיאותי) בגופה של חיה אחרת (משטר פרלמנטרי). במקרים קודמים שהדבר נעשה, למשל, בחוק הבחירה הישירה זכרונו לא לטובה, הגוף דחה את השתל.

אין דוגמה בעולם לדמוקרטיה פרלמנטרית שנהוגה בה קציבת כהונה. האם נרצה לערוך ניסויים משטריים על גופה נעדר החיסונים, של החברה הישראלית?

שינויים תכופים בחוקי היסוד – הפיכתם לפלסטלינה, כחומר ביד היוצר – שוחקים את היכולת של המשפט החוקתי לשרת את הדמוקרטיה הסוערת שלנו. כדי למנוע זאת נדרש תיקון אחד מכריע: שריון של חוקי היסוד כך שניתן יהיה לשנותם רק בהליך מיוחד וברוב מיוחד.

ידידיה שטרן הוא נשיא המכון למדיניות העם היהודי ופרופ' למשפטים באוניברסיטת בר־אילן

ידידיה שטרן