yed300250
הכי מטוקבקות
    צילום: שי פרנקו
    7 לילות • 16.11.2021
    ניק ג'וניור
    אחרי שנת משבר בלי עבודה, כשהוא שקוע בחרדה ובכעס, ולא בטוח אם יש לו עתיד במקצוע, רועי ניק קיבל את הטלפון ששינה הכל: מועמדות לאמי הבינלאומי. רגע לפני המעמד היוקרתי, מספר אחד השחקנים המבטיחים בישראל איך הפסיק לאכול ועישן בלי הפסקה בשביל ליאור דיין, מה הפסיק את טקסי שטיפת הידיים בגיל חמש, מתי הוא וליהי קורנובסקי מתכוונים להתחתן, ומדוע העדיף לא להציע נישואים
    רתם איזק | צילום: שי פרנקו

    את הבשורה שהוא מועמד לפרס בינלאומי גדול קיבל רועי ניק רגע לפני שהתכוון לזרוק הכל, ממש כמו בתסריט ההוליוודי. "שנה לא עבדתי, אולי אפילו יותר. הציעו לי דברים אבל אני מסנן הרבה, אין מספיק תפקידים, ולא תמיד רוצים אותי למה שאני רוצה, והתוצאה היא שאתה יושב בבית בלי לעבוד", הוא משחזר, "הייתי בלופ שלא נגמר. קם והולך לישון ובתי קפה, הראש למטה בתוך האינסטגרם, והחודשים עוברים, ויש תסכול ומרמור, ואתה נפגש עם שחקנים כדי להתמרמר ואתה רק נהיה בלתי נסבל, לא יכול לסבול את עצמך ואף אחד לא יכול לסבול אותך".

     

    שנה עברה מאז שודרה 'נורמלי', הסדרה שיצר ליאור דיין ב־HOT בהשראת סיפור חייו ושבה גילם ניק את בן דמותו, ונראה היה שהתפקיד המעולה שעשה עבר מתחת לרדאר. שאיש כמעט לא הבחין. "הייתי במשבר גדול שהתחיל כבר אחרי סיום הצילומים והציף אותי. התחלתי לשאול את עצמי מה הלאה, מה נקסט, לאן אני שואף? האם תופסים אותי כפי שאני תופס את עצמי? האם מה שעשיתי באמת כל כך טוב? ופתאום אני עובר מחשש למרמור ולתסכול ולפחדים ולחרדות והתחלתי לשנוא את זה, את ה'להיות שחקן'.

     

     

    "הסדרה לא זכתה לחשיפה שהיא ראויה לה. זה איכזב אותי, הייתי מתוסכל", הוא מודה; "במקביל אליה יצאו 'חזרות' ו'הטבח', סדרות יותר כיפיות וקלילות שקיבלו יותר הייפ ונתפסו כיותר אטרקטיביות, בעוד 'נורמלי' היא לא סדרה כיפית. כשבטקס פרסי הטלוויזיה הייתי מועמד לפרס השחקן הראשי חשבתי שיש לי סיכוי לזכות, אפילו הגעתי לבוש יפה. אבל זה לא קרה, ואז מבחינתי הסיפור של 'נורמלי' נגמר. מאותו רגע הרצון שלי לשחק קצת קהה".

     

    יש שיגידו שזה חרא של מקצוע.

     

    "גם אני אומר את זה לפעמים. אם הייתי חי בצרפת או בארצות־הברית הייתי במצב אחר מבחינת עבודה, כי יש יותר היצע, דבר טוב מוביל לדבר טוב אחר, מה שבישראל לא נכון בתכלית. פה אם עשית דבר טוב אף אחד לא מבטיח לך שתעשה עוד דבר טוב, אף אחד לא מבטיח לך שתעשה משהו בכלל. יש התייחסות רבה לריאליטי, לכוכבי רשת, לדברים פופולריים שמעניינים את הקהל עכשיו, ולא התעסקות עמוקה בתוכן, באיכות. אין קונצנזוס סביב איכות, יש קונצנזוס סביב לייקים, שם הפוקוס. הסוכנת שלי זוהר יעקובסון יודעת שלא אלך ל'זמר במסכה', ובכלל שאין הרבה מה להציע לי. הייתי מאוד מתוסכל מכך שאין לי אפשרות לעבוד במה שאני כל כך אוהב, במקצוע שלמדתי. ברור לי שאני שחקן, אבל ההתנהלות היום־יומית של שחקן היא לא בשביל הנפש שלי".

     

    בתוך כל התקופה הזאת זוגתך ליהי קורנובסקי, לא מפסיקה לעבוד.

     

    "נכון, ליהי צילמה כל הזמן דברים. זה דווקא הרגיע אותי שאחד מאיתנו עובד ולא שנינו גמורים".

     

    הייתה קנאה?

     

    "לפעמים. אחרי כמה חודשים פתאום הפער בינינו לא מאוזן, פתאום זה 'רגע, אנחנו במקומות שונים?' שם הייתה קנאה, אבל לא כזו שמורידה אותה, אלא כזו שגורמת לי לשאול איך אני מעלה את עצמי".

     

    ומה ענית לעצמך?

     

    "פתחתי לפני חצי שנה את 'קולנוע יפו', בית קולנוע מתחת לבית שלנו שמאפשר ליוצרים ויוצרות להקרין בו סרטים שלהם. זה הבייבי שלי, אני המקרין, המלצר, המארח. הרפתקה שהלכתי עליה במטרה לייצר לעצמי עבודה, כי נמאס לי ללכת לבתי קפה ולהתמרמר, נמאס לי לשבת עם שחקנים שהתחרות שם כל הזמן קיימת ברקע, אז ניתקתי את עצמי. החלטתי שאני לא רוצה להתערער מכל אודישן שמגיע אליי, וקבעתי פגישה עם הסוכנת שלי במטרה להגיד לה, 'אל תיקחי אותי בחשבון אם זה לא משהו שאת יודעת שהוא שלי, שאני הולך לעשות אותו'. הרבה חשיבות עצמית, אני יודע, אבל אני מעריך את עצמי מאוד. וברגע שיצאתי מהבית ועליתי על האופנוע כדי לפגוש אותה, להגיד לה שאני לא רוצה לקבל יותר טלפונים, היא מתקשרת ואומרת, 'אתה מועמד לפרס האמי הבינלאומי בתפקיד השחקן הטוב ביותר'".

     

    טוויסט בעלילה.

     

    "זה לחלוטין מערבב את הקלפים. מחמיא ברמות, מכבד ברמות. אבל כמובן שאני לא יכול לקחת דברים בצורה קלילה כי אני בן־אדם כבד אחושרמוטה, אז ישר נכנסתי לחרדה. התחלתי לגמגם".

     

    מה הבהיל אותך?

     

    "שאני לבד כי האמי מזמין רק את המועמדים בלי מלווים, שאני צריך לדבר אנגלית והאנגלית שלי היא לא 'מניין האנגלית שלי', זה בלי אמבטיה ובלי טלפון. לקחתי כמה שיעורי אנגלית יום־יומיים, אני מקווה שזה עזר, אני באמת שובר את השיניים ואני מדבר כמו ישראלי ממוצע שמבחינתי זה לא טוב מספיק למעמד כזה. אני עובד על ניסוחים כי אני מרגיש שיש לי אחריות גדולה. אני שואף ליהנות מזה, למרות שקשה לי ליהנות מדברים כאלה. לא אוהב את הפרימיירות, אין לי ניסיון של שטיחים אדומים, אני גם נוטה להיכנס ללחצים מסיטואציות גדולות כאלה".

     

    אתה יודע מה הדמות שגילמת ב'נורמלי' הייתה עושה במצב כזה.

     

    "מסניף ריטלין?"

     

    או קוקאין.

     

    "הדברים האלה אחר כך עושים דאונים קשים. אף פעם לא הייתי אדם של סמים".

     

    התנסית?

     

    "אני תכף בן 30, להגיד שלא ניסיתי אף פעם יהיה דבילי. התנסיתי, אבל זה מעולם לא היה משהו שהוא חלק ממני. בכללי אנשים חולים על סמים כל שבוע, התל־אביבים בקוקאין, אבל מפה ועד להיות תלוי בזה יש מרחק אדיר שהנפש שלי לא יכולה לשאת. זה כל הזמן סביבי, פטריות ואם-די וספידים וקטמין ו'מרימים' ו'מורידים' ואני לא מתקרב לזה".

     

    אתה מאוד שפוי.

     

    "אני מבטיח לך שאם היית מדברת איתי לפני שבוע היית אומרת שאני פסיכופת".

     

    למה?

     

    "כי נכנסתי למצוקה ואמרתי, 'בשביל מה זה קורה האמי הזה? למה אני טס בכלל? הרי אין שום דבר סביב זה, אני אטוס ואחזור כלעומת שבאתי, זה לא יעניין אף אחד'. אז אני יכול להיות נורמלי וגם לא נורמלי, זה תלוי איפה אני ומה הסיטואציה. כשהסיטואציה לא בשליטתי - אני לא שפוי".

     

     

    × × ×

     

    ב'נורמלי' הפליא ניק לרקוד את הטנגו העדין שבין שפיות לטירוף, כשנכנס לנעליו של ליאור דיין בתקופה שבה אושפז במחלקה פסיכיאטרית בעקבות התמכרותו לריטלין. בן דמותו של דיין, נועם אשכנזי, הוא עיתונאי צעיר ומוכשר עם אב מפורסם וכריזמטי (בגילומו של רמי הויברגר) שרודף אחרי אישוריו, גם כשברור לכל שהמחיר הוא חורבן. ולמרות שניק (במקור ניקפהמה) גדל במשפחה אחרת לגמרי - כזו שממוקמת בקצה הטוב של ציר הנורמטיביות והתפקוד - כשהוא אחז בדפי הטקסטים לאודישן הוא הבין שזה חייב להיות הוא. "ברגע ששמעתי שעושים את הסדרה הזאת מאוד רציתי את התפקיד, זה משהו שלא כל כך קרה לי לפני זה", הוא משחזר; "בטבע שלי אני חקיין, ואיפשהו במרוצת הזמן, כשצפיתי בליאור ב'מחוברים' הייתי מחקה אותו, ופתאום כשהאודישן הגיע אמרתי, 'טוב, אני יודע להביא אותו'. לכל חקיין יש הבנה לא מוסברת על הנפש של הבן־אדם, והרגשתי שאני מבין אותו בלי להכיר אותו יותר מדי, את האופי, את ההתנהגות. אחר כך חפרתי יותר לעומק על החיים שלו, ובאודישן מול ליאור, בסצנה מול האבא, קרה לי משהו ממש חזק. פתאום איזו הבנה יצאה החוצה והציפה אותי. יצא ממני פרץ כזה של בכי, התרגשות שלי והתרגשות של הדמות יחד. הרגשתי שאני כל כך מבין את הסיטואציה שבכיתי בשמו. כאב לי עליו, הרגשתי אותו על הבשר שלי. באותו הרגע ידעתי שהתפקיד שלי, שאין להם אופציה אחרת. אחרי שנה שלמה של אודישנים הכל התנקז לרגע הזה כמו טיפול פסיכודרמטי".

     

    על מה זה ישב לך?

     

    "ברגע אחד כל החיים שלי צפו, היחסים מול אבא ואמא והחוויות הרגשיות שלי עלו בלי הסבר. זה משהו שקורה כשיש סימביוזה. מה שהציף את הבכי היה בעיקר הרצון שלי לעשות את זה, לשחק את הדמות הזאת. רציתי שיקבלו אותי. המקום השחקני שבי התפרץ החוצה במיליון אחוז, מעבר ליכולות שלי להכיל את זה. הייתה פה חוויה של מימוש עצמי. הבנתי שזה שלי, כולם ידעו שזה שלי. התפקיד הזה הוא חלומו של כל שחקן. כל תקופת הצילומים הייתי טוטאלי, גם חזרתי הביתה ככה".

     

    לא פשוט, בסוף מדובר בדמות של אדם מעורער, מכור.

     

    "נכון, ויש פה פרדוקס מסוים, כי מצד אחד אתה מקבל תפקיד שמאוד רצית ואתה מגשים את עצמך, ומצד שני אתה מתלונן על מה שזה עושה לחיים שלך. ואנחנו מעדיפים שזה יפגע לנו בחיים בשביל שהתוצאה תהיה מושלמת כי אנחנו שחקנים, אנחנו חולים על עצמנו ואנחנו רוצים שכולם יאהבו אותנו גם אם זה על חשבון הנפש והחיים שלנו".

     

    איך זה בא לידי ביטוי?

     

    "עישנתי באותה תקופה כמו חולה נפש, כל הזמן ובכמויות. גם הדיבור נדבק. והייתי שותה מלא קפה, לא אכלתי כלום. נסחפתי".

     

    מפחיד.

     

    "זו הייתה בחירה מודעת ורצון להיות טוטאלי, זה משהו שקורה כשאתה רוצה לשחק תפקיד עד הסוף. חייתי את זה. אבל זה לא שהסנפתי במסגרת התפקיד".

     

    מה באמת הסנפת על הסט?

     

    "בדרך כלל בצילומים מסניפים סוכר ענבים וזו טעות מרה כי זה שורף, מייבש ועושה אפקט של התעטשות שלא מפסיק. אז הסנפתי כדורי פלצבו, כדורים שמכינים במיוחד להפקות. ריסקתי אותם בעצמי, עשיתי את השורות בעצמי, וכשליאור היה שם בכלל זו הייתה חגיגה".

     

    וברגע אחד הסימביוזה חוזרת, וניק הופך לליאור דיין, בחיקוי ובמימיקה מלאים. "חצי שקל זה לא טוב, תביא את הסיגריה, אה, זה מעולה", הוא צוחק; "ושנינו יושבים באוטו עם מגש פלסטיק קטן ומפרקים כדורים ומגלגלים. יום אחד שאלתי אותו אם כדאי לי לקחת ריטלין באמת, כדי להרגיש, והוא אמר, 'לא, לא, בשום פנים ואופן אל תתקרב לזה, אחרת אתה לא תצא מזה'. אמרתי לו, 'בסדר, בסדר'".

     

    מה הסימביוזה עם הדמות הזאת מעידה על החיים שלך?

     

    "שמעי, גדלתי כמו נסיך, ההורים שלי נתנו לי מה שאני רוצה, התייחסו אליי יפה. אבל הייתי ילד סופר־רגיש על גבול הרגישות־יתר, היה לי או־סי־די חריף בגיל חמש, הייתי שוטף ידיים אחרי כל דבר, וזה היה ברמה שאני פותח את הברז ושוטף ידיים אבל לא יכול לסגור את הברז כי זה מלכלך. הידיים שלי היו מאוד יבשות וסדוקות וזה היה חולני, או־סי־די חריף. אז הייתי אצל פסיכולוגית, אני זוכר שציירתי פיל, ובאמצע כיתה א' זה הפסיק. הצליחו לעצור את זה".

     

    המשבר האמיתי הגיע בגיל 19, כשהוריו הודיעו על פירוק החבילה. "כשהם החליטו להתגרש זה הפך את החיים שלי. אמא שלי הביאה שני ילדים מנישואים קודמים למערכת היחסים עם אבא שלי. יש לי שני חצאי אחים גדולים, ואח צעיר ממני, והמיקום שלי בתוך המשפחה הפך אותי לזה שמגשר במריבות ובמלחמות. זה שמשתמשים בו, שרק רוצה לעשות שלום ושלא רוצה שיהיה דם רע בין האחים או ההורים. זה פשוט תיק".

     

    הנישואים הסתיימו בפיצוץ?

     

    "כן, ברמות, ואתה מספיק בוגר כדי להיות חלק אקטיבי מהריב. יש לך גם תפקיד ואת הבינה לחשוב עם מי אתה צריך ללכת, מי צודק, אתה באמצע. גירושים זה דבר קשה ומכוער, יש כאלה שמסיימים יפה, אבל אני בצד השני של הגרף. באסה אמיתית, אבל זה הסיפור שלי. זה ליווה אותי בלימודי המשחק בניסן נתיב, בהתמודדות עם הבעיות שלי. כשהמשפחה שלך מתפרקת והפצע לא מתאחה נפער בור. ממצב שהיינו משפחה מאוד מלוכדת ומוצלחת זה פתאום להתפרק לאלפי רסיסים. אתה בטראומה ויש לזה תגובות. הרבה תסכול שלי התחיל פתאום לצאת על כל דבר, מול בנות זוג, מול חברים. כל פעם שאני מבטא כעס ותסכול זה מגיע למצב שאם אני יורד לשורש שלו אני מוצא את המצוקה של חוסר היכולת לחבר את הפאזל.

     

    "כיום אבא שלי במערכת יחסים וחי בקפריסין", הוא ממשיך; "אנחנו בקשר מצוין, נוסעים אליו לפעמים והוא מגיע הנה, קשר טוב".

     

    המעבר שלו לא הקשה על היחסים? עורר כעסים?

     

    "לא. זה דווקא נוח שהוא עבר לארץ אחרת, הייתה צריכה להיות הפרדה מוחלטת, ברמה של אדמה אחרת לדרוך עליה. המעבר שלו עשה טוב לכולם".

     

     

    × × ×

     

    במונחי התעשייה, ניק הוא עוף מוזר. מצד אחד שחקן עם רזומה עשיר לגילו, שכולל תפקידים בסדרות ('גאליס', 'אופוריה', 'בתולות', 'קיבוצניקים', 'דיבוקים') וסרטים ('שש פעמים', 'רוק בקסבה', 'עמק') ומצד שני אדם שמנהל מערכת יחסים מורכבת עם המקצוע והשלכותיו. הוא בורך בכישרון, בלוק ובגנטיקה של כוכב (באילן היוחסין המשפחתי שלו ניתן למצוא את בן הדוד יהודה לוי), וגם בזוגיות יציבה עם השחקנית ליהי קורנובסקי, אבל אין לו עניין לגזור את הקופונים שזוגיות פוטוגנית שכזו יודעת להניב. יתרה מכך: אין לו אינסטגרם. "מחקתי אותו לפני חצי שנה", הוא משתף; "הרגשתי שההתעסקות שלי בעצמי ובאחרים באינסטגרם היא בזבוז זמן שלא עושה לי טוב".

     

    החלטה שהיא ויתור על כסף קל.

     

    "כסף לא מניע אותי. עבדתי במקצוע והייתי מתוגמל לאורך הזמן, והיו גם זמנים חזקים. היו חסכונות ועזרה מהבית וברוך השם לא נאלצתי להיות במצב שאני צריך לוותר על היושרה האמנותית שלי בשביל לעשות דברים".

     

    אבל הרשת היום היא לא חלק מהמקצוע?

     

    "אני לא סובל את זה. לא מעניין אותי ולא עניין אותי פפראצי ושיראיינו אותי. תמיד הייתי ככה, כל הזמן קראתי את המפה וניסיתי להבין איפה אני ממוקם בה, ואני חושב שאני במקום גבוה מבחינת דרך, אני במקום שבו אני בוחר את הדברים שלי, במקום שבו אני עובד".

     

    וכוכבות היא לא חלק מהעבודה? או לפחות משהו שמיטיב עימה?

     

    "לא, כוכבות זה זמני מאוד, זה מה שמתקיים כרגע. סלבריטאות היא תוצאתית, יכול להיות ליאור אשכנזי שהוא שחקן מדהים וותיק והוא סופר־מוערך שהוא גם סלבריטאי. אני לא שואף להיות סלבריטאי, אני רוצה להיות מן הסתם מוכר ושיידעו מי אני, אבל אני לא רוצה שזה יהיה רגעי".

     

    הוא וקורנובסקי (28) הכירו והתאהבו לפני שלוש שנים על הסט של 'קיבוצניקים', סדרה שבה הדמויות שגילמו סיימו תחת החופה. את התסריט הפרטי שלהם, הוא מגלה עכשיו בנונשלנטיות, הם לגמרי מכוונים לשם. כן, הם מתחתנים. לא, הוא לא הולך לצאת מתוך צדפה עם טבעת בתוך סופלה. "אני לא אכרע ברך, יש לי בעיות ברכיים", הוא צוחק, ומסביר: "עוד לא קבענו תאריך אבל אנחנו יודעים שזה הולך לשם, החלטנו יחד שמתחתנים. אנחנו מדברים על עוד שנה בערך".

     

    תהיה טבעת?

     

    "תהיה טבעת, ועוד איזה. גם אותה נבחר יחד, נלך יחד והיא תבחר מה שהיא רוצה. ליהי נמצאת עכשיו כבר שלושה שבועות בקנדה בצילומים לסדרה שמיועדת לאחד מגופי השידור הגדולים, וכשהיא תסיים ניפגש בניו־יורק. אולי נבחר שם את הטבעות".

     

    ההחלטה להתחתן הייתה דמוקרטית?

     

    "היא שיגעה אותי עם 'תציע־תציע', אבל היא כבר השלימה עם זה. הצעה לא הייתה, לא. אבל אני מפצה. נראה לי שאני בן־אדם רומנטי, באהבה אני עד הסוף וגם ליהי ככה, בלי חוכמות, בלי לנסות להסתיר. חודש אחרי ההיכרות כבר התחלנו לדבר על שמות לילדים. יש שמות".

     

    בהחלט רומנטי.

     

    "כן, אנחנו די חוגגים. חיים טוב. שנינו גם מאוד רגישים, אנחנו יכולים להגיע לקצוות מאוד בקלות. זה בית נפיץ מאוד, שנינו דרמה קווינז".

     

    עפות בבית צלחות?

     

    "לא, לא. אנחנו לא רוצים להרוס את הפרקט".

     

    rotmoosh@gmail.com

     

     

     


    פרסום ראשון: 16.11.21 , 18:12
    yed660100