אצל דורות שלמים של תלמידי חטיבות ביניים ותיכונים הפך השם "אספיס" לשם נרדף למקצוע המתמטיקה, בזכות ספרי הלימוד שלהם, שחוברו על ידי אהרון אספיס, שהלך לעולמו ביום שני האחרון, בגיל 87, לאחר מאבק במחלה קשה.

אספיס ז"ל נולד וגדל בתל־אביב והיה חברו לכיתה של השחקן חיים טופול. לאחר שירותו הצבאי הוא החל ללמוד מתמטיקה באוניברסיטה, ובמקביל ללמד את המקצוע שהיה אהוב עליו בתיכונים ובבתי ספר אקסטרנים ואף בשיעורים פרטיים. לאורך השנים הוא חיבר ספרים רבים ללימוד מתמטיקה לתלמידי חטיבות הביניים והתיכון ושמו הפך למזוהה יותר מכל, עם המקצוע.

אספיס, שהובא אתמול למנוחות, הותיר אחריו רעיה, ארבע בנות ונכדים. כל ארבע בנותיו עוסקות בחינוך. בתו, דלית פלס, היא מורה לספרות דווקא. "המתמטיקה דילגה דור", סיפרה אתמול. "הנכדים כן כמוהו. הבן שלי מחונן במתמטיקה וזה מאוד חיבר ביניהם. לאבא שלי הייתה נפש של ילד, עם הרבה תום, ואני חושבת שזו גם הסיבה להצלחה שלו. הוא לא הצליח ללמד מהספרים שהיו בשנות ה־70, ואז הוא החל לכתוב דפי עבודה משלו וכל צוות ההוראה השתמש בהם. הוא ראה שיש באזז סביב זה, והחליט לכתוב ספרים שלמים".

פלס תיארה אתמול את אביה: "אבא היה אדם פשוט מאוד. מאוד רחוק מהתדמית של 'יורם' שכותב ספרים. הוא היה אדם שמח מאוד, תמיד מסמר המסיבה, אוהב אדם ופטריוט. הוא אהב מוזיקה וספורט, ניגן במפוחית והיה שוחה בכל יום. מדי שנה הוא צלח את הכינרת. בחודשים האחרונים מצבו לא היה טוב ומה שנשאר היה לתת לו לצפות במשחקי ספורט ולהשמיע לו מוזיקה קלאסית".

גם פלס ואחיותיה למדו מהספרים שכתב אביהן. "אני לא אהבתי מתמטיקה, ותמיד העיניים היו עליי", נזכרה אתמול. "אבל לאבא זה לא שינה דבר. הוא נתן לי ביטחון והיה גאה בי על דברים אחרים. זה סוג האנשים שכבר אין כמותם".

בת נוספת של אספיס, אורית אדר־בכר ספדה לו: "אבא היה מורה אדיר למתמטיקה ומחנך נפלא. לא היה שיעור שלא התחיל בדיבורים על מה שבאמת אהב לדבר עליו - פוליטיקה וספורט. רוב חייו הוא היה שמח, אנרגטי בריא ועם תשוקה עצומה לחיים. רק בשנים האחרונות הוא חלה, נאבק כמו גיבור, ובסוף כבר לא יכל יותר”.