חברת הכנסת שירלי פינטו, נשואה פלוס אחד (אחת בדרך), נולדה בשנת 1989 וגדלה בקריות. "אני חירשת, ההורים שלי, סבתא וסבא, וגם הבן שלי חירשים". למדה קרטה בגיל צעיר, "לא התקדמתי מעבר לחגורה צהובה. בגיל 12 רציתי להירשם לחוג וטרינריה. מי שריכזה את החוג אמרה לי: 'לא תביני כלום, אין תרגום'. סירבתי לוותר. אבא שלי אמר לי: 'שירלי, העולם לא נגיש. זה מה יש. מיותר שתנסי'. זה אחד המקרים שעיצבו אותי – מסר שלא לתת לדברים כאלה להישנות". למדה בתיכון כרמל זבולון בקיבוץ יגור. קיבלה פטור אוטומטי משירות צבאי, אבל התגייסה בכל זאת. "ישבתי על האנשים שם במשך שנה וחצי עד שקיבלתי צו גיוס. התגייסתי לחיל האוויר, שנתיים בשירות חובה וחתמתי קבע לשנתיים נוספות". למדה תואר ראשון במשפטים במכללת נתניה, עבדה בהמשך בעמותת ‘מעגלי שמע' למען ילדים חירשים והפכה למנהלת מחוז ת"א. ב־2016 הכירה את שר החינוך נפתלי בנט אחרי שהעלתה קמפיין להעלאת המודעות לשפת הסימנים. ב־2019 הצטרפה למפלגת הימין החדש. בימים אלה מכהנת כחברת הכנסת מטעם ימינה וחברה בין השאר בוועדת החינוך, הפנים, העבודה והרווחה ובוועדה למינוי דיינים, ויו"ר משותפת של השדולה לקידום שוויון הזדמנויות לאנשים עם מוגבלויות בישראל.

לפני הכל, ח"כ עמיחי שיקלי זכה ממך לכינוי "וירוס בכנסת". אם זה לא הספיק, הסברת שהיו צריכים להכריז עליו כפורש כבר כשהתנגד להקמת הממשלה. לא הגזמת? יכול להיות ששיקלי צודק בטענה שהוא בסך הכל עומד בהתחייבויות של המפלגה שלכם?

"כמו שכבר הבהרתי מיד אחרי הראיון, כוונתי הייתה לווירוס מחשבים. באג במערכת, אם תרצה. אני לגמרי מאמינה ששם זה נמצא. לא ברור לי איזו פונקציה הוא ממלא בכנסת, לא ראיתי ממנו שום עשייה פרלמנטרית משמעותית. מעבר לזה, שיקלי הפריש את עצמו אקטיבית מימינה, הכל טוב. אין שום סיבה להישאר בכנסת ולא לעשות כלום. יתכבד שיקלי ויפרוש. שיטת המשטר הפרלמנטרי שלנו כופה, לטוב ולרע, את אמנות האפשר, ולאו דווקא את המושלם".

שזה אומר?

"הבטחת הבחירות המרכזית שלנו הייתה לדאוג לטובתה ולתפקודה התקין של מדינת ישראל ולא של פוליטיקאי כזה או אחר. אחרי למעלה משנתיים של שיתוק וסחרור פוליטי, תוך כדי מגפה, בראיית־על לאומית ומערכתית, טובת ישראל דרשה ממשלה מתפקדת".

העלית ציוץ שתקף את ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו ביום הזיכרון ליצחק רבין: "מסית היה ומסית יישאר". אחרי ביקורות מימין מחקת את הציוץ. אולי את שולפת מהר מדי?

"הורדתי את הציוץ אחרי שהבנתי שחזרתי על ניסוח קודם. זו הייתה טעות טכנית של הצוות בלשכה, אבל אני לגמרי עומדת מאחורי המילים. אי־אפשר להישאר אדישים לדרך הנלוזה שבה יו"ר האופוזיציה נוהג בראש הממשלה. מילא שאין שם בדל של קלאס, אבל היעדר הממלכתיות המשווע גרם לי להגיב, ובחריפות. אני אומרת בצער: מה שאנחנו חוזים מהאופוזיציה ומהעומד בראשה הוא תת־רמה ועוינות יוקדת. אני לא מבינה איך החרמת ועדות הכנסת בזמן דיוני תקציב משרתת את הבוחרים שלהם או את המדינה. יש לא מעט קולות מהאופוזיציה שקוראים להתנהלות עניינית ואותם צריך להדהד, צריך להזכיר לכמה אנשים שאנחנו יחד בעסק הזה".

ימינה בהחלט רשמה הישג נדיר במינויו של ראש ממשלה שהשיג רק שישה מנדטים, אבל בנט עצמו אמר לפני הבחירות שצריך יותר מנדטים כדי לכהן ככזה. לגיטימי לנהל מדינה עם מספר כזה של תומכים?

"אחרי שגררו אותנו לארבע מערכות בחירות כבר לא היה ספק שעוגת המנדטים לא תשתנה, ובטח שלא באופן מהותי. על מעבר מגוש לגוש לא היה מה לדבר והמפלגות התקבעו פחות או יותר סביב אותם מספרי מנדטים. הכל נכנס למשוואות של מנופי לחץ ומימוש כוח פוליטי. זה המשחק, כך השתקף רצון הציבור ועם זה יוצאים לקרב. ראש הממשלה השכיל למנף את כוחו הפוליטי שקיבל".

נאום הבכורה שלך בכנסת זכה לתשואות והתקבל בהתרגשות כנה, אבל עם הזמן הפוליטיקה עושה את שלה. מרגישה עדיין את אותו פרגון או שהתפוגג? יש לך כבר חברים מסיעות אחרות?

"הפרגון קיים אבל אנחנו כבר מזמן במוד של עשייה פרלמנטרית. ראית בעצמך איך נראות הישיבות במליאה ולאחרונה גם בוועדות. חשוב להבהיר שיש שוני גדול בין מה שהמצלמה קולטת לבין מה שמתרחש בפועל בין חברי הכנסת. יש גם יש שיתופי פעולה מקומיים בין חברי האופוזיציה לקואליציה. זה נכון שכבר היו לי מפגשים בטורים גבוהים עם חברי כנסת, אך בגדול אני לא מתלהמת מטבעי ומאמינה בשיתופי פעולה כדיפולט לקידום מדיניות".

אפשר לומר שעשית היסטוריה כשהצלחת לגרום לכנסת להקשיב לך כמעט במלואה.

"נאום הבכורה שלי היה אבן דרך משמעותית, וכך גם כשהובלתי דיון בוועדת העבודה והרווחה. באופן אירוני, תקשורת עם אדם חירש מצריכה מהמוח שלנו תשומות הקשבה גבוהות יותר מאדם רגיל. לשם אני חותרת ומשם אני מאמינה שאצליח להביא שינוי - לשיח תרבותי בחברה הישראלית".

איילת שקד נשמעה בהקלטה אומרת שיאיר לפיד הוא שטחי, ולא בטוח שתהיה רוטציה. תהיה או לא תהיה?

"אני לא יודעת מי הקליט את איילת ומי הדליף או מה הם ניסו להשיג. אני כן יודעת שאיילת ויאיר יישרו את ההדורים ביניהם תוך דקות, אז הסיפור די מוצה. אני לא חוזת עתידות ומאמינה מאוד שכל עוד הדבר תלוי בראש הממשלה בנט, הרוטציה תקוים כפי שהתחייב. בלי טריקים ובלי שטיקים".

ימינה ככלל וחברי הסיעה בפרט חוטפים הרבה ביקורת מימין. איך תשרדו בעצם בלי בייס?

"ימינה כמפלגה היא חדשה יחסית, ועוד נמצאת בעקומת למידה, אבל הכיוון הכללי הוא נכון. אני מבינה את הביקורת, גם לי כאישה ימנית לא פשוט הסיפור של החבירה לרע"מ, אבל זה היה צעד הכרחי כדי שתהיה ממשלה בישראל, שהצריך גם תמרונים פוליטיים מסוימים. אגב, חשוב להזכיר שלליכוד לא הייתה שום בעיה ללכת להקמת ממשלה עם רע"מ וגם בתמיכה מבחוץ, כך שאת זעקות הגעוואלד שנשמעות כדאי להשאיר לדברים אחרים. אני מקווה שבמבחן הזמן, קהלים גדולים יותר של האלקטורט הימני בישראל יבינו שההחלטה להקמת הממשלה נבעה כלל ועיקר מהדאגה לשלומה ולרווחתה של מדינת ישראל".

ובפועל?

"מישהו היה צריך להיות המבוגר האחראי. אף פעם לא קל לקפוץ למים ראשון. אבל שימו לב, גם אם לא הצבעתם בהכרח לימינה, זה לא מונע מאנשים רבים להכיר בעובדה שהמפלגה שלנו מספקת שלטון יציב, שקט פוליטי ויכולת לתקן את כל מה שהשתבש כאן בשנים האחרונות".

מה הדבר הכי גרוע שכתבו עלייך או אמרו לך?

“שאומרים לי או עליי שאני גימיק. זה הדבר הכי מעליב, ואפילו משפיל, שאני יכולה לחשוב עליו. זה פשוט למחוק את כל העשייה שלי, את כל מי שאני, כל מה שעבדתי עד כה למען קידום זכויות אנשים עם מוגבלות מעל עשר שנים. בגלל שאני חירשת פשוט להקטין ולאייד אותי ואת כל ההישגים החברתיים שלי. זה כמו להגיד שאישה ברשימה היא גימיק או אדם כהה עור, הוא גימיק. לא! אני ברשימה בזכות מי שאני, עבדתי מאוד קשה להגיע לאיפה שאני היום וזה פשוט עשיית עוול”.

מתי היית הכי מאושרת?

"החיים הם רצף של רגעי אושר והיו לי הרבה רגעים כאלה ברוך השם, כשהבכור שלי נולד, כשהתחתנתי, כשטסתי לחו"ל מיד אחרי הצבא. לא חושבת שהיה רגע ספציפי”.

מתי היית הכי קרובה למוות?

"אחרי שהתחתנתי, אני ובעלי טסנו לירח דבש בסלובניה, שם החלטנו לעשות משהו אקסטרימי ולטפס על הר הטריגלאב. היינו בלי ביטוח ובלי שום ציוד. אני לא בכושר בכלל, מעולם לא הייתי טפסנית מקצועית. ואז התחיל גשם מטורף. נעקצתי על ידי סוג של יתוש שלא הכרתי, כל הגוף שלי התנפח, קור אימים. אנחנו מטפסים ימים על גבי ימים לבקתה קטנה. הגענו רטובים ממים, אני חבולה בכל הגוף ובדרך הבטוחה להיפותרמיה. הבנתי כמה באמת היינו בסכנת חיים וחסרי אחריות. מאז כל דבר אני בודקת מה צריך לעשות ואיך להתכונן מבחינה רפואית, לא יודעת מה חשבתי לעצמי. יכולנו למות שם".

מה קרה בסוף? אני במתח.

"עם עזרת המקומיים איכשהו מצאנו דרך קיצור לאזור יותר מישורי, שם היה רכב שתפסנו איתו טרמפ חזרה למכונית שלנו ומשם למלון. גיליתי שיש לי סיבולת כאב מאוד גבוהה. איך שנחתי בארץ הובהלתי למיון לזריקות, כי לא ידעו ממה נעקצתי. נוראי"

מה ההחמצה הגדולה של חייך?

"בצבא. אחרי תקופה שהתבשלתי עם זה, החלטתי להגיש מועמדות לקורס קצינים. מתברר שאחרי כל התהליך של הקבלה לקורס, בשלב הסופי לא רצו אותי כי חשבו שאני לא יכולה להצליח בגלל שאני חירשת. קיבלתי מכתב סירוב. מבחינתי ההחמצה היא שבאותו רגע שקיבלתי את המכתב, קיבלתי את ‘הלא’ כסופי - ולא נאבקתי. במבט לאחור, אני מאמינה שאם הייתי נאבקת הייתי מצליחה לפתוח את הדלת הזאת ולהשתלב בקורס. אני שמחה לראות היום הרבה אנשים עם מוגבלויות, חירשים וכבדי שמיעה קצינים. זה משמח אותי, אבל בשבילי, היעדר המאבק גרם לי לתחושת החמצה גדולה מאוד".

מה השמועה הכי מטורפת שהייתה לגבייך?

"ב'ארץ נהדרת', אסי כהן כאביגדור ליברמן אמר שאת מאי גולן, אפילו שירלי פינטו שומעת. זה לא נכון, לא שמעתי אותה".

מה הרגע הכי מביך שהיה לך?

"בתקופת הקורונה הלכתי לסופר בסגר הראשון, וראיתי אישה מבוגרת שמתקשה להגיע למדף העליון שבמקרר, לחלב דל לקטוז. ניסיתי להציע לה עזרה והיא ניסתה להגיד לי משהו, לא הבנתי בגלל המסכה. אני רואה אותה ממשיכה ומנסה לטפס על המקרר ולקחת את החלב. ואז היא דיברה אליי ולא הבנתי מה היא אומרת. אז הינהנתי בראש, היא מביאה לי חלב אחד, ואז היא מפנה אליי את הראש, אומרת משהו, אני מהנהנת לה בחזרה, היא מביאה לי עוד קנקן חלב, עוד אחד, ועוד אחד, ככה איזה שבעה־שמונה קרטוני חלב. אמרתי לעצמי, 'וואו, היא צריכה הרבה חלב, אולי היא אוגרת בגלל הקורונה, אישה קשישה, מפחדת להידבק, הסגר והכל'".

הגיוני.

"היא מסיימת להביא לי את קרטוני החלב, יורדת מהמקרר, לוקחת חלב אחד והולכת. אני נשארת עם שבעה קרטוני חלב עליי ואז הבנתי שמה שהיא שאלה אותי זה אם אני רוצה עוד, וכל פעם שהינהנתי היא חשבה שאני אומרת ‘כן’. הייתה כזו אי־הבנה, עד שרציתי למות, כל האנשים בסופר הסתכלו ולא הבינו למה יש לי כל כך הרבה חלב בידיים".

מי צריך לבקש ממך סליחה ולמה?

"אני לא בן אדם שנוטר טינה אז לא עולה לי משהו. אולי הילדים שלעגו לי בילדות?”

מה חווית בילדות?

"המון דברים. כשהייתי ילדה לעגו לי הרבה על זה שאני חירשת. ניסו לשאול אותי מה השעה כדי לשמוע את הקול שלי, שכמובן שונה. היו יורדים עליי ועד היום זה יצר צלקת שלא מגלידה. בכל זאת אני מזמינה אותם לשיחה בכנסת. ללמד אותם איך מסמנים מה השעה".

מה הדבר היחיד שחסר לך כדי לשפר את איכות חייך?

"אפשרות של שיחות וידיאו מונגשות על ידי מתורגמן לשפת סימנים, שמגיעות אל הצד השני שנמצא בקו כשיחה קולית. הסיפור הזה ישנה את איכות החיים שלי ושל כל האנשים החירשים וכבדי השמיעה דוברי שפת הסימנים. זה עובד בארה"ב ובאירופה, בישראל עוד לא. כרגע יש ממש רק ניצנים של הדבר הזה. אני מקווה שבהמשך הוא יתפתח ויגיע לרמה של 24/7, כי ככה אנשים חירשים יוכלו להשתלב יותר בחברה".

איך את רואה כפרלמנטרית את עידן מי־טו?

“נושא אקוטי מאוד בעיניי. כחברת כנסת אגבה כל מהלך פרלמנטרי שיסייע למיגור התופעה של ההטרדות וכל דבר שנוטה לכיוון הזה. אני חושבת שיש קלות דעת בענישה שנותנים בבתי המשפט וצר לי לראות שלפעמים נאשמים יוצאים בזול, בעסקאות טיעון או בעונש מינימלי. צריכים להחמיר בענישה כי רואים בשטח אנשים שלא מפחדים. יש פה גם עניין של חינוך מגיל צעיר”.

חווית פעם הטרדה?

“לא עברתי מקרה משמעותי, אבל כן יכולה להגיד שהיו הטרדות מיניות מילוליות כנערה וכילדה. היה לי מקרה לא נעים כחיילת. מישהו העיר לי ברכבת באמירה מינית. הוא ידע שאני חירשת, ואני לא כל כך זוכרת מה הוא אמר בדיוק, אבל הצורה וההתבטאות היו מאוד מטרידות. זה היה מול חברות שלי ובמקום להעמיד אותו במקום פשוט קפאתי ושתקתי. לצערי, באותו רגע סתמתי את הפה. היום חד־משמעית הייתי מעמידה את הבחור במקום".

מי היה משחק בתפקיד שירלי פינטו בסרט על חייך?

"השחקנית מרלי מטלין כי היא חירשת ומוכשרת מאוד בעיניי. אני מכירה אותה באופן אישי מאז שהגיעה פעם לישראל. היום אנחנו חברות, אפילו הזמנתי אותה לביקור נוסף".

מה מדאיג אותך לפני השינה?

"אנשים שפנו אליי באותו יום ולא הספקתי לחזור אליהם. הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי מתעוררת באמצע הלילה, עונה לווטסאפים של אנשים וחוזרת לישון".

מה הדבר האחרון שחיפשת בגוגל?

"איך מזרזים לידה".

מה הגילטי פלז'ר שלך?

"חצילים של יום שישי עם מטבוחה חריפה וחלה טרייה. אין, עם זה אני יכולה למות בשקט ובשלווה”.

באיזה ריאליטי היית מסכימה להשתתף?

"ב'מירוץ למיליון'. אני מאוד אוהבת לראות מדינות שונות, סביבה אנושית אחרת ומשימות. באופן כללי ריאליטי זה לא כוס התה שלי אבל אם כבר, זה היחיד שאני מוכנה להגיע אליו".

מיילי סיירוס או ג'סטין ביבר?

"טעית בשנתון. אנג'לינה ג'ולי".

ריהאנה או ביונסה?

"אני חירשת".