למה במקום לשלוח להסגר את הגברים האלימים, שולחים את הנשים והילדים למקלטים?
חמה ישראלי שמייסר, מנהלת שירותי חירום במשרד הרווחה והביטחון החברתי, אחראית על המקלטים לנשים מוכות: "אני מסכימה שצריך לשנות את החוק, ושזה לא הגיוני שהנשים ייכנסו למקלט במקום שיטפלו בגברים, אבל כרגע זה החוק וזו הדרך שבה המדינה מגינה על נשים וילדיהן שנמצאים בסכנה. כי עד שמבררים מה קורה, עד שבודקים ועד שמרחיקים את הגבר מהבית – זהו זמן מסוכן ונפיץ לאישה ולילדיה וחייבים לשמור על ביטחונם, שזה אומר התערבות אינטנסיבית שלנו כדי להוציא את האישה והילדים מסיכון".
אבל יש כאן חוסר היגיון מוחלט.
"לחלוטין. ביום אחד האישה צריכה להתנתק מחייה והגבר שהוא הפוגע לכאורה, נשאר בבית, אבל זה עדיף על פני להישאר בסכנת חיים. בעיקר כאשר אנחנו יודעים שהזמן שבו האישה מבקשת להיפרד הוא הזמן הכי מסוכן לביטחונה, כי הוא מערער את אשליית השליטה של הגבר בסיטואציה".
עד כמה גברה האלימות במשפחה בזמן הקורונה, ואיך מתמודדים עם המצב?
פרופ' ליאת קוליק מבית הספר לעבודה סוציאלית בבר־אילן: "כולנו יודעים שבתקופת הקורונה חווינו עלייה משמעותית באלימות בתוך המשפחה – גם פיזית וגם מילולית", אומרת פרופ' קוליק, מומחית ביחסי עבודה, שחקרה בשנה וחצי האחרונות את הקשר שבין ביטויי עוינות, אלימות מילולית ואלימות פיזית לבין המעבר לעבודה מהבית. "כאשר אנחנו נמצאים תחת לחץ, יותר קשה לנו לווסת את הרגשות שלנו. וזה בדיוק מה שקרה בסגרים של הקורונה. ואם נוסיף לזה את סיר הלחץ של עבודה מהבית, נבין מדוע רבים חוו שיבוש במנגנון הוויסות הרגשי, שהוביל לביטויי אלימות בתוך המשפחה".
פרופ' קוליק מדברת על "אסטרטגיות הפרדה" שהיו לנו לפני פרוץ הקורונה, והיו מותאמות לעבודה מחוץ לבית, כאשר לשני בני הזוג יש את עולמות העבודה והעיסוקים הנפרדים. "אבל במהלך הקורונה, בעיקר בזמן הסגרים וגם אצל זוגות ששניהם ממשיכים לעבוד מהבית, נדרשו רבים מאיתנו לשדה חדש של התמודדות, שלא היינו מורגלים אליו, ושלא רכשנו כלים להתמודד איתו, ולכן הוא מייצר קונפליקטים בדמות אלימות, שהיא גם מסוכנת, כפי שנוכחנו לדעת".
ויש דרכים לשנות את המצב?
"אחריותם של מקומות העבודה היא לנהל גם מדיניות ארגונית שתתאים לעידן הנוכחי, ולעזור לעובדים ליצור איזון חדש בין המשפחה והעבודה בהתאם לדרישות של העבודה מהבית. מחובתם לספק לעובדים הדרכה כיצד לעבוד מהבית בצורה נכונה, שתפחית מתח וקונפליקטים, כדי שנצליח להכיל את השהות המשותפת במרחב כל כך מצומצם, בלי שהדבר יפגע במנגנון הוויסות הרגשי שלנו וייצר מתח שיתפרץ לכדי אלימות בין בני זוג. זו צריכה להיות פעולה משולבת ביחד עם העובדים".
מתי יסתיים האבסורד המסוכן של צווי ההרחקה ומתי סוף־סוף הם יוחלפו באיזוק אלקטרוני?
חגית פאר, יו"ר נעמ"ת: "הניסיון מלמד שבמקרים רבים של אלימות במשפחה, לא רק שהוצאת צווי הרחקה אינה מספיקה, אלא שלעיתים, הוצאת צו ללא מערך הגנה על האישה, אף מעלה את רמת הסיכון שאליו היא חשופה. אחד הפתרונות שקיימים כבר בשימוש בעולם הוא האיזוק האלקטרוני. הוספה של ממד הפיקוח האלקטרוני על אדם, שהוצא נגדו צו הרחקה, מסייעת להגן על קורבנות אלימות, ליצור עבורן מרחבי מחיה מוגנים ולהגביר את תחושת הביטחון שלהן. הניסיון מלמד כי מדובר באמצעי מציל חיים, שייתכן ואף היה מונע חלק ממקרי הרצח על רקע אלימות במשפחה, שאירעו בישראל.
"מדובר בנושא שקיים בעולם כבר שנים. בעשרות מדינות, בארה"ב ובחלק מהמדינות באירופה. שילוב של איזוק אלקטרוני היה גם אחד האמצעים שעליו המליצה הוועדה הבינמשרדית לטיפול באלימות במשפחה. היא הגישה מסקנות עוד בשנת 2016, והממשלה אישרה אותן ב־2017. הממשלה עצמה החליטה לקדם חקיקה בעניין, וממש בימים אלה עברה הצעת חוק בנושא בקריאה טרומית בכנסת. יש הסכמה מקיר לקיר שיש צורך לקדם את הנושא, השאלה היא כמה זמן זה ייקח וכמה נשים תאבדנה את חייהן עד שזה יקרה".
מה הבעיה הכי עמוקה בטיפול במניעת אלימות כלפי נשים?
לילי בן עמי, מנכ"לית פורום מיכל סלה למניעת אלימות כלפי נשים באמצעות חדשנות וטכנולוגיה: "עומק ההזנחה של התחום זועק לשמיים. אנחנו מנסים לפתור את מגפת הטרור המשפחתי בכלים מיושנים שגובשו לפני 50 שנה, והם כולם פתרונות של בדיעבד, ולא כאלה שמצליחים למנוע את המצב. למה בכל תחום אחר שמצויה בו סכנת חיים, כמו קורונה, כמו תאונות דרכים, כמו סוכרת, יש מניעה, יש אורח חיים בריא, יש חיסון, יש זהירות בדרכים, אבל אלימות כלפי נשים וילדים הוא התחום היחידי שמסכן חיים ואין בו מניעה מראש? אנחנו חייבים להעלות למגרש שחקנים חדשים, עם כלים חדשים, שיהפכו את מדינת ישראל לחוד החנית של הלוחמה בטרור בתוך הבית. ובעיקר להפסיק להסתיר ולהתבייש במה שקורה מאחורי החלונות הסגורים של הבית".
איך משנים את התפיסה הרווחת בחברה הערבית לפיה האישה היא רכוש הגבר?
עו"ד אינסאף אבו שארב, אקטיביסטית למניעת אלימות כלפי נשים בחברה הבדואית: אין ספק שאחד האתגרים בחברה הערבית הוא שינוי היחס כלפי נשים שעדיין נתפסות כרכוש הגברים במשפחה. שינוי אמיתי ייעשה כאשר מגילי הגן המוקדמים יושקעו מאמצים בחינוך למיגור התפיסות הללו כמו גם להקניית הרגלים למניעת אלימות ולפתרון בעיות שלא בדרכי אלימות. לילדים מגיל הגן ובית הספר בחברה הערבית חסרים כלים שילמדו אותם לנהל שיח והבנה במקום הרמת יד ואלימות, ואין המדובר במקרה הזה רק באלימות כלפי נשים, אלא באלימות בכלל, שהיא אחת הרעות החולות של החברה הערבית, אומרת עו"ד אבו שארב. ובאשר לאלימות כלפי נשים, צריך ללמד את הילדים שלנו מחדש איך להתייחס לילדות, נערות ונשים באופן שוויוני, כדי שיטמיעו מגיל צעיר חשיבה שלא בנויה על התפיסות המסורתיות השורשיות".
ומה עושים במיידי?
"פועלים בכל החזיתות, מטפלים נקודתית במקרי אלימות, מחזקים את מעמדה של מערכת אכיפת החוק כפי שהיא נתפסת בחברה הערבית, כי כרגע אנחנו נמצאים בתוהו ובוהו ובחוסר אונים שרק הולך ומחמיר".
יש פרמטרים לניבוי אלימות אצל גברים שסבלו מחסכים ומהתעללות בילדות?
רונית לב־ארי, מומחית במניעת אלימות במשפחה, מנהלת מרכז ידע עמותת בית רות: "רוב הגברים האלימים, לאו דווקא פיזית אלא גם נפשית, חוו בילדותם היסטוריה משפחתית שיצרה חסכים קשים, או אלימות על כל סוגיה – מינית, נפשית ופיזית. כאשר גברים אלה נכנסים לזוגיות עם אישה שנתפסת על ידם כבעלת יתרונות על פניהם – משכילה יותר, נראית טוב יותר, מגיעה ממשפחה יציבה ותומכת יותר – נוצר חוסר איזון במערכת היחסים, שעלול ליצור הסתברות לאלימות. הסיבה היא שבבסיס היחסים יש פוטנציאל תסכול לשני הצדדים, והוא מתגבר כאשר האישה נשארת בתוך מערכת היחסים למרות שהיא מזהה אותה כבעייתית. זה קורה בקרב נשים שיש להן נטייה טיפולית וחושבות שיצליחו לטפל ולשקם את הגבר, בדיוק כפי שקרה במקרה של מיכל סלה, שהייתה עובדת סוציאלית עם נשמה יתרה, והייתה משוכנעת שתצליח לשקם ולתקן גם את מי שבסופו של דבר רצח אותה".
אז הסכנה היא בזוגיות שבה האישה מתעקשת לשקם גבר שחווה בילדות פגיעות קשות, שבעצם אין סיכוי לרפא אותן?
"הסכנה היא בקרב זוגות שנמצאים בדרגות שונות של שליטה וסימביוזה, כי אותו גבר עם חסכים עמוקים פתאום מוצא אישה שמנסה לעזור לו, ולא מבינה שכל השליטה שלו בה לא נובעת מדאגה, אלא מחרדות נטישה. ולכן כשהיא מחליטה לעזוב אותו - חרב עליו עולמו, כי כל מה שהוא רוצה זה להמשיך ולהחזיק בה אחרי שסוף־סוף מצא מישהי שמכילה ומבינה אותו".
אז מה עושים?
"כשאישה רוצה להיפרד היא חייבת לעבור הערכת סיכון. זה משהו שעושים בעזרת נשות מקצוע שיודעות לשאול נשים את השאלות המתאימות כדי להבין מה מידת הסכנה שהן נמצאות בה. גם כל עורך דין שאישה מגיעה אליו כדי להתייעץ לגבי פרידה, חייב לדעת לשאול את השאלות שלפיהן יוכל להעריך את מידת הסיכון שהיא נמצאת בו מול בן הזוג האובססיבי, שאם היא תעזוב אותו יתנהג ממש כמו כל מכור אחר שלוקחים ממנו את הסם".
איך נשים יכולות לזהות אלימות נפשית מתמשכת, שעלולה להוביל לרצח?
ד"ר ר"כ, מנכ"לית בכירה (השם שמור במערכת), שניצלה ממערכת יחסים אלימה ארוכת שנים: "נשים חייבות ללמוד לזהות מתי הן נמצאות במערכת שיש בה אלימות נפשית מתמשכת - שחוץ מזה שהיא דבר איום ונורא בפני עצמו, היא גם מהווה קטליזטור לרצח. אני מנכ"לית, יש לי דוקטורט, יש לי כסף ובכל זאת הפכתי לחומר ביד המתעלל, ואם זה קרה לי, זה יכול לקרות לכל אחת, כי תופעת האלימות כלפי נשים חוצה השכלה, גיל, מעמד ומצב כלכלי".
איך מזהים את האלימות הנפשית?
"הכל נובע מכך שלגבר יש צורך בשליטה, ולכן הוא יוצר מצב שבו האישה תלויה בו עד הפרט האחרון בחייה. בהתחלה את מפרשת את זה כאכפתיות. הוא בא איתך לגינקולוג וגם נכנס לבדיקה וכיף לך שהוא מעורב, הוא מטפל בענייני הכספים והביטוחים, את מפרשת את זה כדאגה, אבל זו שליטה. הוא זה שעושה קניות הביתה, מעגבניות ועד מכונת כביסה, וגם כשהדוד מתקלקל רק הוא יתקן אותו. ומה קורה כאשר הוא רוצה לשלוט בך? הוא לא יתקן את הדוד ואת תתקלחי במים קרים וגם תגלי שאין לך גישה לכספי החיסכון, או סתם לחשבון הבנק. זה קורה לאט, זה מזדחל, זה נכלולי. אחרי שאת תלויה בו, ולא יכולה לעזוב, הוא מגביר את הפחתת הערך. מעיר לך על איך שאת נראית, מדברת, מתלבשת, מריחה. מבליט פגמים, מקטין, מעליב. כשאת מרוסקת רגשית, הוא מקפיד גם להפריד אותך ממקורות הכוח שלך – חברות, משפחה, עבודה, מסכסך בינך לבינם, למשל כל הדרך להורים שלי הוא יגיד לי 'אוף שוב צריך לאכול את האוכל המגעיל של אמא שלך הפרימיטיבית', אבל כאשר נגיע הוא יתנהג אל ההורים שלי הכי יפה בעולם ולכן הם לא יבינו מה אני רוצה אם אגיד להם משהו.
"הוא גם ייקח אותך לגור הכי רחוק שאפשר, כדי שלא יהיה לך מעגל תומך, כמו למשל במקרה של שירה איסקוב, או יהפוך להיות חבר של החברות שלך והאחיות שלך שאותן הוא מבקר בפנייך, אבל אליהן הוא מתחנף, כמו במקרה של מיכל סלה, וכך התודעה שלך מתערערת כי אין לך שום אחיזה במציאות שתצדיק את התחושות שלך ואת בטוחה שאת משתגעת וזה מה שהוא רוצה. שתישארי תלויה בו, קטנה ולא יכולה לזוז, בלי קשר מזערי עם העולם החיצון. אז איך ולאן את בדיוק יכולה לקום וללכת? וכשאת כבר מוצאת אומץ ואומרת לו שאת הולכת – שזו הטעות הכי גדולה שאישה שחיה עם גבר חולה שליטה יכולה לעשות – הוא מאבד עניין בחיים, כי בעצם כל הקיום שלו מבוסס על השליטה בך. וברגע שלא תהיי בחייו אז החיים שלו לא שווים שום דבר. לכן רואים שכאשר יש נשים שהולכות למעון לנשים מוכות הגבר מפסיק להתקלח ולהתגלח, נכנס לדיכאון ולא הולך לעבודה, כי ברגע שמושא השליטה הולך ממנו אין לו זכות קיום. ולכן יש מצבים קיצוניים שבהם הוא גם רוצח אותה, כשכבר אין לו מה להפסיד".
צילומים: יריב כץ, חיים הורנשטיין, ריאן פרויס, מריה פודגייצקי, Shutterstock/א.ס.א.פ קריאיטיב
