האוב קובע

בכתבה על העדות של מפקד כלא גלבוע בפני הוועדה לבדיקת מחדל בריחת המחבלים, עמרי מניב מחדשות רשת דיווח כי גונדר־משנה פרדי בן־שטרית "העלה מהאוב" את פרשת ניצול הסוהרות. ההודאה המטלטלת של בן־שטרית, לפיה שירות בתי הסוהר אכן שיבץ סוהרות לפי דרישת אסירים ביטחוניים בתמורה לשמירת השקט בכלא, תפסה את עיקר תשומת הלב: היא פתחה את המהדורה של חדשות קשת ושובצה במקום טוב גם במהדורות של ערוץ 13 וכאן.

בערוצים המסחריים בהחלט הבינו את גודל האירוע – לא כל יום בכיר בשב"ס מודה בהאשמה כה דרמטית כלפי הארגון שבו הוא משרת - והטילו עליו את הפוקוס בכתבות. ב"חדשות הערב" נושא הסרסרות לא נכלל בכותרות המהדורה, אבל כן בכותרת של הכתבה, למרות שהיא עסקה ברובה המוחלט בבריחה. או כמו שקוראים לזה בערוץ 11: יום רביעי.

אבל גם ללא הבדלים בין המהדורות, כדאי לשים לב לאירוניה: סדר היום נכבש על ידי פרשה שהתפוצצה רק לפני שלוש שנים, וכבר מוגדרת כ"העלאה מהאוב". הרי עצם הגעתה לשם היא בעיה בפני עצמה: בזמן אמת, חלק הארי של התקשורת התקשה להתרשם מתיאורי המציאות המבחילה בכלא גלבוע. ייתכן, וזאת רק השערה על גבול הקונספירציה, שהסיבה לכך הייתה שהסיפור נחשף בערוץ 20. בהמשך המצב השתנה קמעה, כפי שהוכיחו קטעי ארכיון ששובצו אמש בכתבות של קשת ורשת. ובכל זאת, נדמה שהאינטנסיביות והווליום היו יכולים להיות, ובכן, גבוהים יותר.

כלומר, אם מסלול חייה של פרשה כה מדהימה – ושוב: נשים הופקרו על ידי המפקדים שלהן כדי לספק צרכים מיניים של אסירים - הוביל אותה אל האוב, זה לא בגלל הזמן שחלף או איזשהו מיצוי. לכן, אגב, לא פלא שגיא פלג נדרש להזכיר בערוץ 12 כיצד הפרשה טופלה, ככל שניתן לקרוא לזה "טיפול": אין להתפלא אם רבים מהצופים לא זכרו או ידעו, שהתיק נגד המעורבים בשב"ס נסגר מחוסר ראיות. לולא מחדל קולוסלי וקרבות בצמרת, ספק אם היינו זוכים לריענון הזה.

בהקשר הזה, אמש פורסם שמו של קצין צה"ל, סגן־אלוף דן שרוני, שחשוד כי תיעד בסתר עשרות חיילות שלו במצבים אינטימיים. בשלוש המהדורות דיווחו על כך כראוי, אולם חבל שהאייטמים הופרדו מהעדות של בן־שטרית (אם כי תמר איש שלום ציינה אייטמים אחרים מתחילת המהדורה), כאילו שאין פה חוט מחבר: גופים ביטחוניים והיררכיים, שבהם קצינים פגעו לכאורה בנשים צעירות. זאת התמונה הגדולה, והשאלה היא האם גם העתיד שלה הוא המרתף הטחוב והאפל של האוב.

בקטנה 

"דיוקן", סרט תיעודי ששודר אמש ב”כאן ומכאן”, הביא למסך כמה מהסיפורים הכי מטלטלים שנשמעו בטלוויזיה על אלימות כנגד נשים. הדוקו של יעל קיפר, רונן זרצקי וכיפאיה עיאיטי, שהיא גם הגיבורה (במלוא מובן הביטוי) של הסרט, הוא גם מסע מדכדך במקומות שאליהם המשטרה לא ממהרת להגיע, בתי המשפט משתדלים לא להפריע וגם התקשורת נוטה להדחיק. הסרט נקרא על שם הפורטרטים היפים שמציירת עיאיטי בעקבות המפגשים שלה. אבל הדיוקן האמיתי והנוקב הוא של החברה כולה.