איפה הייתה אדל בשש השנים האחרונות? כלומר, מעבר לדיווחים האובססיביים על, פחות או יותר, כל שינוי גופני קל או כבד (ובעיקר מכבד לקל) שעברה, שינוי שיער או קריוקי מפתיע באיזו מסיבה; איפה הייתה, בכל הזמן הזה – מוזיקלית, בעיקר – מי שכבר כונתה "אגדה" ו"הזמרת החשובה ביותר כיום"? התשובה לשאלה ניתנה דווקא לא במסגרת הראיון המדובר מאוד שנתנה הזמרת לאופרה וינפרי באחוזתה של האחרונה בסנטה ברברה, כשהיא חנוטה בחליפה מחויטת ושיער מפונפן, אלא בראיון אחר, באוקטובר האחרון, למגזין 'ווג': "הבן שלי שאל אותי אחרי הגירושים, 'את רואה אותי?' עניתי שכן והוא אמר, 'כי אני לא רואה אותך'", סיפרה שם. "כל החיים שלי התרסקו באותו רגע. הוא ידע שאני לא שם. החלטתי לשתף אותו כמה שיותר".
הילד, אנג'לו, אז בן שש וחצי, כיום בן תשע, ניקז אליו את רוב רגשות האשמה של הזמרת, אבל לא היה גורם יחיד בהתרחקותה מהעולם המוזיקלי שאליו פרצה, כמעט משום מקום, בגיל 19. לצידו היו גם גירושיה ב־2019 מסיימון קונקי – יזם בתחום הפילנתרופיה ואביו של אנג'לו. ועכשיו, כשאלבום חדש וטעון מאוד רגשית מונח סוף־סוף על המדפים (ולמעשה בעיקר על הסרוורים של שירותי הסטרימינג), היא מתעקשת ש"אני לא מוציאה אלבום גירושים", וצוחקת ש"אולי זה יותר אלבום גירושים שלי מעצמי. אף אחד מאיתנו לא פגע בשני או משהו כזה. זה היה פשוט: רציתי שהבן שלי יראה אותי אוהבת ונאהבת באמת".
משאלה שהתגשמה, תכף נגיע לזה.
עם קונקי היא התחילה לצאת בשנת 2011, שנת הפריצה הגדולה שלה, כשהוא בתפקיד מקרקע ראשי. "הוא כנראה הציל את חיי", סיפרה בראיון לאופרה וינפרי. "הייתי צעירה ופשוט הלכתי לאיבוד בתוך הכל. הוא היה האדם הכי יציב שהיה לי בחיים עד לאותה נקודה. ואת היציבות שהוא ואנג'לו העניקו לי, אף אחד אחר לא היה מסוגל להעניק. אפילו עכשיו אני סומכת עליו".
אולי כי הוא גר עדיין בסמוך אליה, בבית שרכשה עבורו, והשניים חולקים משמורת משותפת על הילד.
ובדיוק עשור אחרי שחייה השתנו לתמיד, אדל מנחיתה, כנראה לראשונה, את אלבום החיפוש והבירור העצמי המשמעותי שלה. ג'וני מיטשל עשתה את זה כבר באלבום הבכורה – אבל לאדל לקח קצת יותר זמן. "המטפל שלי אמר שאני צריכה לשבת עם האני בת השבע שלי, כי היא נשארה לבד", היא אומרת. "הייתי צריכה לשבת איתה ולהתייחס באמת למה שהרגשתי כשגדלתי".
חלק מהתשובות היא מצאה בקלות בשירים הקודמים שלה: "הבנתי שאני הבעיה. כי כל האלבומים האחרים נשמעו כמו 'אתה עשית את זה! לך תזדיין! למה אתה לא יכול להגיע אליי?' ואז אמרתי לעצמי, 'לעזאזל, אני הנושא בעצם. אולי זאת אני'".
× × ×
אם בתחילת דרכה תיארה אדל את המוזיקה שלה כ"מוזיקת נשמה של לב שבור", החומרים החדשים הם כבר צלילת עומק דרמטית יותר. השירים כאן ארוכים – חמישה מהם עוברים באורכם את השש דקות, כפול מהמקובל בז'אנר – וגם סדר ההשמעה צריך להיות לחלוטין מקובל עליכם, כלומר לא נתון ליד המקרה או לבחירתכם, כי השבוע ביקשה הזמרת מספוטיפיי להסיר את אופציית השאפל באלבום שלה, שכן סדר השירים "כבר נבחר בקפידה".
ועדיין השירים מושמעים ללא הרף, והאלבום מזנק בקלות לראשי המצעדים. סינגל הקאמבק, Easy on Me, שבר את שיאי ההשמעה ליממה בספוטיפיי – וכל זה, כאמור, אחרי שש שנות שתיקה, נצח קטן במונחי עולם הפופ, שלא לומר פרק זמן שכלל מגפה עולמית והתוודעות לקולות נשיים עכשוויים יותר, בהם בילי אייליש ודואה ליפה, שהזיזו כמה לוחות טקטוניים בפופ. אבל אדל, נדמה, לא מאוימת; היא פשוט עושה את מה שהיא יודעת לעשות, וממילא עושה את זה טוב יותר. היא רחוקה מלהיות כוכבת אינסטגרם, והיא לא תחליף תלבושות בקליפים או תעלה לבמה עם פירוטכניקות שממציאות את עצמן מחדש. היא שומרת על מעמדה – גם לאורך שש שנות שתיקה – בעיקר בזכות ההכרה בחשיבותה ובאיכויות יצירתה. השקת האלבום החדש סוקרה במהדורות החדשות ולא רק באתרי המוזיקה, ואדל היא גם האמנית היחידה בעשור האחרון שמוכרת כמויות משמעותיות של תקליטים פיזיים. הטבעיות שבה חזרה למשבצת שכמו חיכתה רק לה מוכיחה שהקהל מוכן להמתין כמה שצריך כדי לקבל את הקלאסיקות העל־זמניות שנדמה שכל אלבום חדש שלה מביא איתו. כך שאדל – אם בשלב זה עדיין יש צורך לציין – בתחרות רק עם אדל. "אני מורכבת ואני רכבת הרים ואני יודעת את זה", היא אומרת. "לא הייתי משנה הכל אבל בהחלט נאלצתי להחליט אילו חלקי שחמט אני רוצה להזיז כדי לשגשג בחיי".
האלבום החדש, '30', נקרא – כמו קודמיו – על שם הגיל שבו הייתה עם יציאתו, אבל הפעם הוא יוצא כשהיא כבר בת 33, עיכוב שנגרם גם בגלל מגפת הקורונה. "לא רציתי להוציא אלבום בזמן מגפה", היא מסבירה. "ברור שאנחנו לא בשיאה, אבל הלחץ והכאב והבלבול שכולם עוברים עדיין מתרחשים. אנשים איבדו קרובים, את העסק שלהם ואת עצמם, ואמרתי 'אני לא רוצה שהאלבום שלי יהיה קשור למגפה, לא רוצה שאנשים יצטרכו להיות עם מסכות בהופעות שלי או יפחדו להגיע אליהן'. אנשים מסוימים אפילו לא יכולים ללכת ל'טארגט' כדי לקנות את האלבום. אני חושבת שהאלבום הזה הוא כמו חיבוק חם למישהו".
היא התחילה להקליט בפברואר 2019, רגע לפני פרוץ המגפה. "חשבתי שזה מטורף, איך השיר הראשון והשיר האחרון שכתבתי רחוקים זה מזה קילומטרים מבחינת ההרגשה", סיפרה בראיון קידום לקראת השקת האלבום. "לא הספקתי להשמיע אותו להרבה אנשים אבל כשיצאנו מהסגר התחלתי לשחק עם זה, ניגנתי לחבר שלי ג'וש והוא בכה אחרי ששמע את My Little Love".
השיר האישי מאוד הזה, שאותו שרה אם לבנה – ובעליל מכוון לאנג'לו – עוסק בקשיי האימהות בתוך תקופה רגשית מסובכת. "לא צפיתי את זה, אבל ג'וש אמר לי: 'מעולם לא חשבתי על אמא שלי ככה. אפילו לא עלה בדעתי לחשוב מה יכול להיות שהיא עוברת'. לא ידעתי אם הקשר שלו עם אמא שלו היה קרוב או רע, אבל כשראיתי את התגובה השתכנעתי שהשירים האלה צריכים לצאת החוצה. אפילו רק בשביל האמהות. מותר לעצור דקה ולחשוב על משהו בעבר, אנחנו לא צריכים לחשוב על העתיד כל הזמן".
× × ×
העבר, במקרה שלה, מטאורי במיוחד. פרס אוסקר, גלובוס הזהב ו־15 פרסי גראמי בהם זכתה עוד בטרם מלאו לה 30 הפכו את אדל לאחת הזמרות המצליחות והאהובות בהיסטוריה. השקת האלבום החדש הייתה, בהתאם, מפגן כוח שקשה היה להחמיץ. השיא היה בראיון אצל וינפרי במסגרת הספיישל One Night Only ברשת CBS, ובמהלכו הופיעה במצפה הכוכבים בלוס־אנג'לס מול דרייק, סלינה גומז, לאונרדו דיקפריו, כריס ג'נר, אלן דג'נרס, ליזו וכוכבים רבים אחרים, ופתחה בשיר Hello. בקהל היה גם בנה אנג'לו, שצפה בה בפעם הראשונה בלייב.
באוקטובר האחרון עשתה אדל היסטוריה קטנה נוספת כשהופיעה במקביל על השער הבריטי והאמריקאי של מגזין 'ווג', בכל אחד מהם במראה בלתי נשכח אחר, הראשון בשמלה ירוקה ומנופחת של ולנטינו הוט־קוטור, והשני בשמלה ממנה ייזכר בעיקר המחשוף – או כמו שאדל עצמה היטיבה לתאר: "השער עם הציצים בחוץ והשער שבו אני נראית כמו אמילי בלאנט".
בשנה האחרונה עברה להתגורר באחוזה אנגלית בבוורלי־הילס, ששלושת הבתים המרכיבים אותה מוערכים יחד בכ־30 מיליון דולר. השכנים המיידיים הם קמרון דיאז, ניקול קידמן, אשטון קוצ'ר וחוויאר בארדם. זה רחוק ככל האפשר מנקודת הפתיחה שלה, כמי שנולדה ב־1988 תחת השם המלא אדל אדקינס וגדלה כבת יחידה בטוטנהאם ואז בבריקסטון. הוריה נפרדו זמן קצר אחרי שנולדה, ואביה, שרברב וולשי שהתמודד עם אלכוהוליזם, השאיר אותה לגדול לבד עם אמה. "הייתי בת יחידה והמוזיקה הייתה כמו האח שלא היה לי", סיפרה על ילדותה.
מערכת היחסים מול אביה הלכה והידרדרה ככל שהתפרסמה, וכמה שנים לפני שמייגן מרקל נאלצה להתמודד עם ציטוטים פולשניים ופיסות מידע שאביה חלק בנדיבות עם הצהובונים, חוותה אדל מצב דומה, כשאביה מכר כתבה עליה ל'סאן' הבריטי.
"בכל הקשור לאבא, לא הייתי בטוחה אם המישהו הזה שאמור לאהוב אותך באמת אוהב אותך", היא אומרת. "מערכת היחסים שלי עם גברים באופן כללי, כל חיי, תמיד הייתה בנוסח 'אתה תפגע בי, אז אני אפגע בך קודם'. וזה פשוט רעיל ומנע ממני למצוא אושר כלשהו. זה קרה לי גם עם הילד שלי, שכשהיה מדבר אליי בצורה מסוימת הייתי נסגרת ולוקחת ללב, כשכל מה שהוא בעצם אמר זה, 'אני לא רוצה ללכת לישון'".
אביה נפטר השנה מסרטן בגיל 57 בלבד, ואחרי שנים של כעס ותחושת אכזבה – שעלו לא מעט גם במהלך הטיפול הפסיכולוגי שעברה – היא לא נטרה לו והספיקה להיפרד ממנו לפני לכתו. "אני יודעת שהוא אהב אותי. הרווחנו את השלום שלנו לפני שנפטר".
את הראיון ל'ווג' נתנה תוך שהיא מדוושת על האליפטיקל בחדר כושר פרטי במערב הוליווד – פעילות שהחזיקה אותה לאורך מרבית הלילות בתקופת הקורונה. חדר הכושר, היא מסבירה, הפך עבורה למפלט מהחרדות, שנרגעות כשהיא על המזרן, ולא מדובר דווקא בצורך לרדת במשקל. אבל מסע הקידום לאלבומה החדש הניח במרכזו – באופן בלתי נמנע – גם את עניין 45 הקילוגרם שהשילה ממשקלה בשנתיים האחרונות והסעירו את הרשת לאורך חודשים רבים.
"הגוף שלי הוחפץ לאורך כל הקריירה שלי, לא רק עכשיו", היא אומרת. "אני מבינה למה אובדן המשקל עורר הלם ולמה נשים מסוימות נפגעו במיוחד. מבחינת מראה ייצגתי הרבה נשים, אבל אני עדיין אותו אדם. את השיחות האכזריות ביותר על הגוף שלי ניהלו נשים אחרות. התאכזבתי מזה, וזה פגע בי".
כמובן שגם התקשורת לא הוסיפה לה נחת. מערכת היחסים המורכבת שלה בתחום מלווה אותה מאז פריצתה ב־2011, שהייתה גם השנה שבה מתה איימי ויינהאוס מהרעלת אלכוהול וגורמים נוספים. אדל תמיד ראתה בויינהאוס השראה ומודל, ומותה הותיר אותה בהלם. "היא הייתה האמנית הכי חשובה בעיניי, הרמתי גיטרה בעצמי בזכות האלבום הראשון שלה", היא אומרת. "וגם לי תמיד היה קשר הדוק מאוד עם אלכוהול – זה מה שהרחיק ממני את אבא שלי, אז תמיד רציתי לדעת מה כל כך נהדר בזה".
אפקט ויינהאוס גרם לאדל, לפחות בתחילת הקריירה, ליחסי הסתרה והתחמקות מהתקשורת ולרתיעה כללית. "דמויות שונות יוצאות ממך כשאתה שיכור, וברגע שאתה נראה קצת פזיז, העיתונות רוצה לעשות ממך סיפור. הם יורדים ויורדים עליך וזה הטריף אותי", היא זוכרת.
ההיתקלות התקשורתית האחרונה שלה נרשמה רק לפני שבוע, כשלפי דיווחים, מנחה אוסטרלי שהגיע לראיין אותה לקראת ההשקה לא שאל על האלבום וגם הודה בפניה שלא האזין לו – מה שגרם לה לעזוב את המקום. זה כמעט עלה לו במשרתו, והוא הושעה לבסוף לשבועיים מתפקידו.
× × ×
המוזיקה של אדל הרגישה תמיד כמו טיפול פסיכולוגי רב־משתתפים, והאלבום החדש לא שונה. "האלבום הזה מרגיש כמו סוג של הרס עצמי, הרהור עצמי, מעין אלבום על גאולה עצמית", היא אומרת.
הקשיים בגזרת אדל התחילו לצוף סביב 2017, כשנדמה היה שהמומנטום שלה, אחרי שנים של נסיקה בלתי פוסקת, עשוי לדעוך מעט. זה התחיל בשתי הופעות שנאלצה לבטל בגלל מיתרי קול דואבים – כשהמשמעות היא עשרות אלפי רוכשי כרטיסים שלא זכו לראות אותה באצטדיון וומבלי והרעשה תקשורתית עצומה.
בשנה האחרונה, שבה נפטר אביה, היא כבר סבלה מחרדות ממשיות. "ביליתי הרבה לבד ועשיתי מדיטציות", היא נזכרת בראיון ל"ווג". "הייתי יכולה להעביר לילה מקסים עם חברים ואז להתעורר ולהרגיש שצונאמי מתקרב אליי". פתרון נוסף שגילתה היה ההחלטה שלא לעבוד יותר בניסיון לייצר תהילה. "אני לא רוצה עוד שיר כמו Hello. השיר הזה הזניק אותי לתהילה ברמה אחרת ואני לא רוצה שזה יקרה שוב. אני תמיד אומרת ש'21' (אלבומה השני - ט"ג) לא שייך לי כבר, כולם לקחו אותו כל כך ללב. מהאלבום החדש אני לא מתכוונת להרפות. הוא שלי".
בשירים החדשים היא מציגה, לצד הפגיעות, גם החלמה והתחזקות. "ב־Hold On הרבה אנשים ירגישו שאני שרה את זה להם, אבל אני מדברת בשיר לעצמי, אומרת 'בקרוב תבוא האהבה' ודברים כאלה. הייתי גאה בעובדה שדיברתי עם עצמי ולא הייתי צריכה אישור של אחרים או מישהו שיעזור לי לעבור את זה, ושלא שמתי לב לזה בעבודה על האלבום. אני לא חושבת שהייתי כותבת בעבר מילים כמו שכתבתי ב־Hold On. הוא נכתב בתקופה שהייתי מותשת מלחפש תשובות בכל מקום מחוץ לעצמי, מכל הדפוסים ששמתי לב שיצרתי לעצמי. כל הזמן שאלתי את כולם או ציפיתי שמישהו אחר יענה על השאלות שהייתי צריכה לשאול את עצמי. אבל למדתי לסלוח לעצמי על דברים שהלוואי שלא הייתי אומרת ודברים שהלוואי שלא הייתי עושה, כי בסוף אני חושבת שהכל קורה מסיבה כלשהי. אבל אני חייבת להודות שנדפקתי לפעמים. ניסיתי בכל הכוח לשחרר הרבה דברים שפשוט נולדתי איתם. אני חושבת שאתה עלול להיוולד עם עצב אמיתי או הרגלים רעים אמיתיים. זה בדנ"א שלך. ורציתי להודות בזה בפני עצמי, בפני המשפחה והחברים שלי, ובפני הבן שלי".
להקלטת Hold on היא תיכננה במקור ליווי של להקת גוספל מקצועית, אבל לבסוף קיבלה החלטה חריגה: להקפיץ לאולפן את חבריה הטובים שילוו אותה. "החברים שלי הם בסופו של דבר חלק בלתי נפרד מכל התהליך שעברתי ורציתי לתת להם את הכבוד", היא מסבירה. "חשבתי שאם אני עושה שימוש במילים שהם אמרו לי בשיר, הם אלה שצריכים לשיר את המילים. זה היה כאוטי בהתחלה, כשהם רק הגיעו. הדפסתי את מילות השיר ושרתי איתם בחדר, הרבה מאוד קטעים מההקלטה נשארו על המחשב, צחקנו הרבה. אני בטוחה שהיה קשה להיות חבר שלי לפעמים, הייתי כל הזמן רק ב'אני, אני, אני, איך אני מרגישה? מתי אהיה כזאת?', אבל אף אחד לא יכל לשיר את החלק של המקהלה בשיר הזה מלבד החברים שלי, שאמרו לי כל הזמן, 'תחזיקי מעמד'".
היא עדיין מסתכלת על המוזיקה שלה כמו על מתנה כנה וחשופה למאזינים. "האנרגיה שלי ב־Hold on אמיתית מאוד, אני באמת מרגישה שהוא יכול לעזור לכמה אנשים כי הוא עזר לי. המילים האהובות עליי בשיר הן, 'לפעמים בדידות היא המנוחה היחידה שאנחנו מקבלים. תתמסרי לזה'. בעבר, בכל פעם שהייתי מרגישה בודדה או עצובה לשנייה מיד הייתי מטלפנת למישהו, 'היי, מה אתה עושה? רוצה לבוא?' והתחלתי להבין כמה זמן אני עושה את הדבר הזה. אני ממש אוהבת את השיר. אני עדיין מקשיבה לו אם אני צריכה בעיטה בתחת".
דווקא הקורונה, סיפרה ל'ווג', לא גבתה ממנה מחירים רגשיים, בעיקר כי שילמה אותם במזומן עוד קודם. "הרבה מהתהליכים הנפשיים שחברים שלי עברו בקורונה אני עברתי שנה קודם, באמצע הגירושים. כולם נאלצו להתמודד עם השדים שלהם כי לא היה שום דבר להסיח איתו את הדעת חוץ מלהיות עם עצמנו בבידוד, ולי זה קרה בגירושים", אמרה. ועדיין, המגפה הביאה כמה סימפטומים גם עד אליה. "אחרי הסגר היו לי כמה מהשערות החודרניות הגרועות שהיו לי בחיי", היא צוחקת.
בינתיים נראה שהמשאלה התקופתית שלה – שהבן שלה יראה אותה נאהבת – מתגשמת. בחודש שעבר נראתה לראשונה במשחק אן־בי־איי עם החבר החדש, סוכן הספורט ריצ'רד פול, שמוכר בעיקר כסוכן של כוכב האן־בי־איי לברון ג'יימס. פול וג'יימס הם חברי ילדות, וללברון היה טבעי לבטוח בפול שישמש לו כסוכן גם אם לא סיים בית ספר ומכר בתחילת הדרך חולצות ספורט מתא המטען ברכבו. כיום הסוכנות שייסד ב־2012, Klutch Sports Group, מייצגת עוד כמה שמות בכירים בספורט האמריקאי, כולל בן סימונס, אנתוני דייויס, דריימונד גרין ועוד. "הייתי קצת שיכורה במסיבה ואמרתי לו, 'רוצה להחתים אותי? אני ספורטאית עכשיו'", סיפרה אדל על ההיכרות. "הוא צחק. זו הייתה הפעם הראשונה בחיי שבה אהבתי את עצמי ונפתחתי לאהבה, ואהבתי להיות נאהבת על ידי מישהו אחר. היה מאוד מעניין לראות איך אני מגיבה לדברים שפוגעים בי בתקופה שבה אני מרגישה כל כך הרבה ביטחון בעצמי".
על העתיד היא מסתכלת עכשיו במבט מפוכח. "אני גרושה בת 33 ואם לבן. הדבר האחרון שאני צריכה עכשיו זה מישהו שלא יודע איפה הוא נמצא או מה הוא רוצה. אני יודעת מה אני רוצה, ואני באמת יודעת מה אני לא רוצה".
