"העדפתי להמשיך לקבל מכות מלדאוג אם יהיה אוכל לילדים"

במשך שבע שנים חיה אסתי במעגל האלימות. "התגרשתי אחרי אלימות קשה מצד בעלי", היא מספרת, "את הגרוש שלי הביאו עם אזיקים לרבנות ואני הגעתי חבולה מכף רגל ועד וראש. הוא נאסר, אני אמא לארבעה ילדים והייתי צריכה למצוא מיד פתרון דיור. הקטן שלי היה בן שנה וחודשיים ולא היה לנו איפה לגור. לא יכולתי להישאר בבית שלו, פחדתי ממה שיקרה כשיחזור הביתה".

למרות שהתמודדה עם מצוקה כלכלית קשה, הוסבר לאסתי (44) שאינה זכאית לדיור ציבורי. "נאמר לי שאני לא זכאית כי לא שכרתי דירה לפני שהגשתי את הבקשה. המתנתי במשך תשע שנים עד שאישרו לי את הזכאות, ועכשיו אני כבר חמש וחצי שנים ממתינה לדירה. זה פגע בנו כלכלית, רוב החובות שיש לי עד היום בהוצאה לפועל נוצרו בעקבות דירות ששכרנו".

אסתי אומרת ש"אם הייתי יודעת שתהיה לי קורת גג, הייתי יוצאת מהר יותר ממעגל האלימות. בית זה ביטחון. אחרי שהתגרשנו הייתי נרדמת בבכי ואומרת שעדיף היה כבר להמשיך לספוג אלימות ולא לדאוג אם אצליח להאכיל את הילדים שלי".

בדיוק כדי למנוע מקרים כמו של אסתי תתכנס הבוקר הוועדה לקידום מעמד האישה ושוויון מגדרי בראשות ח"כ עאידה תומא־סלימאן כדי לעסוק בקריטריונים לזכאות לדיור ציבורי בעין מגדרית. הדיון נולד בעקבות נכונות משרד הבינוי והשיכון לבחון מחדש את הקריטריונים שהם מקשים על נשים, בעיקר אמהות חד־הוריות, לצאת מחיי העוני ולעיתים ממעגל האלימות.

לא עומדות בדמי השכירות | צילום: טל שחר

על פי הקריטריונים הקיימים, חד־הוריות שמקבלות מזונות מביטוח לאומי אינן זכאיות לדיור ציבורי, גם נשים שמקבלות קצבת השלמת או הבטחת הכנסה. המשמעות היא שרבות מהן מתקשות לפרנס את ילדיהן מתשלומי הקצבאות, במקביל לתשלומי השכירות, ומוצאות עצמן מידרדרות לעוני. בנוסף, הזכאות מתחילה ממשפחות בעלות שלושה ילדים או יותר, ולכן חד־הוריות עם שני ילדים או אחד גם הן אינן זכאיות.

"הקריטריונים הקיימים הם פוגעניים כלפי נשים ובעיקר אמהות חד־הוריות", מסביר דני גיגי מפורום הדיור הציבורי. "קריטריון הילד השלישי וקריטריון חובת קבלת הבטחת הכנסה מקבעים את העוני של חד־הוריות, וקריטריון ויתור על מזונות פוגע ישירות בילדים. ואם כל זה לא מספיק, גם נפגעות אלימות לא מקבלות שום הגנה או זכאות לדיור ציבורי, למרות שעבורן מדובר בהצלת חיים".

"אלה קריטריונים הזויים שאנחנו פעם אחר פעם מבקשות לשנות", מוסיפה כרמן אלמקייס עמוס מתנועת שוברות קירות, "מספר ילדים אינו מדד לזכאות לדיור ציבורי. חייבים לשנות את הקריטריונים ולפתוח את הזכאות לעוד נשים ואוכלוסיות".

גם ענבל (36), אמא לשלושה, שחיה במשך שנים במעגל האלימות, מוצאת עצמה בימים אלה במאבק על קורת גג. "כשקיבלתי את הגט הייתי במקלט לנשים מוכות", היא מספרת, "יצאתי מהמקלט וחזרתי לדירה שלי. הגרוש ניסה לפרוץ לי את הבית ונאלצתי לעזוב אותו. עברנו לדירה שכורה, והשכירות הייתה גבוהה מדי. הגשתי בקשה לדיור ציבורי, אבל אני אני לא עומדת בקריטריונים".

ענבל מוסיפה: "לאחרונה נאלצתי לעבור לגור אצל קרובת משפחה כי אני לא עומדת בדמי השכירות. אני גם מפחדת שהוא ימצא אותי פה. אני מתקשה להביא אוכל הביתה ומבקשת שיעזרו לי – שתהיה קורת גג יציבה לילדים שלי".