עולה ליגה
ההחלטה לעזוב את הבית בגיל 17. הזוגיות עם הדוגמן עומר דרור שמבוגר ממנה בשמונה שנים. והפעם שבה הייחוס המשפחתי גרם לה לבכות. אחרי שהפכה לכוכבת נוער לוהטת, נאיה פדרמן מנסה לכבוש את המבוגרים עם תפקיד בסרט 'בחורים טובים'. עכשיו היא מספרת על החודש שבו סבה דיוויד פדרמן פירפר בין חיים למוות, מסבירה למה לעולם לא תרקוד מול המצלמה בטיקטוק ומגלה מדוע היא מתכננת להיות אמא צעירה
נאיה פדרמן לא האמינה שמבחן הזוגיות הגדול של זמננו יפגוש אותה ואת עומר דרור כל כך מהר. שניהם נדבקו בקורונה, והחליטו להעביר יחד את הזמן בבידוד. "זה היה אחרי כמה חודשים של קשר. חלינו יחד בקורונה והיינו תקועים באותו בית שבועיים. העברנו אותו עם מלא שוטים של ערק, הזמנו שייקים ירוקים כי גם איבדנו את חוש הטעם. אם היה לנו, בחיים לא היינו יכולים לשתות את זה. בישלתי כל היום מאכלים ולא טעמתי אותם. עומר טורף אוכל מהסירים שלי, גם עכשיו כשיצאתי לפה ראיתי אותו אוכל מהסיר ואמרתי לו, 'די, תזרוק את זה כבר'. לגבי הקורונה, עומר הדביק אותי ואני אסתמטית אז לקחתי את זה הרבה יותר קשה ממנו. השתעלתי בטירוף, היה לי קשה לנשום. עומר דאג לי ושמר עליי".
באיזה מצב הייתה הזוגיות כשסיימתם את הבידוד הזה?
"בזכות הקורונה הבנו שאנחנו רוצים להמשיך את החיים שלנו לחיים משותפים ומגורים משותפים. הרבה זוגות התחרפנו בבידוד ולא יכלו לראות אחד את השני, יש לי חברות שסיפרו לי, ׳אני כבר לא יכולה יותר לראות אותו׳ אבל לנו זה עשה רק טוב. החלטנו ככה שאנחנו רוצים לגור יחד, להיות יחד בבית חדש ונקי, לא של מישהו מאיתנו. בימים האחרונים של הבידוד כבר התחלנו לחפש דירות".
ברוכים הבאים לחיים של נאיה פדרמן. היא בת 20, עם רקורד מרשים של תפקידי משחק מאחוריה וייחוס משפחתי שלא מצליח לעזוב אותה גם כשהיא רוצה שיזכרו שהיא כאן בזכות עצמה. היא הספיקה לשחק בארבעה סרטי קיץ שביים קובי מחט, סדרות לילדים ונוער כמו 'כפולה', 'ספיידרז' ו'בית הכלבים' שיצרו לה עדר מעריצים צעירים. את הרגע שבו היא הבינה מה זה אומר להיות הנכדה של דיוויד פדרמן, איש עסקים ומבעלי מכבי תל־אביב, היא זוכרת היטב. זה קרה באמצע ראיון בהשקה לסרט בכיכובה. "בבית הספר זה תמיד היה 'תביאי לי כרטיסים למשחק של מכבי', אבל הכי הרגשתי את זה בגיל 12, כשהיה לי ראיון לטלוויזיה בפרמיירה לסרט של 'גויאבות' שהצטלמתי אליו. לבשתי שמלה צהובה וזה היה יום אחרי הפסד של מכבי להפועל ירושלים. פשוט כל הראיון - כשאני מחזיקה סרט קולנוע ראשון על הגב שלי וסופר־מתרגשת - שאלו אותי על ההפסד של מכבי. השאלות היו: סבא הגיע? אבא פה? דיברו איתי רק על המשפחה שלי. והשמלה הצהובה הזאת? לא חשבתי על זה אפילו. לא ידעתי עד לרגע ההוא שהמשפחה שלי כל כך מעניינת. סבא שלי איש עסקים עם קבוצת כדורסל, נו בסדר".
איך זה השפיע עלייך?
"אחרי הראיונות הקרינו את הסרט וכל ההקרנה החזקתי את הדמעות בגרון, אמרתי לעצמי, 'אל תראי לאף אחד שאת חלשה'. בגיל 12. הרגע השמח שלי הפך לרגע משפיל. כשהסתיימה הפרימיירה נכנסנו לאוטו וזלגו לי הדמעות. אמרתי לאבא שלי, 'למה זה מגיע לי? המשפחה בכדורסל, אני במשחק, מה הקשר?'"
ומה הוא ענה?
"הוא חיבק אותי והסביר לי שזאת התקשורת ואמר לי, 'אני תמיד הייתי הבן שלי, אז עכשיו גם את הבת של והנכדה של ואת תתמודדי כמו שאני והאחים שלי התמודדנו".
מה חשבת על הדיון סביב מאיה וורטהיימר לגבי ההצלחה שלה בזכות עצמה לאור הייחוס המשפחתי? היא הגיבה על זה ב״סליחה באמת שנולדנו״.
״כן זה ככה מרגיש לפעמים. מרגיש ׳סליחה שנולדנו׳ וסליחה שהנוכחות שלנו בעולם מפריעה לכם וכאילו אנחנו צריכים להתנצל כל הזמן מאיזה בית הגענו ולאיזה אבא ואמא נולדנו. זה שיח הזוי בעיני. את איזה מלהק מעניין כמה כסף יש בחשבונות בנק של המשפחות שלנו? ובסוף אם סבא שלי בעלים של קבוצת כדורסל זה לא מה שקובע אם ייקחו אותי לתפקיד או לא".
× × ×
בינתיים לוקחים אותה בשמחה. השנה היא חוצה את הגבולות ומנסה לפנות ישירות לקהל המבוגרים בתפקידי משחק. יריית הפתיחה של פדרמן תהיה הסרט 'בחורים טובים' שביים ארז תדמור על השידוכים במגזר החרדי, ויעלה השנה בקולנוע. "אני משחקת נערה חרדית במפחה אשכנזית-ליטאית. צילמנו בבני ברק ופגשתי עם השחקנית, ליאנה עיון, בנות אולפנה. שאלנו איך היום שלהן נראה ואיך עובד שידך. היה רגע שעליתי על החצאית והמכופתרת והסריג והצמה שצבעו לי בשחור כדי שלא יראו את גווני השמש, והרגשתי שאני בדמות. זה פרויקט ראשון שכמעט לא התאפרנו, פשוט את, ככה. זה היה הדבר הכי טוב שקרה לי"
היא נולדה וגדלה בהרצליה, שלישית מבין ארבעה ילדים ובת לטלי ולעדי פדרמן, שמכהן כאחד מבעלי השליטה במפעלים הפטרוכימיים, החולשת על בתי זיקוק לנפט. "ביסודי הגובה הפך להיות אישיו כי ילדים הציקו. אני 1.54 מטר, נוהגת על כרית שהיא כמו בוסטר, לא מגיעה לשום דבר במטבח אז עומר מוריד לי הכל".
המטבח עם המדפים הגבוהים ממוקם בדירה שלהם בשכונת פלורנטין, לא איפה שהייתם מצפים ממנה לגור, וזה לא מזיז לה. "חבל שלא צילמתי את הפעם הראשונה שאמא שלי הגיעה לפלורנטין (צוחקת). עומר ואני עשינו לה סיבוב והיא הייתה בחרדה, 'הוא עוקב אחריי, הוא הולך אחריי', 'יש פה ג'יפה'. אבא שלי אומר שזה החלום שלו לעבור לכאן כי זה מזכיר את שורדיץ' בלונדון".
נקודת ההתחלה שלה הייתה כבר בגיל שמונה. בפסטיבל שירי ילדים. "אמרתי להורים שלי שאני נבחנת. ההורים לא ממש רצו, אחרי שהם ראו אותי בגיל שמונה מופיעה בכל הארץ, בסביבה של רקדנים שמבוגרים ממני ב־15 שנה. הם אמרו לי לעשות הפסקה, שאני צעירה מדי. אבל אמרתי להם שזה בוער בי. ההורים רצו שאני אהיה עורכת דין כשאגדל".
בגיל 17 היא עשתה מהלך לא צפוי ועזבה את הבית. "אמא לא נעלבה, מה פתאום. הלכנו יחד לבחור את הדירה. זו לא הייתה בריחה מהבית, הם הבינו שאני עובדת מגיל צעיר ורגילה להיות בלבד שלי. ובאיזשהו שלב הרגשתי שאני רוצה בית משלי. התבגרתי מהר והרגשתי שאני בשלה לחיים של הגדולים. אולי זה גם כי הרגשתי שמאוד גוננו עליי כל החיים ושמרו עלינו בצמר גפן והחיים האמיתיים לא באמת נראים ככה. עברתי לדירה בשכונה לא רחוק מהבית, כמה רחובות ליד. עדיין ההורים לא שיחררו אותי כל כך מהר. אמרו, 'את רוצה? אז בהרצליה'".
מתי זה פחות עבד?
"אני זוכרת שהיה חורף, כל האורות כבו, הייתי חייבת אור כי הייתי יום לפני טיסה ונכנסתי לחרדה של 'מה אני עושה'. התקשרתי לחברת חשמל כי חשבתי שנפל איזה עמוד, הם אמרו שהכל בסדר באזור, פשוט לא שילמתי חשבון חשמל. הייתי בהלם, אני לא שילמתי חשבון חשמל? התקשרתי לאבא שלי בהיסטריה והוא אמר לי, 'רצית לגור לבד, אני אתן לך כמה טיפים אבל תתמודדי'. למדתי איך לקרוא מונה חשמל ושילמתי את החשבון".
× × ×
משבר בקנה מידה גדול יותר תפס אותה לפני הגיוס, כשסבא שלה חטף התקף לב קשה ואושפז בלונדון. "הוא טס למשחק בברצלונה וקיבל את ההתקף לב שם, אבל בגלל שיש לו סוכרת הוא לא הרגיש שהוא עובר התקף לב אלא רק כשהוא נחת בלונדון. אמרו לנו כבר שזהו, תבואו להיפרד. המשפחה טסה והיינו ליד המיטה שלו חודש ימים. אני קבעתי בדיוק נסיעה עם חברות ללונדון, טיול לפני הצבא. בסוף הקדמתי וטסתי עם המשפחה שלי שבוע לפני ואז חברות שלי הצטרפו לכמה ימים. זה היה חודש מפחיד כשהוא התנדנד בין חיים למוות, אפילו כתבו עליו בוויקיפדיה שהוא נפטר. סבא שמע על זה, הדפיס את זה ותלה את זה בבית. 'דיוויד פדרמן נפטר מדום לב'. לקח לו ארבעה חודשים לחזור לעצמו והיום הוא שואל אותי כל הזמן מה עם החתן'".
חתונה עדיין אין, תוכנית להיות אמא צעירה דווקא כן. "תמיד רציתי. גם אמא שלי התחתנה בגיל 22. תיקתקה את הילדים והתחילה את החיים שלה בגיל 33. אני גם מעדיפה להביא ילדים בגיל צעיר ואז שהם יגדלו יחד איתי ויהיה לי יותר קל בהמשך. שיא הקריירה של שחקן מגיע בסביבות גיל 30, גל גדות כזה, והמרחב הרגשי שלך כאמא־שחקנית הוא גדול יותר. בבית כבר רוצים, עכשיו הבאתי כלבה ואמא שלי כל הזמן אומרת לה, 'בואי לסבתוש'". את התוכנית להיות אמא צעירה עומר מכיר?
״כן, גם הוא רוצה להיות אבא צעיר. המשפחות כבר נפגשו. שנינו מדברים על זה שאנחנו רואים עתיד ביחד, ואני מאמינה שיהיה״.
פער הגיל של שמונה שנים בינך לבין עומר מורגש?
"זה לא. גדלתי עם אנשים בוגרים ממני. הוא אומר לי שהוא לומד ממני יותר מאשר בנות הזוג האחרות שהיו לו. אנחנו מכירים שנים. הוא שיחק איתי בשתי סדרות וכשאני הפכתי להיות רווקה וגם הוא, כל הזמן שלחנו סימנים. הוא עשה לי לייק באינסטגרם והחזרתי לו, התכתבנו ואז הוא הציע לי לצאת. אני בן־אדם מאוד פרטי וגם הוא, כמה שאפשר במקצוע הזה, וידענו שמהרגע שנצא יחד החוצה מישהו כבר יצלם תמונה וישלח לאנשהו, אז נפגשנו בבתים שלנו לדייטים מאולתרים. בדייט הראשון לא הפסקנו לדבר".
החודש תשתחרר מצה"ל אחרי שירות כמדריכת כושר בוינגייט. בית הספר למשחק לא מחכה לה. "אני מרגישה שכבר בניתי את הידע שלי ואני ממשיכה לעשות שיעורים פרטיים. אני כן רוצה ללמוד בימוי בארץ ובחו"ל".
את מרגישה לפעמים שהתחרות על תפקידי משחק היא מול טיקטוקרים ומשפיעני רשת?
"זה קשה. הלכתי לאודישן לפני שבוע בערך וכל מי שהייתה איתי באודישן הייתה יוצאת ריאליטי, טיקטוקרית, עושה אינסטגרם, כאלה שלא שיחקו מעולם. כבודן במקומן מונח ואני מבינה שהן מביאות יחסי ציבור, אבל כשאת קורעת את התחת ועובדת כל כך הרבה ומנסה שנים על גבי שנים ובסוף לוקחים את מי שעכשיו בכותרות, זה מתסכל. אני ארגיש טוב יותר להתחרות מול מישהי שעשתה שלוש שנים בניסן נתיב וקרעה את עצמה מאשר מול מישהי עם יותר עוקבים ממני. יש לי הבנה שזה העולם וחמלה על עצמי שאני לא עושה את זה. שאני לא אפתח מצלמה וארקוד מולה לטיקטוק. אני מעדיפה לא לקבל תפקיד שנתיים מלהעלות סרטון לאפליקציה שאני לא מתחברת אליה".
זה תלוי גם בצורך הקיומי בפרנסה. יוצאי ריאליטי אולי לא יוכלו לומר שמבחינתם לא לעבוד שנתיים, העיקר לא להעלות סרטון.
"גם אני לא בוררת פרויקטים. רק אם יש פרויקט שאני אחשוב שלא אעשה אותו טוב והקריירה שלי תיהרס בגללו, אני אברור. אני זוכרת שעל סט מסוים דיברו על 'השמנתי' ו'יצא לי פה צלוליט'. לי קשה עם הדברים האלה כי אני שלמה עם איך שאני נראית, גם עם הגובה שלי וגם עם זה שיש לי צלוליט וסימני מתיחה. אמרו לי, 'תהיי יותר מינית, יותר סקסית' והרגשתי שבמשחק, כשאת משחקת דמות אין בעיה לעשות את זה, אבל לעמוד מול מצלמה ולעשות את זה בתור עצמי, זה לא אני".

