כשיש דיאלוג

אם צריך לבחור תמונה שיש בה הכל - זיכרון הפתולוגיה והטראומה, הקרבה לאזורים הרעועים, כברת הדרך שבכל זאת עברנו מהכאוטי והרע, קרני האור המהוססות - הבחירה שלי היא מודעת: התמיכה שפורסמה בשבועות האחרונים מטעם רופאי ורופאות ישראל (הר"י), שבמרכזה תמונתה של ד"ר שרון אלרעי פרייס, מלווה במסר "את לא לבד".

תמונה אחת, שכשם המערבון של סרג'ו לאונה, "הטוב, הרע והמכוער", יש בה הכל והיא מיקרוקוסמוס של רוח התקופה. "הרע והמכוער" של האיומים להם חשופה ד"ר אלרעי פרייס, שנזקקת לאבטחה - קראו זאת שנית, ותחשבו על זה רגע - רק בגלל העבודה המקצועית הבלתי מתפשרת שלה למען הציבור; ו"הטוב" של ההבנה שמחלחלת הן בציבור והן בקרב ההנהגה, שמשהו יסודי השתבש במערכת הציבורית שלנו - ושהגיעה עת דחופה של תיקון וריפוי הכרחיים.

כדי לקבל המחשה על כברת הדרך שבכל זאת עברנו בטיפוס מגובה פני ים המלח אל גובה פני הים, תמונת הנגטיב למודעת התמיכה היא שלטי חוצות ענקיים שהתנוססו פה בשנים האחרונות. באחד מהם הופיעו פניהם של ארבעה אנשי תקשורת על רקע שחור תחת הכותרת "הם לא יחליטו". שלט תאום עוטר בתמונותיהם של היועמ”ש מנדלבליט, פרקליט המדינה לשעבר שי ניצן, מפכ"ל המשטרה לשעבר רוני אלשיך והתובעת ליאת בן ארי. שלטים אלו היו חלק מקמפיין דה־לגיטימציה אלים ומתמשך, שהופנה במקביל ובמצטבר נגד מערכות חיוניות לבריאותה של דמוקרטיה - בתי המשפט, מערכת אכיפת החוק, התקשורת, גורמי מקצוע בשירות המדינה, האקדמיה, ארגוני חברה אזרחית.

אם לתת סימנים בשינויי האקלים הציבורי שאנחנו חווים אחרי החורף הכבד ששרר פה, "ניצנים נראו בארץ". במציאות העכשווית, שבה גורמים בעלי אידיאולוגיות חברו לקידום נושאים של אינטרס ציבורי שאינם צבועים בצבע פוליטי מובהק, אנשי המקצוע הורדו מלוח המטרה. קביעת המדיניות והכרעה בין חלופות מקצועיות היו תמיד הפררוגטיבה המובהקת של הדרג המדיני, אך היום נדמה כי קיימים קשב והבנה לגבי חשיבות התפקיד של דרגי המקצוע. בהבאת המידע והנתונים בפני הדרג המדיני; בהצבעה על החלופות; בקיום תהליך מקצועי של קבלת החלטות שבמסגרתו מובהרים הסיכויים והסיכונים; ביחס מכבד כלפי משרתי ציבור שעושים את תפקידם במסירות לטובת הציבור.

אחרי עידן שבו הרבה מהסרגלים נשברו, כל חזרה לשגרה היא סיבה למסיבה. חוגגים את הבנאלי: השיח, הקשב, הדיאלוג המכבד, האפשרות לשקף עמדה מקצועית, שאם מתנהל עליה ויכוח הוא מתנהל באותה השפה. חוגגים את העברת התקציב, את מינויי הקבע של ממלאי תפקידים בכירים שעד כה אוישו בממלאי מקום שתלותם בגורמים הממנים הייתה מוגברת. מקדמים חקיקה תשתיתית, מול גישה שהתנגדה להעביר "אפילו את עשרת הדיברות" בחוק יסוד בשל התנגדות לכל תיקון חוקתי שמקנה אפשרות לביקורת שיפוטית, אפשר פתאום לקדם חקיקת חוקי יסוד שמחזקים את ההגנה על זכויות האדם ועל העוגנים הדמוקרטיים. לא לובשים את חליפת האיומים מול כל פסיקה שיפוטית שלא נושאת חן בעיני מישהו, ולא מאיימים השכם והערב בריסוק ושבירה של מערכת המשפט. זה מעורר תקווה.

יש שיאמרו "שמחת עניים". לעומתם, יש שיגידו שכלום לא מובן מאליו, ושבהחלט ניתן לשאוב אופטימיות מהיש המתחדש. מהירוק שמבצבץ על העצים שנשרפו. צעד־צעד.

הכותבת היא לשעבר המשנה ליועץ המשפטי לממשלה