yed300250
הכי מטוקבקות
    חדשות • 08.12.2021
    ארבעת האחראים
    טלי בן־עובדיה

    ארבעה אנשים מרכזיים אוחזים בהגה הרכבת שאמורה להוביל את ישראל אל שעת ההכרעה מול הגרעין האיראני: ראש הממשלה נפתלי בנט, ראש המוסד דוד ברנע, שר הביטחון בני גנץ והרמטכ"ל אביב כוכבי. בצמרת הביטחונית־מדינית אין מחלוקת על מטרת־העל - למנוע הסכם שיאפשר לאיראן להמשיך להעשיר אורניום ובמקביל ישחרר אותה מעול הסנקציות. על הדרך לשם יש מחלוקות לא קטנות.

     

    ראש הממשלה בנט פתח בקמפיין געוואלד שכולל התבטאויות על הירושה הקשה שקיבל מקודמו כבר לפני מספר חודשים, אבל נדמה שהוא בחר במסלול די דומה לזה של נתניהו בכל הקשור ליחסיו עם הממשל האמריקאי. בנט מוביל את הקו "אם אתם לא תעשו, אנחנו נעשה לבד" ומצהיר כי ישראל לא תהיה מחויבת להסכם הגרעין. בקיצור, קו עימותי מלווה בלחץ פומבי על סף הלא־דיפלומטי. יכול להיות שבדרך הפעולה הזו בנט מאבד את הקרדיט שניתן לו על ידי ממשל ביידן, ועלול למצוא עצמו מודר מן ההתפתחויות ממש כמו קודמו.

     

    ראש המוסד ברנע עשה כותרות עם ההתחייבות האישית, שלפיה "לאיראן לעולם לא תהיה פצצה גרעינית". עזבו את הרהב, עזבו את חוסר המשמעות של ההתחייבות הזו: מה שיותר מדאיג זה מה שקורה בתוך המוסד עצמו. הארגון הזה הוא האחראי הכמעט בלעדי לעובדה שאיראן לא אוחזת בפצצה גרעינית כבר היום. ואם מדינת ישראל נמצאת בנקודה כל כך קריטית, האם זוהי באמת העת עבור ברנע להשקיע בשינויים ארגוניים כפי שהוא משקיע, מה שמוביל לפרישה של לפחות ארבעה מהמוחות הכי טובים של הארגון?

     

    שר הביטחון גנץ מצטייר באירוע הזה כמבוגר האחראי. הוא מתנגד בתוקף לעימות עם האמריקאים, ומסרב לראות בממשל ביידן אויב. גנץ מטיף לשיח אינטימי, בחדרים סגורים, בלי מריבות פומביות ובלי חרמות. הוא מבין את הצורך באופציה צבאית, והוא מבין שבכל הקשור לנשק התקפי אין לישראל מה לחפש בלי ארצות־הברית. לחובתו ייאמר שלא לחץ על הגז מוקדם יותר בכל הקשור להיערכות לאופציה הצבאית הישראלית, למרות ההתרעות המודיעיניות, למרות הכאוס הפוליטי ולמרות המשבר עם נתניהו.

     

    הרמטכ"ל כוכבי הוא האיש שעליו מדברים כשמדברים על האופציה הצבאית, וכאן עולות כמה שאלות קשות. בהנחה שאמ"ן, כמו שפירסם השבוע יוסי יהושוע, התריע כבר ב־2019 על חזרתה של איראן למרוץ הגרעיני, נשאלת השאלה מה עשה כוכבי. הרמטכ"ל אוטונומי להחליט על סדרי עדיפויות בתוך הצבא, והוא לא צריך לחכות להוראות. בדיוק כמו שאיזנקוט הוריד את איראן מראש סדר העדיפויות ב־2015 אחרי חתימת ההסכם, כך יכול היה כוכבי להחזיר אותה לשם ב־2019. שרים שהיו שותפים לדיונים בקבינט באותה תקופה התרשמו שהנושא האיראני לא בוער בעצמותיו של הרמטכ"ל. כשמתפרסמות היום בכותרות רשימות הרכש המסיביות של הצבא, נשאלת השאלה איפה הוא היה בשנים האחרונות.

     

    על כל זה צריך להסתכל בעיניים פקוחות, ולשאול: האם אתרי הגרעין האיראניים חדירים ברמה שאפשר לחסלם? האם ישראל מצוידת בנשק המתאים למשימה הזו? והאם היא באמת יכולה לעשות את זה לבד? ואולי התשובות יגרמו לשקול מחדש את הטון המתלהם מול ארצות־הברית.

     


    פרסום ראשון: 08.12.21 , 23:35
    yed660100