מכה קלה בכנף

אכזבה בשחקים

מאחורי רכישת, בניית ואחזקת המטוס החדש של ראש הממשלה עומדים כלכלנים, מהנדסים ומכונאים רבים. אבל יותר מהכל נראה כאילו מי שהגה את הפרויקט הוא דווקא התסריטאי אפרים קישון, שכן הסאגה הבלתי נגמרת סביב מטוס רה"מ משקפת היטב את הפוליטיקה הקטנונית והפקידותית בישראל שלה ביקש קישון ללעוג.

ואכן, אתמול שוב המריא ראש הממשלה נפתלי בנט לחו"ל, הפעם לביקורו ההיסטורי באיחוד האמירויות במטוס שנשכר במיוחד מאל על, בזמן ש”כנף ציון”, כפי שמכונה מטוס רה"מ (או בשמו הרשמי 4X-ISR), שוב משקיף עליו בחוסר מעש מחניית התעשייה האווירית בנתב"ג.

רק לפני שבוע הוענקה למטוס, שנתיים אחרי שהמריא לראשונה אחרי השיפוץ היסודי שעבר, תעודת כושר הטיסה מרשות התעופה האזרחית, הרישיון שכל מטוס אזרחי זקוק לו כדי לטוס. שרת הפנים שקד אפילו אמרה כי בנט מתכוון להשתמש במטוס בעתיד. אלא שגם הפעם הוא נותר מקורקע, וגורמים בלשכת רה"מ הסבירו את ההחלטה בכך שהמטוס עדיין "זקוק לאישורים נוספים", מבלי לפרט אילו אישורים.

שבע שנים לאחר שאישרה הממשלה את המלצות הוועדה ברשות השופט גולדברג שהמליצה על רכישת מטוס ייעודי להטסת רה"מ ונשיא המדינה, דומה שאין טעות שלא נעשתה לאורך הדרך בניהול הפרויקט. על הטעויות הכלכליות והטכניות, כולל שינויים תכופים ויקרים בתצורה שלו שכפתה לשכת נתניהו, ודאי עוד נשמע בדוח מבקר המדינה שכבר מוכן לפרסום, וממתין לאישור הכנסת. אבל עוד לפני כבר ברור: התקבלו שורה ארוכה של החלטות מפוקפקות, לעיתים אפילו מקוממות.

המיתוס של הצנזורה

גם הצנזורה והשב"כ תרמו לסאגת המטוס: בעצם הגבלת המידע עליו הם סייעו להפיכת המטוס לסוג של "מיתוס" ורמזו שמדובר בפרויקט מפואר ומוגזם. למשל, הצנזורה אסרה במשך חודשים לפרסם כי התעשייה האווירית גברה על אלביט מערכות במכרז לבניית המטוס, כי רכשה את המטוס מהחברה האוסטרלית וכי החלה בהסבה. זאת למרות שלא מדובר בטיל סודי — אלא במטוס המנהלים של ראשי

המדינה, שהציבור ראוי לקבל דיווח אודותיו, ואין באמת שום מניעה ביטחונית להסתירו. אולי רק פוליטית.

וזה לא נגמר: השב"כ אוסר עד עכשיו להראות את תמונות המטוס מבפנים, למרות שכאשר יכנס לשירות יפקדו אותו בקביעות אורחים ואזרחים ועיתונאים שאינם שותפי סוד. גם לדברי גורמים שביקרו בתוך המטוס

מדובר במטוס תכליתי, ולא מפואר, דומה לאלה שבהם משמשים ראשי מדינה מערביים אחרים. אבל ההסתרה של הצנזורה רק מנפחת את המיתוס שמדובר במטוס שיכול היה לעורר את קנאתו של איזה שייח' מהמפרץ.

העלויות המופרזות

במטרה להוזיל עלויות, נרכש מטוס משומש מדגם בואינג 300 ־ 767 והוסב לתצורת אח"מים. הוא מסוגל להטיס את רה"מ ופמלייתו, ויש לו טווח לטיסה ישירה לארה"ב. מדובר במטוס עם טווח של כ־ 10,000 ק"מ, שיכול לשייט במהירות של 850 קמ"ש. המטוס הוותיק יחסית נבנה בשנת 2000 עבור חברת "קוונטס" האוסטרלית, אך מערכותיו נבדקו וחודשו בעת ההסבה. בעולם טסים מאות מטוסים כאלה שהוסבו להטסת מטענים, ואמורים לטוס עוד 20 שנה.

גם אם במקור ביקשו בממשלה לחסוך בעלויות, בפועל הפרויקט הפך לסוג של בור ללא תחתית: הטענה הפופולרית כי המטוס עלה לציבור עד היום 900 מיליון שקל אמנם לא ממש מדויקת — שכן כמחצית

מהסכום הזה הוא תקציב ההפעלה שלו, שימומש לאחר שייכנס לשירות — אך הוא כן כבר הגיע לעלות של כחצי מיליארד שקל.

כך, למשל, הושקעו מעל 400 מיליון שקל ברכישתו, הסבתו ובניית התשתית עבורו. אלה סכומים שחרגו מהעלויות המקוריות של התוכנית ומאז המשיכו לתפוח.

בין כל שלב בהסבת המטוס המחיר רק עלה: הממשלה אישרה לפרויקט 729 מיליון שקל, מהם 393 מיליון עבור רכישת והסבת המטוס, ו־ 336 מיליון עבור הפעלתו ותחזוקתו בחמש שנים הראשונות. אך

מאז כבר נוספו לפרויקט יותר מ־ 100 מיליון שקל מעבר, ונבנה עבורו האנגר נפרד ומאובטח בבסיס נבטים.

כל זאת, כאמור, לא כולל עלויות הנמשכות של חכירת מטוסים מאל על על ידי לשכת רה"מ, שמגיעות למיליוני שקלים נוספים על חשבון הציבור.

כלי ניגוח בידי פוליטיקאים

העובדה שהמטוס הפך לסמל שמזוהה יותר מכל עם ראש הממשלה לשעבר נתניהו, הפך אותו לכלי ניגוח במערכת הפוליטית. את ההתבטאויות של הפוליטיקאים נגדו ובעדו, בדרך כלל בלי קשר לעובדות, שומעים כבר כמעט עשור. עוד בזמן שהרעיון לרכישת המטוס עלה במשרד רה"מ בתקופת אולמרט, ביחד עם בניית מעון רה"מ החדש, הוא מיד הותקף כהוצאה בזבזנית בידי יו"ר האופוזיציה דאז, בנימין נתניהו. אך כאשר חזר נתניהו ב־ 2009 ללשכת רה"מ והפרויקט המשיך להתקדם הוא הפך מיד למטרה מהצד שכנגד: יאיר לפיד, בין היתר, היה ממתנגדיו העיקריים של הפרויקט והודיע שאם יתמנה לרה"מ — ימכור את המטוס.

למרות שכבר קשה לקבל החלטה עניינית בסוגיה אחרי כל הביקורות הציבורית וההצהרות של הפוליטיקאים, מדינת ישראל יכולה וצריכה להעמיד לראשי המדינה מטוס אח"מ נורמלי — ללא קשר אם הוא

בא מהימין או מהשמאל.

על המדינה והציבור להפסיק להתייחס לסוגיה הזאת כפוליטית ולהתחיל להתייחס אליה כמקצועית, עניינית ודיפלומטית: הגיע הזמן שבנט יכניס את כנף ציון לשירות, לפני שיהפוך לאנדרטה נוספת

לפרטצ'יות הישראלית ולתהליך אי קבלת ההחלטות הלאומי.