סקס והעיר הגדולה

בנות העיר הגדולה (סקס, רומנטיקה ופמיניזם) // מיקי כץ - פרדס - 237 עמ'

כל מי שדוהר על אופניו בעיר הגדולה, מבחין שדמויותיהן של צעירות נמרצות שכובשות את המדרכות במלבושיהן הנכונים כשעקבי הסטילטו שלהן נתקעים בין חריצי הבטון, הן הפוסטר של השנה שעברה. בימים אלה, רוב הנערות העירוניות משתרכות בפיג'מה בין הספה למקרר, מתחברות ללפטופ לפי סייקל פנימי שלא קשור לסירקל של שעות עבודה, מחכות שהבוס יעלה מולן בזום, או שהשליח של הוולט יעלה כבר עד הדלת, מתאמצות לצוד בערבות הטינדר נסיך על חד־קרן וסוגרות את הלילה בבינג' נטפליקסי. מה שהופך את 'בנות העיר הגדולה – סקס, רומנטיקה ופמיניזם' שכתבה מיקי כץ, לא רק לספר עיון מקורי, אלא גם לסוג של לקסיקון בעל ממד קטלוגי־ארכיוני מעניין, ולפרקים גם מעלה חיוך של געגוע.

הספר מתחקה אחר גיבורות שטופות אפיל מטרופוליני, כפי שהן משתקפות בעלילות של ספרי צ'יק ליט שקנו להן לאורך השנים מיליוני קוראות ברחבי העולם — כמו 'שילה לוין מתה והיא חיה בניו־יורק', 'בריג'ט ג'ונס', 'סקס והעיר הגדולה', 'בנות ריאד' ועוד (וגם ספר ישראלי — 'כדאי שתשבי' מאת שרי אלפי־ניסן). המחברת משתמשת בגיבורות הנשיות העירוניות וחסרות המנוח כדי לבחון את יחסיהן ויחסינו לסוגיות של חיפוש זוגיות, סקס, דימוי גוף, קריירה, הגשמה וכמובן פמיניזם וחופש אישי.

דווקא הטיימינג שבו הספר רואה אור, הופך אותו למסמך שמתעד תמונה שעל אף שהיא היפר־קרובה בזמן, הרי שמגפה עם מועד סיום בלתי ידוע בעטה אותה אל עבר הפריפריה הדהויה של ההוויה. ואולי לכן כיף לצלול לתוכו ולנסות להיזכר, "מה יש בדמותה של הצעירה העירונית, המנסה לתמרן בין הרצון להגיע להישגים בתחום הקריירה ולממש את מלוא הפוטנציאל שלה, לבין הכמיהה למצוא בן זוג הולם... ליהנות ממגוון ההרפתקאות שמציעים החיים בעיר הגדולה". כלומר, מה מתקיים באותן דמויות אלמותיות – משילה לוין, דרך בריג'יט ג'ונס ועד קארי בראדשו ואחיותיהן הנוספות מריאד ומתל־אביב – שצרב אותן בזיכרון הקולקטיבי, תוך שהן טורפות, מקרבות ומרחיקות את מיסטר ביג, מיסטר דארסי ומיסטר רייט. האם זו ההבטחה הגלאמית שהפריחו — חלקן גם כאשר עשו קפיצת בלינג מרשימה אל עבר מסכי הקולנוע והטלוויזיה — שלפיה יצליחו לבלוע את שאון העיר ולעצור את השעון הביולוגי? או שאולי הן פשוט זוכות בגביע הקדוש של התודעה משום שבעצם קיומן הן מנכיחות וצובעות בנחישות את מה שהפטריארכיה לאורך הדורות העדיפה לבטל ולדחוק – את זכותה ואחריותה של אישה לגופה, לעיסוקיה, להחלטותיה, לתשוקותיה, לעונג שלה, והדחיפות שיש בצורך לממש את כל אלה על המסלול המהיר של הקיום ושל המילה הכתובה.

כץ, שמציגה בפתיחת הספר את ההבדלים בין ז'אנר הרומן הרומנטי לבין הצ'יק ליט שמהווה התפתחות שלו במידת מודעותה ויחסיה של הגיבורה אל עצמה ואחריותה על מהלך חייה (ואף מציעה לעברת את הצ'יק ליט ל"קלילית", הצעה שפחות קסמה לי), בוחנת לאורך הספר סוגיות של סקס, רומנטיקה ופמיניזם מבעד להתנהלותן של גיבורות הרומנים שאותם היא מנתחת, ושוזרת לאורך הכתיבה לא רק את תובנותיה שלה, כמי שחוקרת ספרות שנכתבה על ידי נשים, על אודות נשים ועבור נשים, אלא גם את האופן שבו מטופלות הפרקטיקות הללו על ידי אנשי רוח ותרבות. וכך אנחנו זוכים גם בתובנות מעניינות יותר או פחות של סוציולוגים ופסיכולוגים, כותבים וחוקרים — מפרויד ועד מאסטרס וג'ונסון, מאווה אילוז ועד אגי משעול (וגם דן בן אמוץ אחד שהשתרבב) — שהמחברת בוחרת להביא בהקשרים אלו.

כל אלה הופכים את ספרה של כץ לסלט מגוון שכדאי לנעוץ בו מזלג, אם אתם מתעניינים באופן שבו התודעה המודרנית מצליחה לעכל את מה שבעבר נחשב לז'אנר שיש להוקיע, שכן הוא לא ניחן בעומק ספרותי. אבל כיום, בואו נודה, גם שומרי הסף אניני הטעם של הרפובליקה, מבינים שאי־אפשר להתעלם מטעם הקהל ומהעדפותיו.

ועדיין, נדמה לי שלספר לא הייתה מזיקה עריכה מהודקת יותר, כזו שתהפוך אותו ללעיס לא פחות מאותם תוצרים ספרותיים מלוטשים, שהמחברת מיטיבה להציג בניתוחיה. שילה לוין אולי מתה בניו־יורק, אבל עורך הטקסטים עדיין חי, ומוטב להשתמש בשירותיו. •