חדש, חדיש ומחודש

לתומאס אנדרס יש בקשה מפתיעה: לשמוע את שיר המנגל, גרסת הכיסוי של יאיר ניצני וגני תמיר מאמצע שנות השמונים ללהיט הגדול Brother Louie של הצמד הגרמני "מודרן טוקינג". לך תסביר לו מה זה מנגל ובעיקר את המשפט הכי פצצתי בשיר: "פוצי מוצי פוצי מוצי, אל תרוצי, אל תרוצי, זה הזמן להוציא איזה סטייק שתרצי". באמת שניסיתי. הבין או לא – אנדרס בעיקר צחק ושבר את השיניים כשניסה לחזור אחריי עד שחדל. "זה פשוט היסטרי, אין מילה אחרת", הוא אומר בשיחת הטלפון שקיים איתי מביתו בברלין. "שמעתי על השיר הזה, אבל מעולם לא שמעתי אותו".

שנות השמונים היו שייכות לאנדרס, שיגיע לכאן בתחילת פברואר להופעה (בהיכל הספורט מנורה־מבטחים בתל־אביב) ולדיטר בוהלן, חברו למודרן טוקינג ("דיבור חדיש", כפי שכינו אותם ברשת ג' הלועזית של האייטיז). הם היו אז ממובילי סצנת היורופופ, ושלטו בגדול במצעדי הפזמונים. העובדה שמבקרי המוזיקה ירדו על המילים המטופשות שלהם ועל הלחנים הפרימיטיביים לא הזיזה לאיש, בטח לא להם. לא הייתה כמעט מסיבת כיתה שבה לא רקדו לצלילי "You're my heart, you're my soul", או "שרי שרי ליידי" ו"בראדר לואי לואי לואי", שהיום ניתן למצוא אותם בכל אוסף אייטיז שמכבד את עצמו. ההערצה לצמד רק גברה כשהחלה להתפשט השמועה - המופרכת כמובן - שהם נהרגו בתאונת דרכים. במהלך כל השנים מכרו מודרן טוקינג 120 מיליון סינגלים ואלבומים, והם יושבים על משבצת הלהקה הגרמנית המצליחה ביותר בהיסטוריה — יותר מאלפאוויל, יותר מבוני אם ואפילו יותר מהסקורפיונס.

"מדברים בטלפון, אבל לא בעניינים אישיים". אנדרס (משמאל) ודיטר בוהלן | צילום: אי־אף־פי

הקהל אמר את דברו

הם נוסדו בברלין ב־1983. בוהלן היה מלחין ומפיק ובלונדיני, ולאנדרס הסולן היה שיער שחור ארוך, כמתבקש מתנאי התקופה והז'אנר, ושניהם נראו ממש לא רע. למרות ההצלחה הגדולה מחלוקות אישיות הצליחו להפריד ביניהם ב־1987. אבל לא לאורך זמן. אחרי אחת־עשרה שנים של ריחוק הם הבינו שהתרנגולת עדיין לא מימשה את פוטנציאל ביצי הזהב שלה, וחזרו לשתף פעולה לעוד שש שנים מוצלחות, בהן מכרו יותר מ־65 מיליון אלבומים, עד שהתפרקו סופית ופנו לקריירת סולו. היום אין שום סיכוי לדבר עם אנדרס על עוד איחוד. "לא קל לשתף פעולה עם דיטר", הוא אומר. "הוא אגואיסט לא קטן ואוהב רק את הדרך שבה הוא חושב או פועל, וכשיש לך שני אנשים מבוגרים שצריכים להסתדר יחד, זה כמעט בלתי אפשרי. לפעמים זה אפילו סיוט אחד גדול. דיטר ניסה לבנות קריירה בגרמניה במקביל למודרן טוקינג, וכשגם אני רציתי בכך זה לא מצא חן בעיניו. מבחינתו רק העולם שלו צודק. כבר שמונה שנים, אולי עשר, לא ראיתי אותו. לפעמים אנחנו מדברים בטלפון, אבל לא בעניינים אישיים. יש לנו עורך דין משותף, שאחראי למוצרים וליצירות של מודרן טוקינג, ובמקרים של החלטות חשובות אנחנו חייבים לדבר".

אם המצב היה כל כך נורא, למה בכלל חזרתם לשתף פעולה?

"חשבתי שזה יהיה אחרת אחרי הפסקה של 11 שנה, שאנשים משתנים, אבל טעיתי בגדול. אתה לא יכול לשנות בני אדם".

מה סוד ההצלחה הגדול של מודרן טוקינג?

"בבסיס ההצלחה שלנו עומדת המוזיקה שלנו, שהיא מאוד מסחרית ומלודית. אפילו בגני הילדים יכולים לשיר את השירים שלנו, לרקוד וליהנות. גם השילוב של שנינו עבד. היינו בחורים נאים. אחד עם השיער הבלונדיני, השני עם השיער השחור".

המבקרים לא נפלו מכם.

"זה עניין נורמלי. לא לכל האנשים יש אותו טעם מוזיקלי. כמו שאני לא יכול להסביר את ההצלחה שלנו, אני גם לא יכול להסביר את הביקורת או את טעם המבקרים. אבל זו זכותם. אחד שאוהב הבי מטאל או ראפ לא יאהב את המוזיקה שלנו, והאנשים שאוהבים את 'ברדר לואי' כנראה לא אוהבים הבי מטאל. הסתדרנו נהדר גם בלי המבקרים".

חופשי זה לגמרי לבד

אנדרס, אוטוטו בן 59, מתעקש שהוא לא מתגעגע לימים ההם. "אני נוסע ברחבי העולם ומופיע בכל כך הרבה הופעות, ואני עדיין שר את השירים של מודרן טוקינג לצד השירים שלי", הוא אומר. "המוזיקה הזאת עדיין חיה בתוכי. יש לי את הקריירה שלי וזה הרבה יותר כיף להופיע לבד מאשר עם אנשים אחרים. ככה אתה אחראי רק לעצמך ולא צריך לעשות פשרות, ואני, כמו שכבר אמרתי לא פעם, שונא פשרות".

מי הקהל שקונה את האלבומים שלכם היום?

"הרבה מאוד אנשים שהיו בני נוער באייטיז ועכשיו מביאים את הילדים שלהם להופעות שלנו. אני רואה גם אנשים בני 65 שנהנים מ'בראדר לואי', וזה נהדר'".

הייתם חביבים מאוד על הגייז.

"הגייז יותר פתוחים לחגוג את החיים. וכן, קיבלתי גם הצעות מגברים, לא שעשיתי עם זה משהו".

מהם שיאי הקריירה שלך?

"הלהיט הגדול ביותר שלנו - You’re my heart, you’re my soul - היה במקום הראשון במצעדי המוזיקה ב־81 מדינות, ובמהלך הקריירה שלי זכיתי ביותר מ־400 תקליטי זהב. כשהייתי ילד חלמתי להצליח ולהופיע בטלוויזיה, אבל מעולם לא חלמתי שעשרות מיליונים ברחבי העולם יאהבו את המוזיקה שלנו. נדיר שאמנים אירופאים מצליחים בארה"ב, וכשאני אומר 'ערב טוב ניו־יורק', אני מתרגש כל פעם מחדש. הופענו בבודפשט בפני כמעט רבע מיליון איש. עמדתי על הבמה וראיתי רק אנשים שכיסו את קו האופק. אבל כשאני על הבמה לא משנה לי אם אני מופיע בפני אלפיים איש או מאות אלפים, אני נותן את כולי. תמיד שואלים אותי איזה שיר מהשירים שלנו או מקריירת הסולו שלי אני הכי אוהב".

ומה התשובה?

"זאת הקלישאה הרגילה. כולם הילדים שלי. באמת".

בי־די־אס? מי אלה בכלל

זהו הביקור הרביעי של אנדרס בישראל, והוא נשמע כמו פרוספקט של לשכת התיירות. "הייתי שלוש פעמים נהדרות אצלכם, ואני עדיין מתרגש לבקר", אומר אנדרס. "יש לכם קהל נהדר, מזג אוויר נפלא – אצלנו עכשיו בגרמניה קר נורא וגשום - ואוכל מצוין. הופעתי במקומות רבים בעולם, וישראל היא אחד המקומות שהכי נהניתי להופיע בהם. מעולם לא הופעתי לצערי בירושלים, אבל ביקרתי בה בפעם השנייה שלי בישראל. היא עיר מסתורית ונהדרת. נורא מרגש ללכת ברחובות שלה, לבקר בכותל ולנשום את האווירה והתרבות שבה. הפעם לא אספיק לבקר בירושלים. נהיה רק בתל־אביב, וגם ניאלץ להיות לפחות יום אחד בבידוד, כך שלא יהיה לנו זמן".

חשבת על שיתוף פעולה עם מוזיקאים ישראלים?

"אני כמעט לא מכיר מוזיקאים ישראלים או שירים ישראליים – רק כמה מהשירים שלכם שהצליחו באירוויזיון – אבל זה יהיה רעיון נהדר".

הבי־די־אס מעולם לא ניסו לשכנע אותך לא להופיע בישראל?

"ממש לא. אני גם לא יודע מה זה הבי־די־אס. חוץ מזה, אני לא בעד חרמות. אני בעד שהמוזיקה תדבר. צריך להפריד את הפוליטיקה מהאמנות. אני והצוות שלי מאוד נרגשים לקראת ההופעה אצלכם ורוצים לראות בהופעה את כל החברים שכתבו וביקשו שנגיע להופיע בישראל".

אתה בקשר עם קהל המעריצים שלך בישראל?

"אני מכיר חלק מהם באופן אישי ומקבל מהם תגובות ופידבקים באינטרנט. כל הצוות שיצטרף אליי לביקור בישראל מאוד נרגש לקראת ההופעה".

אהבה בימי קורונה

אנדרס, המכונה "הג'נטלמן של המוזיקה" בשל סגנון לבושו האלגנטי, התחתן ב־1984 עם נורה באלינג, ממנה התגרש ב־1999. דיטר בוהלן, החצי השני של מודרן טוקינג, האשים את נורה בפירוק הראשון של ההרכב בטענה שהיא מסרבת לאפשר לאנדרס להתראיין לעיתונאיות ומשנה דברים בהופעות שלהם. ב־1996 פגש אנדרס את קלאודיה הס. ארבע שנים אחר כך נישאו, וכעבור שנתיים נולד בנם, אלכסנדר מיק וידונג. "בניגוד לנישואים הראשונים שלי, שהיו לפעמים סוערים, במיוחד בסוף, עכשיו אני הכי מאושר", אומר אנדרס.

הבן שלך רוצה להיות מוזיקאי כמוך?

"לא נראה לי, אבל לך תדע. הוא רק בן 19 ועוד לא החליט מה הוא עושה, אבל הוא ילד טוב וזה מה שחשוב. אשתי לא תבוא איתי לישראל. אמרתי לה, 'את חייבת לבוא איתי לישראל ולהכיר את המדינה', אבל בתקופת הקורונה זה לא פשוט. ואני גם בא לזמן קצר מאוד. אולי בביקור הבא היא תבוא".

הקורונה עזרה לאנדרס להבין עד כמה חיי הנישואים שלו מאושרים. "במשך שנה וחצי לא הופעתי", הוא אומר. "הקלטתי אלבום חדש בגרמנית והופעתי בטלוויזיה, אבל לא בפני קהל. עכשיו המצב משתפר, ואני מאמין שהוא עוד ילך וישתפר".

לא חששת מהקורונה?

"היו לי חרדות כמו לכולם כשהמגפה פרצה, אבל עובדה שאנחנו שורדים אותה. בגרמניה מתו יותר מ־100 אלף איש, וכל יום מתגלים עשרות אלפים חולים מאומתים חדשים, וזה מפחיד, אבל כבר קיבלתי את החיסון השלישי שלי כך שאני רגוע. לי ולאשתי זאת הייתה תקופה נהדרת. זמן משפחתי נטו לגלות כמה אנחנו אוהבים. סוף־סוף יכולתי לנוח ולא להיות כל הזמן בדרכים. בדרך כלל אני בדרכים ובנסיעות יותר מ־250 יום בשנה".

העובדה שעוד מעט יהיה בן 59 מתקבלת אצלו בשלווה. "נכון, אני כבר לא ילד, אבל אני מרגיש ילד, מקסימום בן ארבעים", הוא צוחק. "אני אדם מאושר וזה מה שעושה אותי צעיר. אבל יש לי, כמו לכל אחד אחר, עליות ומורדות. אלו החיים".

עד מתי תמשיך להופיע?

"לפחות בעשר השנים הבאות, או עד שאמות, כמו שכל האמנים אומרים".