"אנקאנטו": מסע מצויר לקולומביה

בא לכם לצאת למסע לדרום אמריקה אבל אתם חוששים מסכנות הקורונה או מתלאות הנסיעות בימינו? יש פתרון יצירתי: "אנקאנטו", סרט אנימציה מוזיקלי תוצרת דיסני, החוגג את יופיה, נופיה וקסמיה של קולומביה, המדינה השוכנת בצפון מערב אמריקה הדרומית, ומוצג כעת בבתי הקולנוע.

אם פעם הוליווד נהגה להציג את קולומביה כטריטוריה של פשע, סמים, קרטלים, חטיפות ואי־יציבות שלטונית, "אנקאנטו" מראה לנו צדדים אחרים: מוזיקה סוחפת, ריקודים חושניים, מיסטיקה מרתקת, מקדשים אפופי סוד, צמחייה מרהיבה, פירות אקזוטיים, בעלי חיים מסעירים, בגדים צבעוניים, נהרות שוצפים, מאכלים מעוררי תיאבון – כמו למשל ארפה (Arepa), מאפה מבצק תירס המוגש עם תוספות שונות – ומשפחה ססגונית אחת שניצבת במרכז העלילה: משפחת מדריגל שחיה בבית גדול בעמק, בלב אזור הררי וקסום. העלילה מתמקדת במירבל, נערה מתבגרת, היחידה מבני המשפחה שלא ניחנה בכוחות כישוף או בכוחות־על, שיוצאת להציל את משפחתה בשעת צרה.

"רצינו להביא סיפור על משפחה מורחבת גדולה, והבנו שקולומביה היא המיקום המושלם, מאחר שהיא צומת דרכים של אמריקה הלטינית", מעיד התסריטאי־במאי ג'ארד בוש. וכך יצא בוש ב־2018 לדרום אמריקה כדי לקלוט את הריחות, הטעמים והמראות. למסע הצטרף בין היתר היוצר־זמר־שחקן לין־מנואל מירנדה, אחד השמות החמים כעת בהוליווד ובברודווי, ומי שחתום על ההצלחה הגדולה של "המילטון", שנבחר כדי להלחין את פסקול הסרט. כדי ללכוד את התרבות והחוויה של קולומביה, היה חשוב להם להיפגש לא רק עם התושבים, אלא גם עם מומחים בתחומים שונים: אדריכלות, בוטניקה ומוזיקה – מתוך הרצון להיות אותנטיים כמה שאפשר – ואלה תרמו מהידע שלהם לצוות העיצוב וההנפשה. כל אלמנט בסרט נבדק, החל מפלטת הצבעים, דרך האופן שבו הדמויות מקיימות אינטראקציה זו עם זו, עיצוב התפאורה, ואפילו המאכלים והמנות שרואים ברקע כאשר הדמויות עוברות במטבח. "רצינו להביא לאנשים שלא יודעים הרבה על התרבות הלטינית והקולומביאנית כמה שיותר מידע", אומר המפיק, קלארק ספנסר.

"אנקאנטו" והצד המיסטי שבו ידברו לכל מי שאוהב את ספריו של גבריאל גרסיה מרקס, הסופר הקולומביאני חתן פרס נובל, ששילב ריאליזם ופנטזיה. הסרט הוא למעשה מחווה ליצירת המופת שלו "מאה שנים של בדידות". מרקס כתב פעם: "אלה שגרים בעיירות האלה בקולומביה יודעים שהדמיון הזה הוא האמת של המציאות שלהם". מרקס, אגב, אכלס את ספריו בהרבה פרפרים צהובים, ואלה מככבים גם ב"אנקאנטו".

הסרט יצא אצלנו בעיתוי מושלם: לכבוד חנוכה, ואין מתאים מזה, שכן גם בו מככבים נר בעל עוצמה וניסים. כידוע, לא רק היהדות חוגגת חגים שבמרכזם אור. אחד החגים הפופולריים בקולומביה הוא דייה דה לאס וליטאס – "יום הנרות הקטנים", הנחוג מאז 1854 מדי שנה ב־7 בדצמבר. החג מציין את התעברותה של מריה, אמו של ישו, ולמעשה חונך את עונת חג המולד. במהלכו כל המרחב הציבורי – הרחובות, הכיכרות, החלונות והמרפסות – מתמלאים בנרות ובפנסים דולקים, והוא מלווה במסיבות סוערות וכיפיות.

התקשורת הקולומביאנית, שכבר צפתה ב"אנקאנטו", התלהבה מהדרך שבה המדינה מוצגת בסרט ומהדיוק הרב וההקפדה על הפרטים. חלק מהשדרנים והמבקרים שסיפרו על הסרט בכו מהתרגשות בזמן השידור. "זה מיליון אחוז קולומביה", סיכם אחד העיתונאים את התרשמותו מהסרט.