נהריה כשלה בהגנה על תושביה מפני שיטפונות והצפות – כך עולה מדוח מבקר המדינה האחרון.

"הדוח בנוגע לנהריה מורט עצבים, ובבסיסו התזכורת המתמדת שלכשלי הרשויות בניהול מי הנגר העירוניים יש מחיר, והוא כבד: שבעה בני אדם איבדו את חייהם בחורף הקודם ועשרות איבדו את ביתם ורכושם" – כך אומרת ברנדט באור, מנהלת תחום חוסן אקלימי בארגון "אדם טבע ודין".

היא מצביעה על מצב אבסורדי: "הנזק בנהריה לרכוש מהצפות 2020 נאמד בכמעט 70 מיליון שקל, סכום העולה על ההשקעה בתשתיות העירוניות במשך ארבע שנים".

על פי דוח המבקר, בנהריה נעשו צעדים מסוכנים. כך, למשל, נבנו שני גני ילדים באזור מועד להצפות, ללא התחשבות בהתנגדותה של רשות הניקוז. "וכדי להוסיף חטא על פשע, 2.3 מיליון שקל שיועדו לטיפול בתשתיות המוזנחות הופנו לבניית מזרקה בכניסה לעיר", אומרת באור.

מדובר בבעיה שלא עומדת להיעלם, אלא רק להחמיר. ד"ר מיה נגב מבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת חיפה מסבירה כי "בעקבות משבר האקלים יהיו יותר שיטפונות והצפות. בערים שעובר בהן נחל או שרגישות יותר לשיטפונות – המים יכולים לעלות מאוד מהר, וזה יכול לעלות בחיי אדם. ראינו את זה בנהריה ובתל־אביב. האירועים האלה צפויים להיות תכופים יותר ורשויות צריכות להתאים עצמן בסוגיית הניקוז. יש רשויות עם ניקוז מתקופת המנדט הבריטי".

מה אפשר לעשות? לדבריה, צעד נוסף הוא להגביר את החלחול: "אנחנו מכסים את כל הערים באספלט ובטון. חניות, למשל, יכולות להיות מחלחלות. הן לא חייבות להיות מאספלט. באופן כללי, הרשויות צריכות להתחיל לעשות שימוש בחומרים יותר טבעיים כדי להפוך את העיר ליותר מחלחלת".

הכל, כמובן, שאלה של כסף. "המדינה צריכה לסייע כלכלית לרשויות המקומיות להיערך ברמת התשתיות", אומרת נגב, "אחת הבעיות הגדולות היא ששינוי אקלים זו בעיה חוצת מגזרים ומשרדים, ומשרדי הממשלה והעיריות לא יודעים עדיין לעבוד מולה יחד באופן יעיל".