מכור נקי / עד היום מדברים איתי על הראיון שעשינו לפני יותר משנה, שבו החלטתי לדבר בפעם הראשונה על ההתמכרות שלי לסמים, המשבר הנפשי, הגמילה והבחירה בחיים. אנשים עוצרים אותי ברחוב ואומרים: אחי, כל הכבוד. מניח שאם היינו עושים כתבה כזאת לפני 20 שנה היו מרימים גבה, אבל מרגיש שמאוד מחבקים אותי על הסיפור האישי שלי. אנחנו חיים בזמנים שיש הרבה יותר הזדהות כשאדם מתאר קושי שעבר.
הרבה נרקומנים – גם אחרי שנגמלו - נתפסים כשקרנים כי מערכת האמון בינם לסביבה שלהם נפגעת. אבל במקרה שלי כולם ידעו. גם בשיא ההתמכרות לא חייתי חיים כפולים. לא שיקרתי. אני מה שנקרא היום מכור נקי. הפוטנציאל ליפול קיים תמיד, אבל הפחד לא מנהל אותי. כן חזרתי לשתות אלכוהול בתקופת הקורונה אבל במינונים מדויקים. כשאני יושב בסביבה שמעבירים בה ג'וינט, אני תמיד מנסה להימנע מהעשן. זה לא נעים לי. לפעמים אני קם וזז הצידה.
סחילנד / יש אתגר במעבר מחיים פרועים לחיים מאוזנים. בסוף הקושי הוא בזהות. איזה מין אדם אתה בלי הסמים? ביני ובין ניב יש הרבה ויכוחים על הסיגריות שאני עדיין מעשן. היא לא מבינה למה אני לא מפסיק. היא אומרת: מה, זה החבל האחרון של החיים הקודמים, הפרועים, שלך? היה לי קשה לעשות את השיפט הזה. זה היה חלק מהמשבר הנפשי שלי. לא רק הגמילה ומה שהשתבש בנפש בעקבות זה אלא מי אני בתוך התהליך הזה. מי אני, האיש שלא מגלגל כל היום, שכבר לא מרכז המסיבה? מי אני, האיש שלא כולם הולכים אחריו כשיוצאים לבלות? לקח לי זמן להתאהב בעצמי מחדש. לא אהבתי את האדם הזה שהפכתי להיות בהתחלה. לא הכרתי את עצמי. השינוי קרה אחרי שניב ואני נפרדנו. זה היה רגע מאוד קשה בשבילי.
הפרידה / כשניב יצאה מהדלת נכנסתי לפאניקה. מאוד פחדתי שאני עומד ליפול שוב לחור השחור, כי ניב היא העוגן שלי. יחד איתה יצאתי מהמשבר הנפשי ויחד איתה בניתי את עצמי להיות אדם שלומד להרגיש מחדש. ופתאום הדבר הזה יוצא לי מהדלת. חיכיתי לנפילה מאוד קשה. והיא לא הגיעה. לא בגלל שלא היה לי מאוד קשה, והלב שלי לא היה מרוסק, אלא כי העבודה השתלמה. קלטתי שהשנתיים האחרונות – מדיטציה, תזונה נכונה, חיים מאוזנים – השתלמו. גידלתי שורשים. ולכן בסערה, הענפים עפים אבל הגזע נטוע. פתאום הבנתי כמה אני נטוע וזה נתן לי עוד יותר כוח. התאהבתי באיש החזק שהפכתי להיות והתאהבתי מחדש בחיים. פתאום לא פחדתי יותר ליפול.
שוויצר ברדוגו / ב'שעת נעילה' של כאן 11 שיחקתי את מלכי מהפנתרים השחורים שמתגייסים לצבא ועוברים מלחמה מאוד קשה וגם מאבק מול המדינה כמזרחים. אני רבע אשכנזי, משתמש בו כשצריך להיות אשכנזי בתפקידים. אני יכול להיכנס לשני חדרי אודישנים באותו יום. במאי אחד יראה אותי לבן. ובמאי אחר יראה אותי שחור יותר. בסוף אני ישראלי. אני מודע ליתרון שמאפשר לי לשחק הכל ברמה העדתית. הוספתי לשם שלי גם את שם המשפחה המזרחי שלי: ברדוגו. לא מתוך רצון לנופף בדגל המזרחי, אלא מתוך צורך פרטי, הכבוד המזרחי שלי. בשביל להיות שלם.
השוטרים / את התפקיד ב'שוטרים' קיבלתי אחרי ששלחתי אודישן מיוזמתי. אף אחד לא קרא לי. גילמתי שם שוטר אנליטי, חנון, משקפופר, משתכנז. נשוי פלוס ילדה. אני 12 שנה כבר עובד. כל הזמן על המסך. אבל התפקידים ב'שעת נעילה' וב'שוטרים' עשו את ההבדל – בין השאר כי הגיעו במקביל. יש קושי גדול לנצח את הטייפקאסט של עצמך. עשית פעם אחת משהו שאהבו – תמשיך לעשות את זה. זו הפעם הראשונה שקיבלתי מועמדות לאקדמיה. הייתה תחושה קצת של "תודה שנזכרתם". אני צוחק כמובן, אבל אם אתה שואל אותי הגיע לי פרס או שניים לפני.
ניב / אחרי ש'טהרן' זכתה באמי, לא יכולתי ללכת ברחוב. היא לא הייתה בארץ, אז יצא שאני הפכתי לכלת השמחה. כתבו, סימסו, צילצלו, כולם ביקשו לברך אותה דרכי. ביקשו שאתראיין. אמרתי, זה שלה. אין לי קשר לזה. אמרו: אתה הבן זוג שלה! אלה דברים שמאוד משמחים ומרגשים. אני מבין איך מהצד רגע כזה גם יכול להפר את האיזון הזוגי בינינו, אבל זה לא קורה. לא בגלל איך שאני מתייחס לזה, אלא בזכות ניב. היא אדם כל כך צנוע, כל כך מקורקע, כל כך ירושלמי, אז שום דבר לא מפר את האיזון. שנינו נפגשים בפיג'מה בסוף היום. אותי, באופן אישי, לא מעניין להגיע לשיא מקצועי כמו של ניב. אם זה יקרה זה יהיה סבבה, אבל אני לא חותר לשם. אם יתקשרו ויציעו לי תפקיד ב'באטמן', זה בעיקר יכניס אותי ללחץ. ניב שולחת אודישנים לחו"ל באופן קבוע. בחיים לא שלחתי אודישן אחד לחו"ל. אם הייתי רוצה הייתי מנסה. יש גברים שהיו מאוימים מההצלחה של האישה שלהם, אבל לא אני. שתקנה לנו בתים. אני עבד לרגליה. אנחל בונני ואני ניצחנו את החיים. יש נשים שמפרנסות, ואנחנו בקייטנה. אני אריב עם זה?
לונג דיסטנס / הדבר היחיד שהיה קשה לאורך התקופה שהיא צילמה בחו"ל היה המרחק והעובדה שכמעט לא נפגשנו. בשלב מסוים היה קשה לחיות ככה. ברמת הנאמנות לא היה עניין. עזוב רגע מה ניב מרגישה, כל הדיאלוג סביב זה לא התקיים בכלל. לא הייתה סיטואציה שאגיד: יואו, אני כבר כמה חודשים ואני צריך... הנאמנות שלי הביאה אותי להתרכז בדברים מסביבי. בחברים שלי, בכיף, ובחופש שנהיה לי לעצמי אחרי ארבע שנים של זוגיות. הייתי רווק בלי הסקס. אבל גם בלי הפחד שאשאר רווק. ברור שהיו רגעים קשים. התקשרתי אליה בצרחות: תחזרי! בעיקר כשגססתי חולה עם 37 מעלות חום על הספה או שהבית הוצף כי שכחתי לסגור את הדלת של הגג. נרדמתי, והתחיל גשם.
רואים עולם / הוצאתי לאחרונה דרכון פורטוגלי. זו לא תוכנית גיבוי, אלא בראש ובראשונה מתוך רצון לעשות את ירח הדבש של ניב ושלי בבאלי. כבר חייתי בעבר בחו"ל, שנתיים בפיליפינים. אני לא פוסל הרפתקה אם תבוא כזו. בשנה האחרונה, אחרי שניב צילמה שתי סדרות בחו"ל, אמרו לנו: תעשו רילוקיישן. אבל לאן? ניב צילמה מסביב לעולם. לא במקום אחד. בשנה הבאה אני אמור לצלם סרט בסרי־לנקה ועוד פרויקט בשווייץ. אבל כאן זה הבית שלי וכאן אני רוצה לגדל את הילדים שלי.
לא מנגן, לא שר / לפני יותר מעשור, כשהייתי בשנה א' בבית ספר למשחק, התחילו לפתח סדרה על זמר מזרחי סטייל עומר אדם. זו הייתה אמורה להיות התשובה של yes ל'עספור' של HOT. ליהקו אותי לתפקיד הראשי, אבל עוד לפני שהפרויקט נגנז, בעטו אותי החוצה בטענה שמקבלי ההחלטות ב־yes לא רוצים לשים את הסדרה הזאת על הכתפיים שלי. למרות שכל היוצרים היו בעדי. זו הייתה עוגמת נפש גדולה. בזמנו קיבלתי שני תפקידים ביחד, 'אופוריה' הישראלי והזמר המזרחי. 'אופוריה' נדחתה, והזמר המזרחי בוטל. ברגע אחד נשארתי בלי כלום. עשיתי אז קעקוע נגד עין הרע. כמה שנים אחר כך שיחקתי ב'להרוג את הסבתא' ב־yes. דגנית, מנהלת מחלקת המקור של yes, הגיעה לסט ביום הראשון. היא ניגשה, הציגה את עצמה, ואמרה: אתה זוכר את הסדרה על הזמר המזרחי? אז אני היא זו שהפילה לך את זה. היא אמרה: היית בוסר. אבל כל החדר ידע, הילד הזה יהיה כוכב, אבל עוד לא היית בשל להחזיק את הסדרה. היום אני מבין ומכבד את זה. לא מזמן עלתה 'מנגן ושר' שמבוססת על סיפור של זמר מזרחי בכיכובו של בר צברי. מצטער על הקלישאה, אבל אני באמת מאמין שמה ששלי – שלי. ומה שלא – לא. אני באמת מאמין בגלגולים ובאנרגיות בדברים האלה. אולי בזכות זה שהסדרה ההיא לא קרתה, הרווחנו שחקן־על כמו בר צברי.
אופוריה / אני מהמייסדים של 'אופוריה' הישראלית, הסדרה שבעקבותיה עשו את האמריקאית. קשה עם זה שהיא לא קיבלה את הכבוד הראוי. בהרבה מובנים היא הקדימה את זמנה. לצפות בגרסה האמריקאית היה סוג של תיקון עבורי. לראות את הפוטנציאל שלא מומש בישראל. היום סדרות ישראליות נמכרות לעולם, לאנשים נהיו קריירות בינלאומיות בזכות סדרה ישראלית שהם היו מעורבים בה. אז כן, אתה אומר לעצמך: עשיתי אחת כזאת לפני עשור. יש תחושת החמצה. זנדאיה, הכוכבת של הגרסה האמריקאית היא אדירה. אבל אני לא מתבאס שאני לא משחק שם, לא אוהב לשחק באנגלית.
דוגמן / את הקמפיין ל'במבה' עשיתי לפני ארבע שנים. בחודשים האחרונים אני שוב חלק מהפסקת הפרסומות בזכות 'גולדסטאר' ו'פוקס'. לא הייתי אף פעם דוגמן. קח לדוגמה את הבחירה ברביעייה של פוקס – דנה פרידר, מאיה ורטהיימר, עופר חיון ואני - אף אחד מאיתנו לא דוגמן ביי דה בוק. אולי דנה בנתונים. שלא תבין אותי לא נכון. אין לי בעיה שיגידו שאני דוגמן. אני פשוט חושב שאני לא קרוב לשם בנתונים. כשהודיעו לי שאני הולך להצטלם לפוקס, היו לי שבועיים וחצי עד הצילומים. הייתי במצב לא טוב בבטן. לא שמנמן, אבל הכנה לשמנמנות. עיסתי. באותו רגע התחלתי משטר קפדני. שני אימונים ביום, תזונה מסודרת. חיים קשים. מצד אחד לא מצפים ממני להיות מייקל לואיס. מצד שני אני בעצמי לא רציתי לראות תמונות של עצמי מפוזרות בכל הארץ ולהתבאס. מזכיר לך שבשיא המשקל שלי - בגיל 18 – הגעתי ל־107 קילו. הפוטנציאל קיים. היום יש לי ריבועים בבטן, עוד שלושה ימים הם יכולים להיעלם. כשהצעתי לניב נישואים לפני שנתיים הייתי 14 קילו יותר מעכשיו. נתקלתי לא מזמן בתמונה מאז. הלחיים שלי נסגרו על האף. אם אני מעלה, לניב לא אכפת. היא ראתה את התמונה הזאת ואמרה: "אני לא מאמינה שנראית ככה". מצחיק. חיית איתי אז. הצעתי לך נישואים. אמרת כן.
חתונה / מאז שהצעתי לניב להתחתן עברו שנתיים. אנשים כל הזמן שואלים: מתי? אנחנו בסגירות אחרונות לקראת התאריך. זה יקרה בחודשים הקרובים. היינו רוצים חתונה קטנה. אבל אנחנו שנינו מרוקאים אז זה לא יקרה. לא נגיע לאלף איש אבל כן נגיע לצערנו ל־500 מוזמנים. איך אני יודע שניב היא האחת? מרגישים. תשאל אותי עם מי אני רוצה לנסוע לחו"ל? עם ניב. עם מי אני רוצה ללכת למסעדה? עם ניב. עם מי אני רוצה לבלות שישי־שבת? עם ניב. עם מי אני רוצה לחסל חבילת דונאטס באמצע הלילה? עם ניב. כל התשובות מובילות אליה. נראה לי שזה מסביר למה היא האחת.
itaisegal@hotmail.com
