אנטי־מקיאווליסט

ראש לשועלים — שאיפתו של ניקולו מקיאוולי לחירות // אריקה בנר - תרגום: אמוץ גלעדי - מאגנס - 385 עמ'

ניקולו מקיאוולי חי ופעל בתקופת הרנסנס; ימיהם של מיכלאנג'לו, לאונרדו דה וינצ'י ובוטיצ'לי. הוא היה הוגה דעות מדיני וצבאי, היסטוריון, דיפלומט ומהפכן, וגם סופר, משורר ומחזאי מחונן, שיצירותיו פונות לבני אדם בכל תקופה. אך במהלך ההיסטוריה "יחסי הציבור" ו"המוניטין" שלו היו רעים מאוד בגין ספרו 'הנסיך'; ספר שכונה בפי אנשי רוח "מדריך לגנגסטרים" ו"ספר הרוע" והכל האשימו אותו בהולדה והכשרה של משטרים אבסולוטיים וטוטליטריים. 'הנסיך' מורה לשליט העריץ איך לעלות לשלטון ולשרוד בו והכל, לשם כך, כשר: קבלת שוחד, התכחשות להבטחות, רקימת־סתר של תככים, סכסוך בין נתיניו והטלת פחד עליהם. "מקיוואליסט" הפך שם גנאי למדינאים ולפוליטיקאים כוחניים, חסרי מעצורים ומושחתים; עירומים, אטומים רגשית וחמדנים. המושג "מקיאווליזם" מזוהה עם פוליטיקה "פרגמטית" נעדרת ריסונים מוסריים ונטולת שיקולי מצפון — כזו שהכל בה אך ורק אמביציות, אינטרסים אישיים ומניפולציות.

קיימות דוגמאות מוכרות רבות לריאל־פוליטיקה מודרנית, תועלתנית, חסרת מוסר ומעצורים, ורבים רואים במקיאוולי מבשר שלה. אך הנה רואה אור ביוגרפיה סוחפת וחדשנית לגמרי על אודותיו עם דימוי הפוך שלו — הומני מאוד. לא עוד ציניקן ואגואיסטי, אלא מי שניחן באישיות כריזמטית, נועזת, ישרת דרך, הנושמת עולם חדש ואדם חדש; אינטלקטואל מבריק שהשפיע על המחשבה המדינית המודרנית הנאורה. אריקה בנר, מחברת הביוגרפיה, נחשבת למומחית בעלת שם בינלאומי לפילוסופיה פוליטית ומרצה באוניברסיטת ייל. לא בכדי מחקרה החדשני מכה גלים, שכן עולה ממנו בבירור כי המשמעות השלילית שנקשרת לשמו של מקיאוולי ולספרו 'הנסיך', כה רחוקה מהאמת ומטעה כל כך.

מקיאוולי פעל בימי הרפובליקה של פירנצה, בתקופה הקצרה שבה סולקו ממנה הנסיכים הרודנים לבית מדיצ'י, בזירה שבה שעטו כוחות־על פוליטיים עם מרחץ דמים בלתי פוסק, מלחמות וקנוניות, ועם שחיתות השליטים והאפיפיורים. בתוך כל אלה פעמה במקיאוולי דאגה לאדם שאינו פריבילגי; הוא הגן על האזרח, על זכות הביטוי שלו ועל חירות המחשבה — הכל ברוח המורשת הקלאסית, המחשבה העתיקה, היוונית־הרומית, לפני עידן הקיסרים. מהביוגרפיה מסתמנות ההוראות נטולות המוסר לשליט העריץ יותר כפרודיה על הוראות כאלה או סאטירה אכזרית על מוסד ה"נסיכות" שאינו אלא רודנות. מקיוואלי, אם כן, מצטייר כאחד שלועג למוסר הנבוב והשטחי ולתאוות הכוח של הכמרים, המדינאים ואחרוני הפוליטיקאים מהשורה, הכל באירוניה ותחכום המחשבה. למעשה, יותר מכל הוא מבקש להזהיר מפני הפקדת גורלם של תושבי הרפובליקות החופשיות בידי אדם אחד. קריאה אחראית ב'נסיך', מספרת בנר, מבדילה בין שני קולות הגלומים לפעמים באותו משפט עצמו; אחד חזק נעדר עכבות מוסריות, ושני חרישי יותר – בעד יציבות שלטונית תוך הקניית מידות טובות.

מקיאוולי מתואר בספר כבעל נטייה טבעית להגחיך סיטואציות אבסורדיות ו"נפוחות". לשליחויותיו המדיניות ברחבי אירופה יצא רכוב על סוסו הזקן והאומלל מהלך אינספור ימים, חונה באכסניות דלות, בחרפת רעב, רק מרחק חצי מיל מחצרות מלכים ואפיפיורים. על אודות מפגשיו המתוחים עם אלה דיווח לממשלתו כמחזאי: אפשר לחוש בהם את הלכי הרוח של בני שיחו, לדמיין את הבעותיהם ומחוותיהם, לתהות על קנקנם וטיבם האנושי. אמנם הוא אדם פוליטי בכל רמ"ח איבריו, בעל חיבה גדולה לחיי פעולה אך דומה שדווקא ההומור העצמי שלו מקנה לו סלידה עצומה מחנופה וסגנון נועז בפנותו אל אנשי שררה. זוהי קריירה אישית שיודעת עליות ומורדות כמעגלי הכיבוש, הניצול, הדיכוי של תקופתו: החל מתפקידי מפתח חשובים בממשל: שליחויות בענייני ביטחון, בריתות ושלום וארגון מחדש של גיוס חיילי צבא האזרחים הרפובליקני – ועד מאסר ועינויים. את 'הנסיך' כתב מקיאוולי כשהוא ספון בביתו הכפרי לאחר הדחתו ממשרתו, והוא אז אדם מנודה ללא תואר ומשכורת.

על רקע הפולמוס היוקד הנמשך לאורך ההיסטוריה סביב מקיאוולי, מבקש הספר מהקורא לחוות באופן ישיר את שפתו, את דפוסי הכתיבה, הדיבור, החשיבה והשיפוט האופייניים לו ולחוג חבריו, כאומר: מקיאוולי הריהו לפניך, מדבר בשם עצמו. הדימוי השטני שלו בתוך כך, מצטייר מופרך לחלוטין; ספרים אחרים שכתב גם הם מגבים בבירור ובגלוי הכרה מתמשכת שלו, בלתי מתפשרת בשלטון החוק וביתרונות הרפובליקה החופשית. מודגשת בהם אמונה עמוקה בחופש הפעולה רב־הממדים של האזרחים לבחור את דרכם כבני חורין ולנסות להשפיע על השתלשלות האירועים. כדי לבטא אידיאה זו של גאות אפשרויות השמורה לאדם, וגם כדי לבטא את תקופתו המורכבת, רבת־הפנים, הוא נוקט אלף תחבולות התחמקות והסוואה: אם לרגע עולה בכתביו טיעון ציני, מיד אחר כך בא טיעון המתנגש עימו. ואם לרגע מובא נימוק הגיוני אזי מיד אחר כך הוא נהפך לפרודיה. כתיבתו מעלה, אם כן, מגוון מסכות, קולות מרובים וכפל משמעות. כך למשל, כשהוא נוקב כ"דוגמה לחיקוי" בקריירה של צ'זארה בורג'ה — מפקד כוחות האפיפיור שעלה לשלטון — הוא מציין כי היא התאפשרה "על ידי פורטונה (מזל) ועל ידי צבא של אחרים". "נשף מסכות" מריר ואירוני זה הנוכח בכל ומקיף הכל מגיח מדברי השיר: "צוחק אנוכי אבל אין סיבת הצחוק מצחיקה אותי, בוער אנוכי אבל השריפה לעולם לא תיראה מבחוץ". •