נאפולי פינת שוק הכרמל

הדיבור הצפוף על הסרט "יד האלוהים" שמתרחש בנאפולי ועלה לאחרונה לנטפליקס, שיגר אותי ביום הכי גשום בשנה ישירות לדוכן הנאפוליטני שבשוק הכרמל, כדי לטרוף ביס מתוק מהעיר שעליה אומרים שהיא נודעה בשלושה דברים: הים, הר הגעש וזוב והמאפה המופלא "ספוליאטלה". אבל לא צריך לעלות על מטוס, כי אני נשבעת לכם שמכינים אותו בסמטת יחיא קאפח לא פחות טוב מאשר בסמטאות דרום ארץ המגף. בדקתי.

מנאפולי חזרתי ממש לפני חודש, כאשר הצלחנו לתפוס איזו פיסת שמיים פתוחה בין איומי הווריאנטים, ולכן המאכלים העשירים שלה עדיין טריים ומתויקים בתאי הטעם של המוח. וכן, גם ואולי בעיקר בזכות הדיבור הצפוף והחפירות בין חבורת הנוסעים על הסרט "יד האלוהים" של הבמאי והתסריטאי זוכה האוסקר פאולו סורנטינו, שבדיוק עלה לנטפליקס, שתיכננו להתאחד ולצפות בו עוד באותו ערב. זה בהחלט תרם לשגעת נאפולי שלי – רציתי שיהיה לאורחים משהו טעים ואותנטי מאותו טיול משותף. ותוסיפו את העובדה שלא מזמן סיימנו בינג' של "דור המודם", סדרה איטלקית מתוקה להפליא – תרתי משמע – שגם היא מתרחשת בעיר הדרומית ובאיים הסמוכים לה (שבגללה אולי החלטנו בכלל לנסוע לנאפולי. טוב, גם בגלל שכרטיס עלה 20 יורו), ותבינו איך כל אלה הפכו את הניגון הנאפוליטני למשהו שהתעטפתי בו ביום הכי גשום, כמו בכרבולית של ענני מסקרפונה.

הידיעה שבמרחק קו אוטובוס אחד אני יכולה להשיג את הספוליאטלה האלוהית שבתה אותי לתוכה והייתי חייבת אחת כאן ועכשיו. אז יצאתי לעברה, מתעלמת מהעובדה שבחוץ סוף־סוף יש חורף אמיתי, עם גשם ששוטף את הרחובות. ואולי גם הוא השתלב היטב באווירה.

הספוליאטלה היא אחד המאפים שהכי מזוהים עם העיר וסביבותיה, אמלפי ופוזיטנו – אותה קונכיית בצק מתפצפצת הכולאת בבטנה מילוי עשיר של סולת וריקוטה בבשומת הדרים, כאשר בגרסאות קדומות כלל גם דובדבני אמרנה, כך למדנו מליהי, המדריכה הישראלית שליוותה אותנו בסמטאות נאפולי בסיור קולינרי מלמד וסבלני של יותר מארבע שעות. ליהי גרה בעיר כבר מספר שנים, מכירה אותה היטב ומשלבת בסיור האישי שהיא עורכת יעדים היסטוריים ואמנותיים ושלל ביקורים בכנסיות ובסמטאות הצפופות, בדגש על עצירה בדוכני אוכל רחוב, פיצריות, דוכני לימונצ'לו וכמובן סיור מתוקים עשיר במאפיות שקיימות כבר מאות שנים. חפשו NapolitanEat ברשת.

"יד האלוהים". להתבגר בעיר של מראדונה

אבל אל דאגה, עכשיו כשהשמיים הולכים ונסגרים, לא תצטרכו להיות במתח שמא לא תספיקו לנסוע עד נאפולי כדי להתענג על טעמיה. אפשר גם כאן. בלבנט המקומי. את מקדש המתוקים הנאפוליטני הקרוב שלי תמצאו כאמור בסמטת יחיא קאפח בתל־אביב, המקבילה לרחוב הכרמל מצידו המערבי של השוק. כאן מחכה לכם אוצר נאפוליטני: "פיצה שוק".

על הפיצות הנאפוליטניות המדוברות של המקום, שהן מעולות ממש – כבר נכתב, כמו גם על התור שנמתח כאן כמו גבינת מוצרלה משובחת לאורך שעות היום והערב המוקדם, מאז שהמקום חזר לפעול אחרי הפסקת הקורונה. וגם על כדורי האורז המטוגנים כבר התגלגלו מילים, כמו גם על הפוקאצ'ות הממולאות בכל טוב, שתמיד חיובי לשבח שוב. כי הכל טעים כאן, באמת. אבל אני באתי בגלל נאפולי, ובגלל המתוקים הנאפוליטניים – שכל מי שהיה בעיר הטעימה הזו מכיר מחלונות הראווה הססגוניים והמפתים של המאפיות – מספוליאטלה שמתפצפצת בפה וצריך לנגוס בה ולשמוע את הקראנץ', דרך באבא־או־רום שעבר התפתחויות מעניינות בדרך מצרפת לדרום איטליה, ועד קנולי שממולאים בטעמי גן עדן ויש עוד תופינים בהמשך.

הסוד הוא שהבצקים מגיעים מדרום ארץ המגף למערב תל־אביב בטיסות ישירות, כשהם מוכנים ורק משלימים אפייה בתנור המקומי, ומקבלים אליהם את שלל המילויים כמו מסקרפונה, קרם וניל, ריקוטה, סולת ועוד – שגם הם מגיעים מאיטליה – כשהם מוכנים לעבודה. מיותר לציין שגם היד של האופה שאחראי לכל הטוב הזה היא לגמרי יד האלוהים של הבצקים. ושיחה קצרה מגלה שהוא נולד וגדל באי איסקיה הגדול מבין שלושת האיים במפרץ נאפולי (אגב, איסקיה נמצא ממש צמוד לאי פרוצ'ידה – שבו מתרחשת הסדרה הבאמת כיפית "דור המודם", שתחזיר לכם אהבות קודמות והרבה נוסטלגיה תמימה).

אבל לפני הכל ומעל לכל – כיפת הזהב של האפייה האיטלקית, שלא ידועה במגוון שלה, אבל ספוליאטלה האיטלקים האלה יודעים להכין. גם כאן בשוק הכרמל.

נאפולי. עד הביקור הבא

הספוליאטלה נראית כמו צדפה שמנמנה, בזכות מניפת שכבות הבצק הקריספי המתפצפצות בפה, ממולאת בקרם שעשוי משילוב של סולת וריקוטה עם נגיעת קליפות הדרים, עם פודרת הסוכר מלמעלה. וכן, זה ממכר כמו שזה נשמע. גם הגרסה הגדולה – 15 שקל ליחידה, וגם המוקטנת – 8 שקלים, שמוכרים כאן בדוכן הקטן והצנוע שבשוק הכרמל היא לגמרי־לגמרי טעימה כמו זו של הקונדיטוריות בנאפולי. הגדול הוא בגודל של בורקס משולש, והקטן הוא חצי ממנו ושניהם שווים כל שקל וכל ביס.

טעים במיוחד היה גם מאפה של מרציפן במי ורדים ושקד והטעם ממש הזכיר לי את עוגיות המצפאן של ננה ג'ולייט. עוד בוויטרינה הצנועה אבל הכה עשירה ומפתיעה – מיני באבא־או־רום – עיגולוני ביס נוטפי רום כאשר חלק מהם עם כיפת קצפת מתקתקה, אחרים ממולאים בקונפיטורת תפוחים מבושמת או בקרם וניל במרקם של עננים. וסוף־סוף, כמו שהבטיחו כאן בעבר – עכשיו כבר יש קולקציה מפתה של קנולי – אותו קינוח איטלקי ידוע במילוי של שוקולד עשיר, או קרם פיסטוק סמיך וטעים־טעים, או כמובן מסקרפונה, אהובתי הנצחית. הקנולי מגיע בגודל ביס וחצי, והוא הכי מדויק שאפשר (8 שקלים ליחידה. אי־אפשר להסתפק באחד). כמה טוב, כמה עושר, כמה יופי. בחלקה התחתון של הוויטרינה קרצה לנו הבוצ'יונה – מאפה מסורתי של יהודי רומא משובץ צימוקים שרויים ברום ופיסות של פירות מקורמלים (12 שקל). קנינו קופסה מלאה בכל טוב – כדי שיהיה לנו במה להמתיק את הצפייה ב"יד האלוהים", המצוין והעצוב, הלירי ושובר הלב, יחד עם החברים שהיו אמורים להגיע בערב. וכמה אופטימיים היינו. הרוב סיפק נחמה ונעלם עוד לפני שהתחיל הסרט הלא־קל לעיכול הזה.

במקום גם יציעו לכם אספרסו (7 שקלים) להוריד את כל המתוק וחיוך ענקי לחזור איתו הביתה. אנחנו בטוח נחזור לכאן לעוד סיבוב של ספוליאטלה שטעימה ממש כמו בסמטאות נאפולי. בחיי.

* פיצה שוק, סמטת יחיא קאפח 2, פתוח מראשון עד חמישי מעשר עד שש, בשישי עד ארבע. טלפון: 03-6415020