האור כבה

אם גיא בלילה היה צריך לכתוב סצנת סיום לסדרה על חייו ספק אם היה כותב סצנה כל כך דרמטית ומלאת צער כמו על אירוע מותו האמיתי בתחילת השבוע. היוצר בן ה־39 שעבד שנים רבות על 'בני אור', הסדרה המבוססת על חוויותיו האישיות בילדותו ובגרותו, ומספרת על נערים בבאר־שבע המעורבים באלימות ופשע, זכה סוף־סוף להצלחה אדירה. הסדרה התפוצצה, עונה שנייה כבר הוזמנה והצלחה הזניקה אותו לתודעה והכניסה הרבה כסף לכיסו. אלא שאז, בתפנית חדה בעלילה, מספר ימים לפני מסיבת עיתונאים שבה יוכרזו פרטי העונה החדשה של הסדרה המשודרת ב־yes, הוא נמצא מת. על פי חבר משותף, בלילה ושותפו לכתיבה אלעד ביטון, קבעו פגישת כתיבה משותפת ליום ראשון בבוקר. כשלא הגיע, התקשר אליו ביטון אבל לא קיבל תשובה. הוא הלך לביתו ודפק בדלת של יחידת הדיור הקטנה שברובע ד' בבאר־שבע. איש לא ענה. ביטון הציץ דרך החלון. ראה את בלילה שוכב בסלון, בספה שהייתה עבורו גם מיטה. הוא לא זז. ביטון הסיר את הסורג ויחד עם שכן קראו לכוחות ההצלה. אבל כבר בלילה היה קר וחיוור. הוא מת שעות ארוכות.

השמועות התחילו לרוץ מהר בבאר־שבע. דיברו על התאבדות כי בדיוק מישהו קפץ מבניין, דיברו על סמים. אבל נתיחת הגופה הייתה חד־משמעית: לבלילה היה התקף לב. "הוא היה לחוץ, טרוד, דברים לא התקדמו כמו שהוא רצה", מספר חבר נוסף. "דברים בארץ הולכים לאט והוא אהב כאן ועכשיו. ובאמת, הוא חי כמו רוקסטאר. אחד שלא בזין שלו. הוא עשה מה שבא לו. לא ספר אף אחד. אהב את החיים מאוד וממש לא עניינה אותו ההצלחה. לא עניין אותו כסף או משהו חומרי. עניין אותו בעיקר להעביר מסרים. חבל שהוא לא הספיק לכתוב את העונה השנייה כי ממה שדיברתי איתו, היא הייתה אמורה להיות אחרת לגמרי. חלק מהדמויות נשארו באותו 'סרט' ולאחרות נקבע מסלול אחר".

איזה אדם הוא היה?

"הוא היה פרוע, עשה הרבה דברים כדי לברוח ולמלא את החור הענק שעליו נכתבה הסדרה. בעבודה הוא תיפקד פיקס, היה נחוש, יצירתי. צריך הרבה כוח כדי להחזיק אמונה בסיפור כזה במשך שנים בלי פרנסה מסודרת. הוא לא איזה תסריטאי תל־אביבי מפונפן, אלא באר־שבעי עם שיער פרוע וסיגריה בפה עם כל הערסיות שלו. זה לא סם שפיגל שמקבל תקציבים, הוא בא ממקום מאוד נמוך והיה צריך לגשר על פערים עצומים. אחרי שעבד כל כך הרבה שנים להצליח ופתאום אוהבים את היצירה שלו ומעריכים אותו. החלום שלו היה עשייה. זה לא שהוא נפל לדיכאון ולא מצא את עצמו, להפך".

בלילה נולד בשכונה ד' בבאר־שבע. בנם של שרה ואליאס, אמצעי מבין שלושה בנים. הבכור גדל והפך למחנך, הצעיר לשוטר. הקשר עם האב התנהל לסירוגין, וכשהיה גיא בן 24 נפטר האב. "לא ניסיתי הרואין בחיים. כשאני רואה את אבא שלי מת מול העיניים שלי אין שום סיבה שאנסה", סיפר בלילה לראיון ל־'7 לילות' במאי. "הבנו שזה חרא. אבא שלי נפטר ממנת יתר. ככה הוא גמר את החיים שלו. הייתי בן 24 וחזרתי מארצות־הברית אחרי שנתיים שלא ראיתי אותו. הוא גר אז אצל סבא שלי, ששם פלדלת בחדר שלו עם איזה מאתיים מנעולים כדי שאבא שלי ואחיו לא ייכנסו לחדר וייקחו דברים. אבא שלי לא הזריק כמעט אף פעם. ואז באותו יום הוא הזריק בפעם הראשונה. הלך עם חבר שקרא לו. הלך, הזריק ומת".

"אי־אפשר שתהיה לך ילדות רגילה כשאבא שלך נרקומן", מספר חבר של בלילה השבוע. "אבל הוא לא התבייש בו. הוא חלם על זה שהוא יהיה בגמילה ותמיד אמר שהוא מצטער שאבא שלו נפטר מוקדם". לאחר שסיים את בית הספר היסודי מצפה בעיר, המשיך בלילה למקיף ד' אך את הבגרויות סיים במקיף ח', בהתחלה במגמת פסיכולוגיה ובהמשך עבר לפילוסופיה. "בכיתה ח' הייתי מצחיק ומקובל בכיתה ט' אני מגיע וכולם עבריינים", סיפר בלילה בראיון. "אני לא יודע להיות עבריין. אני שומע אביב גפן. לא רוצה אבל חייב כי משעמם, אין לי חברים. הייתי לבד. הגעתי לשכונה החדשה. ככה נחשפתי אליהם, לבני אור. רציתי להיות חלק מהחבר'ה אז התחלתי לעזור לחבר שמוכר טריפים".

מכל מקום אליו הגיע נותרה לו חבורה שליוותה אותו עד היום. רפי לוי למשל, נותר חברו הקרוב מכיתה ד'. הוא מספר שחלום חייו של חברו הטוב היה לכתוב סדרה. ב־2013, אחרי שהשלים את התואר בקולנוע במכללת ספיר, הוא עבר עם בת הזוג שלו לתל־אביב. מאותם ימים זוכר לוי את הסיפורים על הסרט 'לפגוש את אגם' מסוף השנה הראשונה של בלילה. "הוא הביא כוכבים כמו זאב רווח, אורי גבריאל ומשה איבגי וכמובן אגם רודברג. תחשבי שכולם הסכימו לשחק אצלו, ומה? כולה סרט סטודנטים של תלמיד במכללה. במקור הוא רצה את בר רפאלי, אבל בגלל שהלו"ז שלה היה צפוף, הוא החליט ללכת על אגם רודברג. הוא לא ראה בעיניים. גאון מהלך על שניים. עשה עליהם תחקיר, הלך אליהם הביתה ופגש בהם בבתי קפה. הכל כדי להביא אותם. היה לו הומור שחור על הכל. הייתי יוצא עם חברים למועדון בתל־אביב, ולא הכניסו אותנו והיינו מתקשרים אליו, נותנים לו את הטלפון והוא משחק את הבעלים, מדבר עם הדורמן ומכניסים אותנו תוך חצי דקה".

× × ×

במשך שנים ניסה בלילה למצוא זכיין שירצה לשדר את 'בני אור'. סדרה המורכבת מקולאז' של דמויות המבוססות על אנשים שהכיר בבאר־שבע של אז, חוויות שצבר, דברים שראה. הכל עובד לסדרה עם סצנות אלימות מאוד. ילדים דוקרים, מוכרים סמים. קשה לצפות, קשה לעכל. "הרעיון לסדרה עלה לי כבר בלימודי קולנוע", סיפר בלילה. "ניסיתי לפנות לכל מיני מקומות. הייתה לי חברה צרפתייה עשירה שעזרה לי, גרתי אז בתל־אביב והייתי גם מדריך סֶגווי. עבדתי בעבודות מזדמנות וקרעתי את התחת שלי כדי שאני אוכל להתמקד ב'בני אור'".

"גיא ואלעד יצרו את הסדרה לפני שבע שנים אבל לקח להם המון זמן למכור אותה", מספר שי כנות, במאי 'בני אור'. "הם גדלו בשכונה הזו ורצו לשקף את הקונפליקט בצורה הכי אותנטית שיש. הליהוק היה ארוך מאוד, הדרישה הייתה לשחקנים אותנטיים, לא אנשים ששיחקו בפרסומות, אלא כאלה שחוו על בשרם איך זה לגדול בשכונות מצוקה עם הורים לא נוכחים. המשפט הקבוע שלו היה 'שייצא בן זונה, לפנים, לפנים'".

"בתקופה שהוא חיפש שחקנים", משחזר לוי, "אני זוכר שהייתי בים עם חברים, ופגשתי מישהי, שחקנית בשם בת חן. והיא באה לאודישנים אצל גיא בבית. אחרי כמה זמן אני רואה שאותה בת חן סבג מוציאה בעצמה סדרה, 'מטומטמת', והפכה למפורסמת. כשגיא שמע שהיא כותבת סדרה ומשחקת, הוא קיבל בום בראש: 'איך זאת באה אליי לאודישנים ולא הכירו אותה והיא קיבלה סדרה, אז איך לא מכירים את היצירה שלי?'"

לוי זוכר שיום אחד בלילה רתם אותו למשימה. "הייתה סצנה אחת שאחד השחקנים לא הקשיב לו כל כך, והוא התקשר אליי ואמר לי: 'אני חייב שתגיע איתי לדירה ששכרנו עבורם בפלורנטין, ותגיד שאתה אחד מבני אור ושכדאי להם להקשיב לי. באתי ושיחקתי את המשחק, וברגע מסוים רציתי להגיד להם: 'אני סתם מסתלבט', אבל הוא היה חדור מטרה שאני אמשיך בתפקיד, זרק לי פאנצ'ים להנחתה, ואני כזה: 'גיא, חאלס, בוא נגיד להם שזה סתם'. בסוף גרמתי להם טיפה לפחד. אחרי חצי שנה גילינו להם שעבדנו עליהם".

ההצלחה הייתה גדולה ומהירה, "ואיפשהו גיא ציפה לה. כבר בצילומים הוא היה אומר: 'חכו־חכו עוד שנה, תראו מה ייצא מזה'. הוא היה מוכן להצלחה אבל זה גם יצר הרבה לחץ כי הסדרה הפכה למבוקשת. הלחץ נבע מזה שהוא היה פדנט ואובססיבי. כי מטעם yes הוא נהנה מחופש יצירתי ובבאר־שבע הוא הפך לסיפור הצלחה".

הפריצה של 'בני אור' הייתה יוצא דופן. הבאזז שהיא עוררה כלל גם האשמות שהיא מעודדת בני נוער למעשי אלימות. חודש לאחר שידורה למשל, פורסם ששני ילדים בני עשר ו־12 נעצרו בחשד לגניבת מחשבים וכלי עבודה ממוסדות חינוך ולעשיית צרכיהם במקום. בחקירה סיפרו שהושפעו מצפייה ב'בני אור'. "אם אני הייתי אבא הייתי מראה את הסדרה הזו לבן שלי בכוח", אמר בלילה בראיון. "שיבין מה קורה לאנשים שעושים את זה. כי הסוף הכי גרוע בעולם למי שמתעסק בדברים האלה".

הסדרה חודשה לעונה שנייה. ובחודשים האחרונים עבדו עליה בלילה וביטון, חברים טובים כבר 25 שנה, שבאו מרקע דומה עם אב שהשתמש בסמים. "להגיד לך שזה היה ברור שתהיה עונה שנייה? לא", אומרת דגנית אטיאס גיגי, מנהלת מחלקת הדרמה ב־yes. "מבחן העונה השנייה הוא הכי קשה. היו לו רעיונות חדשים. זה מה שהם עשו בשבועות האחרונים, הם נפגשו כמעט כל יום לכתוב. שמעתי חלקי רעיונות, אבל לא קיבלתי משהו מסודר. דיברנו בטלפון לפני שבוע. בשלישי הייתה לנו מסיבת עיתונאים שבה אנחנו חושפים את הפקות המקור לשנה הבאה והזמנו את כל החברים מהפקות עבר וטאלנטים שהיו השנה. גיא עשה לי מין טיזינג שהוא לא יכול לבוא כי הוא צריך לכתוב".

בלילה אהב לחלום בגדול. הוא היה משוכנע שכמו שפעם השיג את זאב רווח לסרט שלו בנקישה בדלת, הוא יכול לפתוח לעצמו גם דלתות אחרות. "הוא אמר לי פעם, בטח טרנטינו ואשתו רואים עכשיו את הסדרה שלי ותכף הוא ירשום פוסט 'תראו את בני אור'", מספר לוי. "כשאריק איינשטיין נפטר הוא הצטער שהוא לא דפק לו בדלת כי הוא גר לידו בתקופה שהשכיר דירה בתל־אביב".

מאות אנשים הגיעו לבית העלמין החדש בבאר־שבע ללוויה שהתקיימה בשני האחרון. ביניהם בני משפחה, שחקנים ואנשי תעשייה. ביניהם גם השחקן מאור לוי שגילם את אלי ב'בני אור'. "את יודעת מתי נפל לי האסימון שגיא מת? כשהנחתי אבן על הקבר שלו וברגע שהייתי שם נזכרתי בחיבוק הראשון שהוא הביא לי באודישן לסדרה. הגעתי לשם, שיחקתי, והוא קפץ מהכיסא וצעק - 'אתה אלי, אתה אלי'".

הייתם בקשר?

"לפני שבוע ישבנו לאכול ארוחת צהריים יחד. הוא נראה כרגיל. אני זוכר ששאלתי אותו, אתה לא כותב את העונה השנייה בפחד, עם לחץ מהציפיות שיש לכל המדינה? גיא אמר, 'אני לא כותב לפי ציפיות של אנשים, אני כותב מה שאני מרגיש'. חבר טוב שלו הודיע לי על מותו. הייתי בשוק. דיברתי עם החבורה שלנו, כל השחקנים, כולנו מרגישים קצת ילדים אבודים. לגיא לא היו ילדים, אישה. אנחנו השחקנים שבסדרה היינו הילדים שלו. איבדנו סוג של אבא ועכשיו אנחנו מרגישים בודדים".