פרידה מגיבור הפרטיזנים

ביום שישי בערב, בדיוק 80 שנה אחרי שהיה עד לאספה בגטו וילנה שבה קרא אבא קובנר את הכרוז המפורסם, "אל נלך כצאן לטבח", נפטר ליטמן מור (מורבצ'יק), פרטיזן ואיש עדות, כנראה העד החי האחרון לאירוע שבו קרא אבא קובנר את הכרוז שקרא למרד יהודי בשואה.

ליטמן מור סיים את הפקולטה לכימיה באוניברסיטה בווילנה עוד לפני המלחמה, נכלא בגטו וילנה והיה ממארגני ומראשוני המחתרת האנטי־נאצית, ה־FPO. שבועיים לפני חיסול גטו וילנה הצטרף לפרטיזנים הסובייטים, לחם בגדוד קרבי והשתייך לבריגדה של מרקוב. "אם הייתי גיבור?" אמר לי כשבאתי לראיין אותו בחודש מארס האחרון, "נחשבתי ככה".

"אני האדם היחידי שעדיין חי והשתתף באותו ליל סילבסטר שאבא קובנר הקריא את הכרוז 'אל נלך כצאן לטבח'", סיפר. "היו במטבח ברחוב סטרשון 2 בערך 150 איש. העמדנו שורות של ספסלים. אני עמדתי על ספסל ליד הקיר. המטבח היה מלא מפה לפה. ואבא קובנר עמד והקריא את הכרוז".

ביום הזיכרון האחרון לשואה ולגבורה, פירסם "ידיעות אחרונות" מוסף מיוחד "ומצעדנו עוד ירעים: אנחנו פה", על אחרוני הפרטיזנים. ראיינו למוסף עשרה פרטיזנים. שלושה מהם כבר הלכו לעולמם מאז. ליטמן מור הוא הרביעי.

כשנפגשנו, התקשה בשמיעה. את השאלות כתבתי לו על דף. בעיניים מאירות, אצילי, ערני וצלול, לבוש חליפה חגיגית ועטור מדליות, כשכל בני משפחתו סביבו, סיפר לי איך קיבל ארבעה מטענים ובלילה אחד היה עליו לפוצץ ארבעה פסי רכבת, איך שרקו סביבו הכדורים של החיילים הגרמנים וכמה היה קשה להיות פרטיזן יהודי. "אבל היינו חדורי רוח לחימה באויב הנאצי", אמר. "נלחמנו לא רק כדי לשרוד. גם כדי לנקום בגרמנים".

אני סיפרתי על אבא שלי, מאיר (מאירק'ה) קוטס, אסיר מספר 7021-B מבירקנאו אושוויץ. אבא, שהיה בגיהינום ובכל הסניפים שלו ואיבד את כל משפחתו בשואה. ביקשתי להשוות צערים וכאבי לב. "אני רואה ביוצאי מחנות הריכוז ממש גיבורים על שהצליחו לשרוד בתנאים שקשה לתאר", אמר לי מור. "אני כמובן גאה במורדי הגטאות, בפרטיזנים".

"לא פעם אני שואל את עצמי, כמה זמן תימשך השנאה לגרמנים", גילה. "לכל אחד מאיתנו יש החשבון הכללי והפרטי עם גרמניה. אני אישית לא מסוגל לסלוח לגרמנים".

ליטמן מור עלה לארץ בתום מלחמת העולם השנייה. בארץ עבד ככימאי, הקים וניהל את שירות המזון במשרד הבריאות והיה ממייסדי ארגון הפרטיזנים ולוחמי הגטאות. הוא נשא לאישה את חיה ונולדו להם שתי בנות. בדצמבר האחרון חגגו 71 שנות נישואים.

בערב שבת, יומה האחרון של השנה האזרחית, בדיוק 80 שנה מאז קרא אבא קובנר את הכרוז המפורסם, בגיל 104 ושמונה חודשים, בביתו, במיטתו, מוקף בבני משפחתו, עצם את עיניו בפעם האחרונה. "הוא מת בריא", מספרת עידית פאר, בתו של מור. "הוא לא רצה למות, עד הרגע האחרון. הוא אמר שהוא 'לא רוצה לשמיים'. היום שבו הוא נפטר, היה בעצם היום היחיד שבו הוא לא יצא מהמיטה. אדם שלא לקח אף תרופה כל חייו, בלי שיניים תותבות. כמו איש צעיר. כמו פרטיזן".

ליטמן מור יובא למנוחות היום, בשעה 14:00, בבית העלמין מורשה, רמת־השרון (צומת מורשה).