משימה בלתי

"ללא גבולות" הוא ביטוי שמתאר היטב את דמותה של צופית גרנט כבר יותר מ־20 שנה, עת הפציעה בתוכנית החתרנית "מילקשייק". לא צריך אפילו להזכיר את הסצנה הכי מיתולוגית משם כדי לנמק. מאז, האדג' שלה תורגם לשלל מטרות אחרות, מפתרון תעלומות ב"אבודים" ועד ראיונות חזקים עם סלבס.

בתוכנית החדשה שלה, גרנט רוצה לצקת משמעות רעננה ב"ללא גבולות". "הפעם את נכנסת לארגון להב"ה", מודיעה לה אישה נטולת זהות בטלפון. "את יודעת שקשה לי עם הימין הקיצוני", משיבה גרנט בטון מתלונן, כאילו שהצופים אמורים לחשוב שהיא חיילת שנשלחת לתורנות דוקו אצל בנצי גופשטיין. מי שהאמין לזה, כנראה שבאמת אין גבולות למה שאפשר למכור לו.

גרנט, באורח פלא ממש, מתגברת על הרתיעה, כי גם "השתקות" מפחידות אותה. והרי זה ידוע שגופשטיין ומשנתו הגזענית הם תופעה בלתי מסוקרת, או שמא לא נעשו בעבר ניסיונות "להבין" אותו, כמו החיבוק המביש שקיבל מאסי עזר. אכן, רק דיטקטיב צופית גרנט יכולה לפענח את האניגמה הגדולה של זמננו: מה מניע את תלמידו של הרב כהנא.

כמו כן, מהמשימה שהוטלה לכאורה על גרנט משתמע כאילו "ללא גבולות" הינה דוקו־אקסטרים בסגנון Vice, בשילוב עם הסקרנות לביזאר של לואי ת'רו. אבל בסוף לא מדובר בביקור בית אצל הטליבאן או בחשיפת דמויות שוליים שלא נתקלנו בהן: זה אותו ארגון להב"ה, עם הפרובוקציות בירושלים, הנהי על המצב במערת המכפלה והתיעוב לערבים. מילא הבחילה; מבחינה טלוויזיונית זה היה חדשני ונועז כמו מכשיר פקס.

והכי גרוע זה שלכתבות כאלה יש רק מסלול אחד: "אני לא היחידה שהתאהבה בבנצי בתהליך הזה", סיפרה גרנט שלשום בחדשות "רשת", שם אפילו הגדירה אותו כאדם "טוב". כמובן שהאג'נדה הפשיסטית של להב"ה לא מקובלת עליה, אבל היא התפעמה ממשפחת גופשטיין וגם מהפעילות של אשתו בנוגע לנשים יהודיות שנמצאות בקשר עם גברים ערבים. ובאמת ישנם סיפורים קשים, אבל הם גורמים לגרנט לכאוב את הקיצוניות ה"פוליטית" של גופשטיין, כאילו שזאת מעין זרוע סוררת ולא חלק מהותי מארגון שדוגל בעליונות יהודית.

אלא שגם זה לא מנע מגופשטיין להיות, ובכן, גופשטיין, ולסיים את השהות עם גרנט בטקס שריפת דגלים אגב אמירות מחרידות. גרנט הדואבת הרחיקה את עצמה מהמחזה המבעית, והודתה בפנים מיוסרות בפני המצלמה: "הולכים לשחוט אותי". חבל על שני דברים: 1. שלא הוסיפה את המילה "ובצדק". 2. שראיית הנולד המוצלחת הזאת לא התגלתה לפני עוד "ניסיון להבין" את מה שכבר הגיע לכנסת.