תוכנית הבדיקות שהממשלה הציגה אתמול סובלת מחוסר היגיון פנימי כה בולט, שנשאלת השאלה האם בכלל דנו בה. היא מתעדפת בצורה בולטת אנשים שלא התחסנו, שיזכו לבדיקה טובה יותר, פי־סי־אר. האומיקרון פורץ את החיסון וחסינות המחלימים בשיעורים גבוהים. מדוע לתת אם כך תעדוף כזה למי שבחרו שלא להתחסן?

בנוסף, שר הבריאות החליט מסיבותיו שלו להתחיל את הודעתו בטוויטר במילים "עוברים לבדיקה ביתית". מי עובר? מי שיכול לרכוש אותה במחיר לא נמוך ברשתות הפארמים. אם אתה מחוסן – בדיקה די גרועה. אם אתה לא מחוסן – בדיקה טובה. אם אתה מבוסס – תוכל לעשות פי־סי־אר פרטית. אם לא, תסתדר. ואם אדם חולה, בדיקת האנטיגן שלו יוצאת שלילית, ומחלתו מחמירה – למרות שהוא מחוסן? הוא יגלה שיש לו קורונה רק בחדר מיון.

אם הממשלה חושבת שהישראלים יקנו את זה, היא בכלל לא מבינה את הסיבה לתורים הארוכים בתחנות הבדיקה. הציבור רוצה ודאות. לא משום שהוא טיפש, אלא בגלל שהוא נבון. מחר יישבו משפחות לארוחת ליל שישי, עם סבא וסבתא, ואם מישהו מצונן ליד השולחן הוא רוצה לדעת שהסיכוי שהוא ידביק את קרוביו המבוגרים במחלה שיש לה פוטנציאל קטלני לקשישים הוא נמוך. אז כאדם אחראי, הוא ייעדר מהארוחה – או ינסה לבצע בדיקה, ובכך גם לחסוך הדבקות אחרות. הממשלה רוצה שיעשה עכשיו בדיקה מהירה. אם לא על חשבונו, הוא יכול לצעוד לתחנות מד"א ונקודות אחרות ולעבור שם בדיקה מהירה.

אך הנה הבעיה: הבדיקה הזו, שעליה סומכת הממשלה את ידיה, אינה אמינה כשהיא נותנת תוצאה שלילית. מחקר קטן אך חשוב שפורסם אתמול סיפר על כמה עשרות עובדים באזור ברודווי שנבדקו יומית לאנטיגן ובמקביל בפי־סי־אר, הבדיקה העדיפה. ביומיים הראשונים של ההדבקה שלהם, כל המשתתפים, כולם, יצאו שליליים באנטיגן. וזאת למרות שב־28 מתוך 30 המקרים שנבדקו, הרמות הוויראליות שנמדדו בפי־סי־אר היו גבוהות מספיק כדי להדביק אחרים. לפחות בארבעה מהמקרים הצליחו החוקרים להוכיח שאנשים שיצאו שליליים באנטיגן הדביקו אחרים. כאשר אנטיגן יוצא חיובי, כנראה שהאדם נדבק; כשהוא יוצא שלילי? אי אפשר ממש לדעת. מה עושה הממשלה? שמה את כל הביצים שלה על הבדיקה המהירה הזו. הסיבה לכך פשוטה: היא חוששת שלא תעמוד בעומסים הגדלים על הבדיקות שכולם יודעים שהן טובות יותר (ולכן שומרים אותן, בצדק, לבני 60 פלוס).

הנתונים מבריטניה ממחישים שמערכת האשפוז שם עומדת בהחלט, וחדרי הטיפול נמרץ אינם קורסים. האומיקרון איננו נראה כמו הגלים הקודמים, ואלה חדשות טובות – לפי שעה. זו זכותה של הממשלה לקבל החלטה שישראל לא נוקטת באף הגבלה משמעותית, שרבים יידבקו, ולהמר באופן מחושב שמערכת האשפוז לא תקרוס. אך ראשית, היה עדיף שהיא הייתה ממש מקבלת החלטה כזו. זאת אומרת – השרים בכלל לא דנו במדיניות הקורונה החדשה, עניין מדהים בפני עצמו.

לבד מכך, אם אכן מקבלים החלטה כזו, לא קוברים את הראש בחול וחושבים איך לצמצם את השירותים לאזרחים שיצטרכו להתמודד עכשיו עם הרבה תחלואה, בידודים ושינויים בלוחות הזמנים שלהם. ראש הממשלה ושר הבריאות צריכים לדאוג שמשרד האוצר פותח את כיסו ומוודא שגם במציאות של הדבקה המונית – זו לא הערכתי, זו הערכה שלהם – יהיה ניתן לקיים משק, חיים, בדיקות קורונה אם צריך. זה שהממשלה הזו איננה יכולה או רוצה ללכת להגבלות, זה ברור כשמש. אך מה בעצם היא עושה במסגרת תפיסתה שלה, שאומרת שהדבקה נרחבת היא בלתי נמנעת, לבד מלהציע חיסוני בוסטר רביעי? מה הן תוכניות המגירה למקצועות חיוניים? איך ימשיכו לעבוד בתי הספר, ואיך יתנהלו משפחות עם מושתל כליה? לתדרך ולהסביר כל היום שעומדים להיות המון נדבקים ומאושפזים הם כבר עשו. להשיג מה שצריך מליברמן – הם מפחדים.

בינתיים זה נראה יעיל מאוד עבור הפוליטיקאים. אין מספיק יכולת בדיקות? לא יאפשרו לציבור להיבדק בבדיקות הטובות. חברות התעופה לוחצות? נפתח את נתב"ג. אי־אפשר לנהל את המשק עם כל כך הרבה תחלואה? ניתן פטורים מבידוד ובהמשך אישורים לחולים לעבוד. זה לא נקרא לחיות עם הקורונה, או להתמודד עם הקורונה. זה נקרא לבחור בפתרונות קלים, ולקוות שההימור יצליח. נחזיק אצבעות.