משולח רס"ן

בהתחלה חשבתי שבועז הוא מפקד טוב ומתחשב. בהדרגה התחלתי להרגיש רע. רציתי שהדברים ייפסקו. רציתי שמישהו יעצור את זה. לא ידעתי מי יאמין לי, לחיילת קטנה. לא ידעתי את מי לשתף ואיך לעשות את זה. כולם מעריכים אותו, ואני חיילת זוטרה. הייתי לכודה"

(רב"ט “גאיה” על החודשים הארוכים שבהם הותקפה והוטרדה על ידי מפקדה, רס"ן בועז אנקרי, וחשה שלא היה לה למי לפנות)

 "את מטריפה אותי", לחש רס"ן בועז אנקרי באוזנה של רב"ט גאיה. "מדוע את לא קולעת צמות? זה עושה לי את זה", ו"את סקסית". כך, על פי כתב האישום שהוגש נגדו, זה התחיל. היא הייתה חיילת צעירה; והוא מפקד בכיר בן 43, קצין מוערך ונערץ במפקדת פיקוד העורף. חודשים ארוכים היא ספגה ממנו הטרדות מיניות בוטות, שהלכו והסלימו למעשים מגונים, ולפי האישומים נגדו, משם הדרך כבר הייתה קצרה למעשה סדום ובעילה אסורה, שניהם תוך ניצול מרות.

במהלך אותה תקופה, גאיה (השם בדוי) חששה לספר והתמקדה רק בלשרוד את השירות, עד השחרור המיוחל. רק כאשר העיתונאי יואב זיתון חשף את הפרשה ב־ynet וב'ידיעות אחרונות', וגאיה הבינה שהיא לא הנפגעת היחידה – היא העזה להגיש תלונה במצ"ח.

הוקלט באולפני הספרייה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה

אלא שהמערכת הצבאית המשיכה לגונן על אנקרי, ושמו נאסר בפרסום. רק לאחר ש־ynet ו'ידיעות אחרונות' הצליחו במאבקם לפרסם את שמו, עוד קצינה אמיצה ניגשה להתלונן נגד הקצין הנערץ. בסופו של דבר, כולל כתב האישום החמור נגדו 21 סעיפים של עבירות מין: עשרה בגין מעשים מגונים, תשע הטרדות מיניות, וכאמור, מעשה סדום תוך ניצול מרות ובעילה אסורה תוך ניצול מרות. העבירות בוצעו נגד רב"ט גאיה, ועוד שתי קצינות נוספות, אותן נכנה כאן "ליאת" ו"יובל". ויש גם סעיף מספר 22: התנהגות שאינה הולמת.

אלא שמתברר שכל זה היה רק חלק מהסיפור. השבוע אנו מפרסמים כי לרב"ט גאיה ולקצינות ליאת ויובל, שכאמור, העבירות כלפיהן נכללות בכתב האישום, מצטרפות עוד שתי קצינות נוספות, שחששו להגיש תלונה למצ"ח. גם הן מספרות ל־'7 ימים' על עבירות מין שרס"ן אנקרי לכאורה ביצע בהן. כולן גם מספרות על "משחקי המוחות" והמניפולציות של אנקרי, אלו שבאמצעותם הוא הצליח לפגוע ולהפיל ברשתו חמש נשים חזקות, אינטליגנטיות, מוכשרות וכאלו שכבר התבגרו בעידן מי־טו. "אנחנו כל הזמן אומרות, שמי שלא עברה דרך בועז לא תבין אף פעם", אומרת הקצינה ליאת. "היינו כמו בכת; אנחנו הכת של עצמנו, ורק אנחנו יכולות להבין מה זה אומר שבועז משחק לך בראש".

והן מספרות גם על עוד מישהי, שנעדרת מכתב האישום: המערכת הצבאית. כן, זו שהתייחסה בצורה פוגענית, כך לתחושת חלק מהמתלוננות, ו"רק חיכתה שנעזוב". וזו שגם ידעה איך ראוי לציין את עזיבתו מצה"ל של קצין שיואשם ב־21 עבירות מין: במסיבת פרישה חגיגית, עם צ'פחות וחיבוקים מהחבר'ה.

פרקליטיו של אנקרי אמרו השבוע בתגובה לסעיפי האישום הנוגעים לגאיה כי, "חלקים מכתב האישום מציגים תמונת מציאות מסולפת". לגבי שתי הקצינות הנוספות שמספרות כאן לראשונה את סיפוריהן, נמסר בתגובה כי “תוכנן המלא אינו בידיעתנו ולא נוכל להתייחס לפרטיהן”.

דובר צה"ל מסר בתגובה כי הצבא, "רואה בחומרה כל פגיעה על רקע מיני" (התגובות המלאות – במסגרת). אבל צריך לקרוא את גרסתן של חמש הנשים הללו למה שקרה שם, במפקדת פקע"ר 127, כדי להבין שגם היום, טורפים מיניים מגיעים לפעמים במדי אל"ף מגוהצים, דרגות על הכתפיים, יותר מדי כוח להשפיע על חייהן של נשים צעירות, ופחות מדי אנשים מסביב, שיידעו לתת לנשים הללו את הגיבוי והתמיכה שהיו צריכות.

× × ×

בועז אנקרי, היום בן 47, תושב רמת־גן, היה בעת ביצוע המעשים המיוחסים לו (2018־2019) בדרגת רס"ן, ועמד בראש מדור תורה והדרכה (תוה"ד) במפקדה הראשית של פיקוד העורף (מפקע"ר 127) בבסיס ששוכן בפאתי רמלה. בתפקידו זה היה רס"ן אנקרי אחראי על ניהול האימונים וההדרכות של כוחות פיקוד העורף בסדיר ובמילואים בעיקר בתחומי הרפואה, תחום מרכזי במוכנות של החיל לשעת חירום.

"הכרתי את בועז בבסיס", מספרת רב"ט גאיה ל־'7 ימים'. "הייתי חיילת בתחילה הדרך, הוא היה מפקד נחשב ובכיר במחלקה, וגם בי הייתה יראת כבוד כלפיו. יום אחד הוא פנה אליי, והציע לי לבוא לסיגריה. מבחינתי זה היה וואו".

בשיחות שגילגלו מאותו יום, גילה אנקרי בגאיה ובחייה עניין רב. "שיתפתי אותו במצב שלי, בקשיים שלי, בעובדה שהייתי חייבת לעבוד כדי לכלכל את עצמי. הוא נתפס בעיניי כדמות אב, כמי שבאמת מתעניין ואכפת לו. ואז הוא הציע לי לעבור לשרת תחתיו ביחידה. מאוד התרגשתי מההצעה שלו. הוא אמר לי שאני מאוד מתאימה ושאנחנו באותו הראש. מבחינתי, זו הייתה הצעה לשרת במקום טוב שבו אקבל יחס טוב מהמפקד".

גאיה עברה לעבוד תחת פיקודו של רס"ן אנקרי, ולאט־לאט החלה להבין שמשהו פה לא בסדר. אבל כאמור, היא הייתה זקוקה להקלות בשירות, ואנקרי היה המפקד שיכול לאשר אותן. גאיה: "הבנתי שכיבוד ההקלות תלוי במילוי אחר בקשותיו החריגות של בועז. הוא התחיל לשוחח עימי על תכנים מיניים, סיפר לי פרטים בוטים מחייו. ואז היו מגעים 'תמימים' לכאורה, ומשם הדברים הסלימו עד לפגיעות החמורות שפגע בי".

גאיה הבינה כי היא במלכודת. היא ניסתה לבקש ממפקדה להפסיק לשוחח על יחסי מין, אך הוא השיב לה שהקשר ביניהם חשוב לו, והיא צריכה, "להיפתח אליו וללמוד על המיניות שלה". הדברים הלכו והחמירו. על פי כתב האישום, אנקרי הציג בפניה תמונות של גברים, וביקש ממנה לבחור את תמונת הגבר שעימו היא מעוניינת לקיים יחסי מין, בעודו צופה בה; ביקש ממנה להגיע לאירוע של מין קבוצתי בהשתתפותו; שלח לה תמונה של איבר מינו כשהוא ישוב על אסלה; וצילם אותה ללא הסכמתה והסכים למחוק את התמונה בתנאי שהיא תשלח לו תמונה אחרת שלה.

ואז, כך לפי כתב האישום, הגיעו גם התקיפות. אנקרי נהג להסיע את גאיה ברכבו מהבסיס לעבודתה או לבית החייל, שם התגוררה. באחת הנסיעות הוא אמר לגאיה שהוא מעוניין להראות לה, "מקום יפה, שקט, שהוא גר בו פעם". גאיה ביקשה שימשיך בנסיעה, אך הוא סטה מהדרך, עצר את רכבו הצבאי, וביצע בה מעשים מגונים.

זאת לא הייתה הפעם היחידה. על פי הנטען בכתב האישום, באחת מהנסיעות הללו, אנקרי ביצע בה גם מעשה סדום תוך ניצול מרות, ובפעם אחרת בעילה אסורה תוך ניצול מרות. התיאור של שני המעשים הללו הוא בוטה וקשה. בפעם אחרת, כך נטען בכתב האישום, בעת שישנה על מזרן במשרד, הוא חשף את איבר מינו ונגע עימו בפניה.

אבל למרות כל הקושי, גאיה לא התלוננה במהלך השירות. "המעשים של בועז צבעו בשחור את יתר השירות הצבאי שלי, והשאירו אותי עם תחושות קשות", היא אומרת. "בזמן ששירתי תחתיו פשוט ניסיתי לשרוד בסיטואציה. הרגשתי שאין לי את מי לשתף. פחדתי שייגרם לי נזק אם הוא יידע שהוצאתי את הדברים החוצה".

ומתי אזרת אומץ להתלונן?

"אחרי שהשתחררתי, הבנתי שהוגשה תלונה נגד בועז. פתאום ראיתי שהשם שלו התפרסם, והייתי בהלם. זה נתן לי אמונה שאולי מישהו יקשיב לי. התלבטתי מאוד, אבל הרגשתי שאני כבר לא לבד, וזה נתן לי כוח לדבר. גם בשביל עצמי - וגם כדי שלא יפגע בעוד בנות".

את התלונה הראשונית נגד אנקרי, זו שהניעה את הכל, הגישה הקצינה "ליאת" (שם בדוי), ששירתה תחת פיקודו. "בועז פגש אותי וקיבל אותי לתפקיד בצורה מאוד חמה ולבבית", היא משחזרת. "הוא תמיד היה שומר על קרבה איתנו החיילות, ואיתי במיוחד".

לצידה באותה עת, היו כמה קצינות במילואים. כשמועד סיום השירות שלהן קרב, היה להן מה לומר לה: "הן הזהירו אותי מפניו ואמרו לי לשמור על עצמי. באותו זמן לא הבנתי למה הן מתכוונות".

היא תגלה למה הן התכוונו מהר מאוד. הימים הם ימי פרוץ מגפת הקורונה, ופיקוד העורף נושא בחלק גדול מנטל ההתמודדות מול המגפה החדשה. ליאת: "לפתע, הייתה צצה לבועז משימה, מה שהיה משאיר אותי איתו במשרד עד שתיים־שלוש בלילה. בשלב הזה התחלתי להרגיש שמשהו מוזר קורה. איך גבר נשוי לא מעוניין לחזור הביתה?"

ואז, כך לדבריה, הגבולות נחצו. "עם הזמן הוא הרשה לעצמו לחבק אותי. כשהייתי מול המחשב הוא היה רוכן מעליי ומנשק אותי בעורף, מבלי שיש לי איך לזוז. לפני שהייתי הולכת לישון, הוא היה מבקש ממני שלמחרת אגיע עם צמות בשיער, כי 'זה עושה לו את זה'. כל זה היה מלווה בהודעות, 'אני רואה אותך כל יום ויודע כמה שאת יפה. התגעגעתי אלייך... אני רכושני כלפייך... אני אוהב אותך מאוד. מת עלייך!!'"

מה גרם לך להגיש תלונה?

"הסיבה הראשונה הייתה האובססיה שלו כלפיי, עד לרמה של להרוס לי קידום, כי הוא לא רצה שאהיה רחוקה ממנו פיזית. הוא היה כותב לי, 'אני חייב שתהיי קרובה אליי'. הסיבה השנייה הייתה מקרה שהוא אמר לי, 'לא אהבתי את מה שראיתי אתמול. ראיתי מבטים בינך לבין קצין אחר'. אמרתי לו, 'אנחנו חברים'. והוא ענה, 'אלה היו מבטים של יותר מחברים. אני לא אוהב את זה'. באותו רגע נשברתי. הרגשתי שהוא שולט בי".

× × ×

"אסתי" (שם בדוי) היא קצינה נוספת ששירתה בעבר תחת אנקרי. הסיפור שלה לא נכלל בכתב האישום, והוא נחשף כאן לראשונה. "פגשתי את בועז בתקופה מאוד קשה בחיים שלי", היא מספרת ל־'7 ימים'. "הייתי במשבר קשה. בדיכאון, אחרי אשפוז. הייתי צל של עצמי. לא יכולתי לצאת מהבית, לא יכולתי אפילו ללכת למכולת".

ואז מה קרה?

"כשחזרתי לבסיס, בועז עשה לי שיחה מדהימה ומחזקת. הוא קם לחבק אותי והיה מאוד נחמד. הרי חזרתי אחרי תקופה ארוכה, ופחדתי לפגוש את המפקדים שלי מרוב בושה. בועז יוצא אליי, ואני רצה אליו, מחבקת אותו, ושואלת: 'מה, גם אתה מאוכזב ממני?' והוא עונה: 'מה פתאום! את קצינה מעולה. אני סומך עלייך'. בימים האלה היו הרבה ליטופים על הראש, על הלחי, הכתף. הוא היה אבהי.

"ואז, הגבול נחצה. עבדנו על פרויקט. אני הייתי עדיין תת־אדם, ובועז, הרב־סרן, מבקש שאקליד עבורו. הוא רוכן מאחוריי, נוגע ביד. פתאום המגע ביד עובר לכתף, ובהפתעה לתוך החזייה. ואני ממשיכה להקליד כשהיד שלו בתוך החזייה שלי. למה? אין לי תשובה. יש לי בן זוג, ולכי תחיי עם האשמה הזאת אחר כך. זה נמשך כמה שניות. קמתי. הוא עומד מאחוריי: 'מה, לא תביאי לי חיבוק?'

"אני נותנת חיבוק והוא מנשק אותי בפה. יצאתי מהמשרד, והוא צעק, 'אסתי תחזרי'. נעצרתי. עכשיו המבט שלו כבר לא היה המבט של המפקד החביב. הוא שאל, 'מה, את לא רוצה להביא לי נשיקה? בואי אליי'. אמרתי לו שאני צריכה ללכת לרופא. והוא אמר לי, 'אסתי, חבל על הזמן שלנו שאת מבזבזת. זה זמן שלא יחזור'".

לדברי אסתי, סמוך לאירוע הזה, אירע מקרה נוסף. "המשכנו את הפרויקט. הוא סגר את הדלתות במשרד, סובב אותי עם הגב לדלת ופשוט נישק עם כל הגוף. כולו עליי. אני מוצמדת לקיר. מרגישה את כל האיברים שלו בגוף שלי".

מה עשית?

"מרגע שהוא עשה לי את זה, איבדתי כל ערך ומשמעות. הרגשתי אשמה. לא ידעתי מה לספר לבן זוגי. התערערתי מנטלית. מאותו רגע נצמדתי אליו ולא הצלחתי להרפות".

כאן, כש"משחקי המוחות" והמניפולציות של אנקרי מתחילים, הסיפור הופך להיות יותר מורכב. אסתי: "ביום ראשון בשבע בבוקר הוא יכול היה להגיד לי, 'תניחי לי', וביום שלישי הוא פתאום מנשק אותי, 'התגעגעתי אלייך'. למדתי שאסור לי להטריד אותו, שאני צריכה להקטין את עצמי כי אני 'מפריעה לבועז'. הוא לא אישר לי לעלות איתו לרכב, בהאשמה שבטח אתפתה להתחיל איתו. אם היינו במשרד הוא היה מוודא שיש איתנו עוד אנשים, ומהר מאוד הוא גרם לי להרגיש שאני אשמה במה שקרה. שהייתי שותפה. התחושה שהוא יצר אצלי אחרי פעם אחת שבה היינו לבד במשרד והוא תקף אותי – שאני בעצם זאת שתקפה אותו ואני האשמה.

"ובמקביל, פחדתי ממנו. הרגשתי כמו אוויר, צל של אדם. חוסר הערך שלי נשמר חודשים ארוכים תחת חסותו. כל המחשבה שלי הייתה למצוא עוד דרך לייחד את עצמי ולהישאר בקרבתו. למשל, הוא אמר לי: 'אני רוצה לשלוט בסקס שלך עם בן זוגך'. אז אמנם זה לא נעים כשהוא שואל על חיי המין, אבל לפחות הוא מתעניין בי. בועז יודע לספר את המציאות כפי שהוא רואה אותה, ואת מאמינה לו".

למה בחרת שלא להתלונן?

"מתוך מחשבה שהמערכת לא תדע להבין את המורכבות של הפגיעה בי, את עומקה של ההתעללות הפסיכולוגית והניצול העמוק שעברתי. אבל זה לא שולל את העובדה שאולי אתלונן בהמשך".

גם הסיפור של הקצינה "עמליה" (שם בדוי) נחשף כאן לראשונה, ואיננו נכלל בכתב האישום. עד חשיפת הפרשה, היא בכלל הייתה משוכנעת שזה קרה רק לה. "הוא סבא'לה נחמד", היא אומרת, "לא ייתכן שהוא פגע בכל כך הרבה בנות".

עמליה הכירה את בועז אנקרי לפני מספר שנים, כשהיה מפקדה במהלך הכשרתה כקצינה. לדבריה, הפעם הראשונה שחשה כי משהו ביחסים חורג מהרגיל הייתה ביום האחרון לקורס. "ישבתי אצלו במשרד, ובסוף השיחה הוא חיבק אותי ונתן לי נשיקה בפה. חשבתי: 'טוב, זה בטח בטעות'. אבל ככל שהדברים הצטברו הבנתי שלא הייתה שם טעות".

עמליה המשיכה לשרת עד השחרור תוך התחמקות מאנקרי. אלא שכאשר נקראה לשירות מילואים, מצאה עצמה שוב בקרבתו. "ראיתי אותו שם במקרה. הרגשתי פיק ברכיים, נהיה לי שחור בעיניים וחם בכל הגוף. לא האמנתי שזה קורה לי. הוא אמר לי 'היי עמליוש', ועניתי, 'היי בועז, איך כיף שאתה פה'. הכי הפוך ממה שהרגשתי".

לדבריה, המצב הידרדר במהירות. "הוא כל הזמן היה מחבק ומנשק בפנים. במצח. כשהוא היה מחבק, הוא היה מסניף אותי בצוואר בצורה מאוד אינטימית, מחמיא לי על הבושם ומריח אותו עוד פעם. באותם רגעים הרגשתי בעיקר גועל. הוא היה לוחץ עליי לבוא לעשן איתו או לשבת לקפה. 'את חייבת לי סיגריה, את מבריזה לי'. עושה מניפולציות.

"הוא באמת לא מטרידן קלאסי", היא ממשיכה. "ההרגשה לידו הייתה של רצון להידבק לקיר ולהיעלם, להצטמק, שלא יראה אותי, שלא ינשום עליי, שלא יתייחס אליי. בשום שלב לא הצלחתי להגיד לו שהוא עובר את הגבול. אי־אפשר להסביר למה. תמיד היה לי בראש, אולי את מגזימה? אולי את רגישה מדי? האשמתי את עצמי שאני לא בסדר. שאני קוראת את הסיטואציה לא נכון. אבל מעולם לא התלוננתי".

"רצון להיעלם", "עמליה" | צילום: אלעד גרשגורן

למה, בעצם?

"אני מרגישה שיהיה לי קשה מאוד להתמודד עם החקירה".

אז מה כן עשית?

"הייתה פעם שבה התחבאתי בשירותים, וחיכיתי שהוא יעבור מבלי לקלוט אותי. איך שבועז היה מגיע למשרדים, הייתי אומרת לחיילים, 'אני לא פה'. הייתה תקופה ארוכה שגם ריחמתי עליו. אני עדיין מרגישה אי־נעימות ממנו, למרות שמגיע לו שישימו לו את זה בפנים. אבל אני לא מסוגלת להתמודדות כזאת".

הקצינה "יובל" (שם בדוי) מספרת כי ההטרדה המינית שלה לכאורה אירעה כשהייתה כבר מילואימניקית. "חודשיים אחרי שהתחילה הקורונה, התגייסנו", מספרת יובל. "שם הקשר נהיה מאוד אינטנסיבי. באותה תקופה, הכל היה נורא דרמטי, לכן כשהוא ביקש להישאר עד 12 בלילה, זה נראה לנו תקין, כי כל הקורונה כביכול על הכתפיים שלנו. הוא לא נתן לי לנסוע לשום מקום בלעדיו. שם (ברכב) אירעו רוב ההטרדות. זה התחיל משיחות על סקס. הוא היה משתף אותי בחוויות מיניות שלו, שואל שאלות על החבר שלי אז, על הסקס שלנו. והכל בזמן שאני בנהיגה".

שאלות כמו?

"אם חבר שלי גומר מהר, ואיך את? ואת אוהבת את זה אלים? אני אומרת, 'בועז, לא מתאים. לא בא לי לדבר איתך על זה'. זה פשוט הגעיל אותי. הוא לא היה נותן לנו לצאת מהמשרד בלי חיבוק ונשיקת לילה טוב. אם לא בא לנו לתת לו חיבוק אז הוא היה מחבק ומנשק על המצח בכוח. היה לו ריח של סיגריות וזיעה. אני זוכרת שהוא כופה עליי לחבק ונגעלתי, אבל אמרתי, 'טוב, כדי ללכת הביתה צריך לתת לו חיבוק'".

"זה הגעיל אותי", "יובל" | צילום: חיים הורנשטיין

וזה נראה לכן תקין?

"היינו מדברות שזה מוזר ולא נעים, וגם המילה 'מטריד' נאמרה פה ושם. אבל בעיקר הרגשתי, שזה לא כזה נורא ויש עוד בנות איתי בזה. היינו מקטינות את הסיטואציה, כאילו זה נורמלי".

אחרי שהסיפור התפוצץ, יובל הבינה שזה לא נורמלי, והגישה תלונה במצ"ח. הסיפור שלה נכלל בכתב האישום, כאחד מסעיפי האישום בהטרדה מינית.

× × ×

לפני כשבועיים, הסכימו כמה מהנפגעות של אנקרי להיפגש, לחזק האחת את השנייה, ולחלוק סיפורים על מה שעבר עליהן בעולמו המעוות של רס"ן אנקרי.

ליאת, למשל, משווה את מה שקרה להן למה שקורה כאילו בכת. עד כדי כך. "בועז תמיד צודק. תמיד מציג מציאות מאוד משכנעת. ואני האמנתי לו. זה קטע דפוק, לא משנה איך הוא מציג את זה – אני אשמה, אני שרוטה, אני עושה משהו לא בסדר", היא אומרת. "ואת יושבת שם ומאמינה לו. זו תופעה שאי־אפשר להסביר אותה. וזה הופך את זה לעוד יותר קשה. את יכולה להסביר אונס. אבל את מה שקרה לי עם בועז אני לא מצליחה להסביר".

אסתי: "כל פעם איתו הפכתי לפחות ופחות ראויה. באתי עם חוסר ביטחון מוחלט, הרגשתי שהוא הכיר אותי עירומה מכל ההגנות, הריח את הדם, ומפה עשה מה שהוא רצה. בועז הוא הרבה מעבר לסתם מטרידן שנגע בחיילות. הוא יודע ליצור תלות והפכתי לתלויה בו".

ליאת: "זו מין הרגשה שהוא יצר בך: את יודעת שאת לא נמשכת אליו, ואיכשהו הוא משפיע על המוח שלך שאת תמיד רוצה בקרבתו. כשאת קמה בבוקר ולא מקבלת ממנו הודעה, את שואלת את עצמך, 'מה עשיתי רע?' את תמיד מוחמאת מהנוכחות שלו ומהיחס. את מחפשת את ההרמות שלו. היום אני כועסת שאין לי הסבר לאיך הוא עשה את זה. כאילו הוא החדיר לי צ'יפ למוח. אני אדם עם נפש בריאה, מנטליות בריאה, גדלתי בבית בריא, במסגרות בריאות ואיכשהו הוא השפיע לי על המוח. חבל שאין ניתוח להסרת הצ'יפ".

אסתי: "אני ממש מזדהה. הרגשתי שכבר כאילו עדיף שהוא פשוט יאנוס אותי בסמטה חשוכה כדי שתהיה לי הצדקה מול עצמי, שהוא עשה את זה בכוח פיזי. כי הרגשתי שהוא שולט בנפש שלי, גורם לי לחפש את קרבתו. אבל הוא לא אנס אותי, הוא גרם לי לשים את עצמי לפניו, מוכנה על מגש. זו הבעיה איתו, ואני מצטערת על המילים הקשות, אבל הוא לא אנס בסמטה חשוכה, הוא תקף לאור יום, בבסיס, ואת משתתפת איתו בדבר הזה מבלי לרצות".

איך זה קורה, למשל?

אסתי: "למשל, כל אחת מאיתנו תמיד זכרה את הלו"ז שלו. כל ההתנהגות שלו היא כאילו מבולבל תמידית, לא זוכר מה הלו"ז, 'תזכירי לי, מחר ב־11 יש לי דיון'. זה היה להשאיר אותו במוח שלי כל הזמן. ידעתי לאן הוא הולך בכל שעה. אני בטוחה שהוא ידע מה הלו"ז שלו, אבל הוא הפך אותי כלואה במחשבה על איפה הוא נמצא בכל שעה".

ליאת: "וואי, זה כל כך נכון. הוא כל הזמן בראש שלך. הוא תמיד היה שולח בוקר טוב עם מיליון לבבות בחמש בבוקר. ויום אחד אני לא מקבלת הודעה, ולא מבינה מה עשיתי לא בסדר. אני כותבת לו, 'למה לא קיבלתי הודעה היום', ובוכה. היום זה מעצבן אותי שלא יכולתי לשמור על עצמי. האשמתי את עצמי המון".

"הוא כל הזמן בראש שלך", "ליאת" | צילום: יואב זיתון, באדיבות ynet

אסתי: "אני חושבת שהוא אדם מאוד מניפולטיבי, גאון, מבריק בלקרוא את הנפש של הצד השני. יש לו יכולת פנומנלית לזהות חולשות ולנתב אותן לתועלתו האישי. הוא יודע לזקק מכל אישה את מה שהיא יכולה לתת לו. האווירה איתו היא אף פעם לא שחור או לבן. תמיד ידעתי שמשהו לא בסדר קורה, אבל את לעולם לא יודעת להצביע מה בדיוק".

ליאת: "אני זוכרת שהייתה אשת מילואים שאמרה, 'אני עם שיער פזור, כי ככה בועז אוהב אותי. כי אני מיוחדת'. אני הרגשתי את 'המיוחדת' הזה, כשבסוף התברר שאף אחת מאיתנו לא הייתה מיוחדת, אבל הוא ידע לגרום לי ולכל אחת מהקצינות להרגיש 'מיוחדת', ולהשפיע על המקומות הכואבים של כל אחת".

אתן יכולות לתת עוד דוגמאות שיסבירו מה זה אומר שהוא "משתלט על המוח"?

אסתי: "הוא למשל היה נוהג לשתף בחיי היום־יום שלו. כל אחת מאיתנו קיבלה באותה שעה תמונה משפחתית, של בועז המסור והטוב מכולם. הייתה סיטואציה שבועז היה בחופש. ישבתי בחדר הדיונים, וקיבלתי תמונה שלו בחופשה, אוכל ארוחת בוקר. וחשבתי לעצמי: 'איזה חמוד, הוא יושב בבית קפה, וחשוב לו לשתף דווקא אותי, כי אני מיוחדת'. וזה הרים לי, כי מה מרים לי בחיים באותה תקופה? שבועז זוכר אותי.

"ואז חזרתי למשרד, והקצינה שאיתי זורקת לי: 'תראי את בועז, הולך לו לארוחת בוקר באמצע השבוע'. אני שואלת, 'מאיפה את יודעת?' והיא מראה לי בטלפון, 'הנה, הוא שלח לי תמונה'. ואז זה הכה בי, שיש לו רשימת תפוצה. שאלתי אותה, 'תגידי, יש לך עוד תמונות?' והיא מדפדפת ומראה לי, 'הנה בועז בשבת'. מראה לי את כל האלבום שלו. פניתי לעוד בנות, והן סיפרו שכל היום הוא היה שולח להן תמונות אישיות שלו. ואז הבנתי, הוא עסוק בלשלוח לכל ה'מיוחדות' שלו תמונות".

ליאת: "בגלל שהוא שיתף אותי בחיים שלו, היה לי קל לשתף אותו חזרה, וכשחוויתי פרידה ומשבר, היה שם משחק מאוד גדול על הסיטואציה הזאת מצידו. זה לגעת במקומות הכי רגישים ופגיעים שלך ולחפור בהם. אני הרגשתי שזאת הטרדה פסיכולוגית. עד היום אני נלחמת בקולות שלו, שאני יודעת שהם לא נכונים, ובא לי להשתיק אותם, אבל את המשפטים שהוא אמר אני שומעת עד היום בראש שלי".

× × ×

בנובמבר 20' הגישה ליאת במצ"ח את התלונה הראשונה נגד אנקרי. היא עשתה את המעשה הכי נכון, הכי קשה, הכי אמיץ. אבל לתחושתה, לא זכתה לגיבוי מהמערכת הצבאית. "בועז פרש מהצבא. אל"מ וסרן במיל' מייצגים אותו על חשבון משלם המסים (לטענת פרקליטי אנקרי, הפרישה היא ללא קשר להליך המשפטי. ראו מסגרת – נ”ב). אני ביקשתי ליווי מינימלי ממהו"ת (מרכז התמודדות ותמיכה, הגוף האחראי על ליווי נפגעי תקיפה מינית בצה"ל), מישהו שיעדכן אותי במה שקורה. אמרו לי, 'את לא נאנסת אז לא מגיע לך'. הייעוץ שמהו"ת נותנים הוא פעם בשבוע, וכל שבוע זה עו"ד אחר במילואים, ואני צריכה להתחיל לספר את הסיפור מהתחלה. אותי השאירו לבד. אף אחד לא לקח עליי אחריות, לא היה גוף שאמר 'אנחנו איתך', מהו"ת לא הציעו עזרה נפשית. לא אמרו לי, 'בואי, חשוב לנו שיהיה לך עם מי לדבר'. מיום שהגשתי תלונה במצ"ח נעלמו עקבותיהם".

אחרי התלונה, ליאת המשיכה לשרת עוד כחצי שנה. "כבר הייתי שבורה. לא עשו שום דבר כדי להשאיר אותי במערכת. כבר לא הייתי מסוגלת לקום בבוקר. ניהלתי אירועים בחמ"ל באמצע הלילה, חוזרת בשתיים למיטה, מפחדת להירדם, כי אני יודעת שיהיו לי סיוטים. בבוקר אני קמה עם התקף חרדה וחוזר חלילה. ומי מטפל בי בזמן הזה? מי שואל אותי 'איך את'? אפס רגישות. מישהו מהבכירים בכלל פנה אליי? אף אחד. המערכת יודעת שמישהי כמוני קיימת, ומרגיש לי כאילו רק חיכו שאצא".

אסתי: "מבחינת המערכת, בועז יצא, אנחנו השתחררנו, ו'זה לא אצלנו יותר'. זהו, מיגרנו את התופעה. אבל לא נעשה שום דבר אמיתי ולא נמנע את הפגיעה הבאה".

ליאת: "זו הייתה עצימת עיניים של הצבא ברמות הכי חמורות. למזלי, פגשתי פרקליט, עו”ד עידן דביר, שמלווה אותי".

"עצימת עיניים של הצבא ברמות הכי חמורות", רס"ן (במיל') אנקרי בבית המשפט הצבאי | צילום: יואב זיתון, באדיבות ynet

עמליה איך את הרגשת?

"אני דווקא קיבלתי מהמפקדים שלי את מלוא התמיכה. המפקד האישי שלי היה איתי כשהתלבטתי אם להגיש תלונה. מה שכן הפריע לי היה שעשו לבועז מסיבת פרישה, ולא הבנתי איך המפקדים שלי, שידעו עליי, הלכו להיפרד מבועז".

ליאת: "מה?! זאת פעם ראשונה שאני שומעת על זה ואני ממש בהלם. ואם המפקדים האלה היו שם, זה ביזיון ברמות הכי גבוהות שיש. מה אתם נותנים לו נשיקה על המצח? אני פשוט מזועזעת. ישבתי במשרד של אחד מהקצינים, בכיתי לו את החיים, נשברתי, והלכתי להגיש תלונה במצ"ח. ואז הוא הולך למסיבת פרידה ממנו?!"

אסתי: "אם התקשורת לא הייתה מוציאה החוצה, זה היה נשאר בגדר 'קצינה שנפגעה כי לא פירשה נכון את הסיטואציה'. וזה נורא".

ליאת: "כשהייתי לוחמת, אחרי כל מחדל מבצעי שהיה בגדוד, המג"ד היה אוסף את כל הלוחמים ואומר, 'אתמול בלילה הייתה פאשלה רצינית. חברים, אנחנו כולנו צריכים ללמוד מזה שלהבא דבר כזה לא יקרה'. למה שלא יאספו את כל הקצינים והנגדים ברמלה בתוך אולם, ויאמרו בקול ברור: קרה אירוע בפיקוד העורף, קצין בכיר הטריד קצינה. חשוב לי שתדעו שזה קו אדום ודברים כאלה לא יקרו אצלנו?"

הקצינות במיל' מספרות כי נודע להן שכינסו בעקבות התלונה של ליאת את החיילות. "שלחו זום", מספרת אחת מהן. "כל מחלקה שלחה את האדם הכי פחות רלוונטי שישתתף בזום המיותר. זאת הייתה ההסברה. אף אחד לא הבין את חומרת המעשים, עד שהתגלתה בכתב האישום".

“אף אחד לא הבין את חומרת המעשים”, הכניסה למפקדת פיקוד העורף, השבוע | צילום: קובי קואנקס

ליאת: "כל כך אהבתי את הצבא ואת המערכת. ראיתי את עצמי מתקדמת בתפקידים. אהבתי את המדים ואת הדרגות, אהבתי ללכת איתם לסופר בגאווה".

ואחרי אנקרי?

"הגעתי למצב שאני מתביישת שאני חלק מאותה מערכת שבמשך שנים השאירה אותו - ושלא נתנה לי גב".

תגובות:

פרקליטיו של רס"ן (במיל') בועז אנקרי, אל"מ (במיל') אשר הלפרין וסרן אמיר גונמן מהסנגוריה הצבאית, מסרו בתגובה:

"כתב האישום בעניינו של מרשנו נוגע ברובו לתלונתה של רב"ט 'גאיה'. מרשנו שטח בפני גורמי החקירה בחקירות רבות וממושכות את גרסתו ביחס לטיב מערכת היחסים בין השניים. התמונה שהציג לחוקריו עולה בקנה אחד עם ראיות אובייקטיביות, המחזקות את גרסתו ויוצגו לבית הדין הצבאי במסגרת ההליך המשפטי. לא ניכנס לתוכן הדברים מתוך רצון לשמור על צנעת הפרט, אך נציין, כי חלקים מכתב האישום מציגים תמונת מציאות מסולפת, העומדת בסתירה לראיות שבידינו.

"באשר לתלונות נוספות שעולות בכתבה, נציין כי מרשנו השיב ביחס לכל טענה וטענה שהועלתה מצד המתלוננות שהגישו תלונה במצ"ח, וזאת במשך שעות ארוכות על פני חקירה שנמשכה חודשים רבים.

"ביחס לתלונות שמובאות בכתבה ולא נמסרו לגורמי החקירה, הרי שתוכנן המלא אינו בידיעתנו ולא נוכל להתייחס לפרטיהן.

"לצד האמור מבקש מרשנו להוסיף, כי בשנתיים האחרונות הוא נמצא בתהליך טיפולי רציף, מתמשך ואינטנסיבי. תהליך זה נעשה ביוזמת מרשנו מתוך הכרה בנחיצותו, הוא אינו תולדה של חקירה או משפט והוא החל זמן ניכר לפני פתיחתה של חקירת מצ"ח. התהליך הטיפולי הביא את מרשנו להכרה ולהבנה, כי היו מי שנפגעו ממעשיו, ועל כך הוא לקח אחריות בחקירתו, ואף הביע ומביע את התנצלותו הכנה והאמיתית בפני מי שנפגע ממנו.

"חקירת מצ"ח נפתחה כאשר מרשנו היה בגיל פרישה מצה"ל. פרישתו לא באה לעולם בשל ההליך המשפטי. אשר למסיבת הפרידה שנערכה לו עם פרישתו - רס"ן (במיל') אנקרי נותן את הדין בימים אלה בפני בית דין צבאי. הדבר אינו מוחק שנים ארוכות בהן שירת ותרם למערכת הצבאית, ורבים ביקשו להיפרד ממנו ולהביע הערכתם לתרומתו במהלך שירותו הצבאי באירוע פרטי. בכך אין קצה קצהו של פסול".

מדובר צה"ל נמסר בתגובה:

"כנגד הקצין הוגש כתב אישום המייחס לו שורה של עבירות מין, וביניהן בעילה אסורה תוך ניצול מרות, מעשים מגונים, הטרדה מינית ועבירות נוספות. לפי כתב האישום, הקצין ביצע את העבירות כלפי חיילת ושתי קצינות ששירתו תחת פיקודו. עם פתיחת החקירה הקצין הושעה מתפקידו, ובחודש אפריל האחרון שוחרר מצה"ל.

"עם פרסום דבר מעצרו, ערכה מפקדת מהו"ת שיחה עם כלל המשרתים באגף שבו שירת הקצין, כדי להנגיש את ערוצי הסיוע. נפגעות העבירה אשר היו מעוניינות בכך, טופלו ולוו על ידי מהו"ת (מרכז התמודדות ותמיכה) המעניק מעטפת של טיפול רגשי, סיוע רפואי וייעוץ משפטי לנפגעים ולנפגעות על רקע מיני המשרתים בצה"ל תוך שמירה על דיסקרטיות מלאה. הייעוץ המשפטי ניתן לכל נפגעת שמבקשת זאת, ללא קשר לעבירה עליה דיווחה.

"צה"ל רואה בחומרה כל פגיעה על רקע מיני ופועל רבות על מנת להוקיע תופעות פסולות אלו משורותיו".

עורכות הדין אפרת נחמני־בר ושרון זגגי פנחס המייצגות את "גאיה" מסרו:

"גאיה היא סמל להתמודדות הקשה שהיא מנת חלקן של חיילות צעירות, הנופלות קורבן לקצין בכיר שמנצל בצורה צינית ושיטתית את פגיעותן, ומשתמש בכוחו כמפקד על מנת להשיג את חפצו הבזוי ולהשתיק את הנפגעות. בכוחות עילאיים הרימה גאיה את עצמה מהפגיעה הקשה שנגרמה לה, ונלחמה להשמיע את קולה. על יסוד דבריה, שבהם ניתן אמון מלא הוגש כתב אישום חמור נגד הקצין. עונשו חייב לבטא את עוצמת הפגיעה והניצול ‑ ואנו נילחם בשמה של גאיה, על מנת שכך יהיה".

קווי החירום לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית: 2021 לנשים, 3021 לגברים